כך הרסתי את חיי ילדיי ואת חיי הנישואין שלי

קיבלתי השבוע טלפון - אני ממש חייבת שתדבר עם בעלי באופן דחוף, אמרה האישה מצדו השני של הקו, אספר לך בקצרה, אני ובעלי עברנו את גיל הארבעים, יש לנו 7 ילדים ברוך השם. חמישה בנים ושתי בנות.

לצערי הרב שני הבנים הגדולים שלי נשרו מהדרך ואני רואה את זה שזה מתחיל להשפיע גם על הילדים האחרים. אגיד לך את האמת, מספרת האישה, בעלי הוא לא אדם רע אבל הוא אדם מאוד קר וקשה. אצלו אין רגשות ומשחקים, אם אתה לא הולך בדיוק לפי הכללים שלו - הוא עושה בלאגן. הוא לא פוגע בי או בילדים מילולית אבל הוא תמיד היה מדבר איתם קשה.

גם לי קשה עם הקשיחות שלו אבל איכשהו אני חיה עם זה, אבל אני חושבת שזה פוגע בילדים שלנו ההתנהגות שלו. מספיק יש לנו צער משני ילדים שעזבו את הדת, רק השם יודע כמה דמעות אני בוכה עליהם כל יום שיחזרו לדרך השם. אם תדבר עם בעלי ותחליט שאני צריכה ללכת לאיזה מטפלת - אין לי שום בעיה.

קבעתי לבעלה פגישה והוא הגיע, התחלנו לדבר, הוא היה איש חכם מבין ענין ומאוד מודע לעצמו. הרבה פעמים אנשים במצבים כאלו ישר מתחילים את השיחה במתקפה, אבל הוא כבר בתחילת השיחה אמר אני יודע שיש לי בעיות, אני מוכן לעשות כל מה שתגיד לי כדי שדברים ישתפרו, והערכתי אותו על כך. הוא היה אדם שמאוד מודע לעצמו, הוא סיפר שהוא יודע שבמשך השנים הוא התנהג בקשיחות לילדים שלו, 'לא פגעתי בהם מילולית אף פעם', הוא חזר והדגיש שוב ושוב.

משהו קרה לנשמה שלי, אצלי אין משחקים, אין מושג שמישהו קשה לו או בוכה ומתלונן. אני לא מכיר את המושגים האלו. לדוגמה, אם הילד שלי היה אומר לי אבא קשה לי להיות כל התפילה, הייתי אומר מה קשה לך, תעמוד כל התפילה, מה קשה לך להתפלל? אני לא מבין אותך!

אם הבן שלי היה חוזר נפגע ובוכה מהחיידר שפגעו בו ילדים, הייתי אומר לו מה אתה בוכה, תהיה חזק, מה אתה ילד קטן? או שהבן שלי היה רוצה לספר לי משהו שמפריע לו, הייתי אומר לו נו זה כל הסיפור, זה כלום, שטויות. כך כמעט בכל דבר כבלתי אותם רגשית, אני יודע מזה אבל אין לי שליטה על כך. זה מה שאני חונכתי, שאין משחקים, אין מושג לבכות. מי מדבר על לצחוק בקול רם. או להגיד משהו שמפריע לך.

ביקשתי ממנו שיספר לי קצת על עברו וכך הוא סיפר. מה שסיפרתי לך על עצמי זה רק קצה הקרחון של מה שהיה לי עם אבי. אבי היה רב שכונה. היינו עשרה אחים. אבי היה איש מאוד קשה, אצלו לא היה משחקים בכלום. אצלו מושגים בלקסיקון כמו קשה לי. מאוחר יותר. לא בא לי עכשיו וכדומה - הוא לא הבין את זה בכלל. מה זה המושג קשה, מה זה המושג אתה לא יכול. אין מושג כזה אתה לא יכול. אין מושג שאתה לא לומד, אין מושג שאתה בוכה או קשה לך. אין רגשות ואין מקום לקשיים. תתמודד הוא תמיד היה אומר, לא מוכן בכלל לשמוע קושי. שלא תחשוב, אבא שלנו היה מביא לנו פרסים יקרי ערך עם הצלחנו לעמוד במשימות הרבות שהוא הציב לנו, אבל לא היה מקום לרגשות, כשהאדם היושב מולי אמר מילים אלו הוא ממש פרץ בבכי והחל לבכות בכי שטלטל את נשמתי. לאט לאט נהפכתי לסגור יותר ויותר מבחינה רגשית עד שנהפכתי לחיקוי של אבא שלי. כפי שאתה רואה, הוא המשיך וסיפר.

אתה חושב שאני לא יודע שבגלל ההתנהגות שלי שני בניי ירדו מהדרך? אני בטוח שגם אשתי סבלה ממני בגללי. הוא בכה בכל כך הרבה כאב שהצטבר במשך שנים רבות, אמרתי לו זה בסדר שאתה בוכה זה בסדר גמור. ואז הוא אמר מתי אמרו לי שזה בסדר שאני בוכה? שמותר לי להגיד שקשה לי שאני לא יכול ולא מסוגל?

את האמת אספר לכם שגם לי זלגו דמעות (איך אפשר להבליג על כל כך הרבה צער), סיימתי איתו את הפגישה וקבענו שנמשיך להיפגש.

יש דברים בסיסיים שחשובים כדי שהילדים לנו יצאו בריאים בנפשם, זה אהבה גבולות כבוד. יש מצרך, מוצר בסיסי שחשוב מאוד מאוד כדי שנפשו של אדם תהיה תקינה, והיא לתת לילד או לנער להתבטא רגשית.

וזה אומר לדעת ולהבין שהילדים הם לא רובוטים ויש לנפש וגם להם לפעמים קשה וגם להם מותר לבכות. וגם להם מותר ליפול.

לפעמים אנחנו מסתכלים על הילדים בעיניים של אדם בוגר ולא מנסים לרדת ולהבין שהילד שלנו הוא בסך הכל ילד.

אנחנו מסתכלים על בעיות שקורות לילד בעיניים של אדם מבוגר, מה קרה לו שהילד בוכה? מה יש לו. ואז אנחנו מגיבים בהתאם, למה אתה בוכה, תפסיק לבכות, זה סתם זה כלום.

חשוב לתת מקום לתחושות, לקושי, להתמודדות, לנפילות וכו', כך הילד נבנה רגשית בצורה בריאה, הוא יודע שהוא יכול לבטא את התחושות שלו ואת הרגשות, כך הוא גם יודע לשמוע קשיים ומצוקות של אחרים. הוא ירגיש את עצמו, הוא יהיה מחובר לעצמו.

וכמובן שחשוב תמיד להזכיר שכל זה צריך לבוא עם כל הצרכים הרגשיים שילד ונער צריכים, וזה כולל לתת לילד גבולות וחוקים אהבה וכבוד וכו'.

תמיד אני משווה את זה שאדם לא יכול לחיות רק עם מוח ובלי לב וכן הפוך אדם לא יכול לחיות עם לב ובלי מוח. כי כל אחד מהם הוא צורך בסיסי לגוף כדי להתקיים, כך כאשר אנחנו מדברים על צורך רגשי מסוים - בל נשכח בצד את הצרכים האחרים שהילד צריך כי אם לא אז חשוב שנזכור במשל של הלב והמוח.

שבת שלום לעם ישראל היקרים! לתגובות: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!