הכתב שזכה לבקר לאחרונה אצל הרבי, מתאר
כתב 'המבשר' יוסף מאיר האס, שביקר לפני כשלושה חודשים בקודש פנימה, מתקשה כמו המוני עמך בית ישראל לעכל את הבשורה הקשה על סילוקו של האי קדוש וצדיק - הרבי מסקולען • בטור פרידה שפרסם הבוקר ב'המבשר' הוא מתאר את אותו ביקור יחיד ומיוחד
- יוסף מאיר האס
- כ"ז אדר ב' התשע"ט
רטט של קדושה אחז בכל מי שזכה להיכנס לבית הגדול והקדוש, בו שכן האי צדיק נשגב שעיני כל בית ישראל היו נשואות אליו מתוך יראת הרוממות. קדושה קמאית מלכה אצלו בעוז, זוך של טהרה אצילית נסוך היה על פני קדשו. גם ברום אריכות ימיו ושנותיו המופלגות, לא כהתה עינו ולא נס לחו. דמותו הקורנת ומאור פניו השוחקות ילוו אותנו תמיד עוד שנים רבות.
זכות גדולה נפלה בחלקי לפני שלשה ירחים, לשהות במחיצתו דקות ספורות. היו אלו רגעים מדודים שהפכו לנצחיים עבורי.
היה זה ביום שני ט"ז טבת תשע"ט. שהיתי בארה"ב כעשרה ימים ובכל לבי חפצתי לזכות להיכנס אל קודש הקדשים מסקולען, לזכות לקבל את ברכתו ולשזוף את עיניי מקרוב בקדוש ישראל זה. היו אלו ימים בהם הרבי הישיש היה שרוי בחולשה יתירה, גופו התשוש כבר לא עמד בתלאות ובייסורים שאפפוהו מכל עבר. לא בכל יום התקיימה קבלת קהל בתקופה האחרונה, במיוחד לא באותו שבוע בו ביקשתי להיכנס. אבל אז זה קרה: התראה קצרה הביאה אותי לבוא בזריזות לביתו נאווה קודש. הדלתות נפתחו לזמן קצוב, הרבי יקבל את המשחרים לפתחו עד שיכלו כוחותיו והזריז נשכר.
בקומה השניה של הבית, נכנסתי שמאלה לסלון הגדול, שם בראש השולחן הפנימי ישב הגבאי המבוגר ורשם את הקוויטלעך ביראת כבוד השמורה למקום זה. מהסלון נכנסים לחדר נוסף בו ממתינים לפני חדר הכניסה. באמצעו עומד שולחן גדול עליו מונח בקבוק סבון מיוחד, על הנכנסים לקודש פנימה לחטאות את ידיהם בסבון זה, כדי חלילה לא לגרום נזק להאי סבא קדישא, בבחינת "בבואם אל אהל מועד ירחצו מים".
משהגיע תורי להיכנס פנימה, לקח הגבאי את הקוויטל מידי והכריז בקול שאני אורח מארץ ישראל ומתגורר בחיפה. למשמע הדברים הרים קצת הרבי את ראשו הכפוף ונענעו כאות חשיבות, ואמר אחריו: 'פון חיפה, פון חיפה'. הגבאי משמיע בקול את שמי ואת שם בני ביתי, והרבי מסקולען חוזר אחריו על השמות. לאחר מכן הגבאי מברך שיזכו לגדל את ילדיהם מתוך נחת דקדושה, והרבי ענה אמן.
כאן רכנתי לתוך אוזניו של הרבי ואמרתי שאני אורח מארץ ישראל ומבקש ברכה לפרנסה ולהצלחה. חושיו של הרבי נדרכו, אורח מארץ ישראל תופס אצלו חשיבות מיוחדת והוא חוזר אחריי בעודו מחזיק את ידי: 'א גאסט פון ארץ ישראל' - - - ומיד בירך בחמימות במשפט קצר: 'זאלסט האבן סייעתא דשמיא'.
שבועיים חלפו מאז והרבי נפל למשכבו האחרון. יוצא ונכנס היה בבית החולים שוב ושוב, עד שאושפז בפעם האחרונה ומשם כבר לא שב לביתו. 'זכית להיות מהאנשים האחרונים שנכנסו אל הקודש פנימה', שח לי אמש אחד מאנשי הבית של הרבי הקדוש. ואכן, את הזכייה הזו אשמור לעצמי כל ימי חיי.
זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן.
(פורסם הבוקר בעיתון 'המבשר')
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות