אנשים אמרו לי: לא ידענו שאת אחות שכולה

גם השנה אני אכתוב על יעקב אבזץ, בן אלתר ומלכה. הרבה לפני שידעתי שאתפרנס מכתיבה, כתבתי ללא הפסקה. אחד הדברים שכולם התפעלו היה אל מול היכולת שלי להתחבר לטקסט כאילו הוא עליי ממש.

כך מצאתי את עצמי לצורך הדוגמה, בגיל 16, כותבת על געגועים לחייל שנפל, וכולם באו לנחם אותי ואמרו: לא ידענו שאת אחות שכולה. מילים כאלו יכולות לצאת רק מלב של מי שחוותה.

ואני, אמנם בת לאב ששירת בצה"ל, אם כי אחיי כולם ספונים באהלה של תורה ב"ה. לא חוויתי שכול כזה - אך כנראה זו הנשמה.

וכך, שנים רבות לאחר מכן, כשאני כבר אמא לילדים לא ממש קטנים, גיליתי על יעקב... בן דוד של סבא, מצד אמא, שמחה בונים אבזץ ז"ל. יעקב נפל בעת מילוי תפקידו בצה"ל, ומקום קבורתו לא נודע.

סמל יעקב אבזץ, בן אלתר ומלכה, נולד בחודש סיון בלודז' שבפולין. שרד את השואה ועלה לישראל עם קבוצת ילדי טהרן. בן 20 היה, והשנה היתה 1950. הוא הצטרף כחבר בקבוצת 'רמת יוחנן', התגייס לצה"ל בינואר 1950 ושירת בנח"ל. שנה לאחר מכן, בתאריך ט' טבת תשי"א, 18.12.1950 נפל סמל יעקב בעת מילוי תפקידו, וגופתו שנפלה לים - מעולם לא נמצאה.

כחודש לאחר מותו הקדישו חבריו ברמת יוחנן את עלון 'ברמה' לזכרו.

בהר הרצל ישנה אבן שמספרת על קיומו של יעקב. אין לי מידע על משפחתו, או מידע מדויק יותר על עלייתו לישראל. דוד של אמי, היחיד שעוד נותר לנו בחיים, דוד אבזץ שמו, הקפיד לעלות להר הרצל מדי יום זיכרון, אך כיום כשהוא כבן 90 שנה, הדבר קשה לו.

כל שאני יודעת הוא שמערכת הביטחון התקשרה אליו לאחר נפילת יעקב בן דודו ושלחה אליו את חפציו האישיים.

חבריו כתבו שהיה בחור מיוחד, ואהב מאוד ילדים. בגיל 21, לאחר ששרד את זוועות השואה ועלה לישראל, נהרג יעקב בשירותו הצבאי בנח"ל, כשהוא אינו מותיר אחריו משפחה.

לזכרו של סמל יעקב אבזץ, בן דודו של סבי, אדליק ביום זיכרון זה נר נשמה, ואבקש ממנו שינוח בשלום על משכבו. אזכור כי מותו היה עבור ארץ עליה חלם ובה ביקש להתחיל לחיות מחדש לאחר השואה, בה נטבחו מרבית בני משפחתו.

יעקב, היית בן לדור שהולך ונעלם לנו, ואין לי ספק שאישיותך היה נדירה ומאירה – ממש כמו בני משפחת אבזץ המועטים שזכיתי להכיר. אני כאן כדי לזכור וכדי להזכיר, ולהבטיח לך שכל עוד אנחנו חיים – זיכרונך נצור בלבנו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!