נאבקת מול כמות חמצן: טור פרידה מאבא

כי ננעלו שערי עוה"ז... נפתחו שערי שמים בבואך לפעול.

אבא יקר שלי ז"ל. קשה לכתוב עליך בלשון עבר, בלתי נתפס. מתקשה להאמין שהמציאות אמיתית ולא דמיון. כאב אבדתנו עצום. כי אבי ואימי עזבוני.

ביומיים אחרונים שקדמו לפטירתך לא משנו ממיטת חולייך. היית מורדם ומונשם. המדדים ריקדו במחול חסר התחשבות, צל המוות ריקד בתוכך. אך אתה כמו תמיד הוכחת שהרצון שלך הוא כח טורבו מיוחד. נלחמת על נשימתך, נאבקת מול כמות חמצן רעועה שבקושי היתה בגופך.

לא הרפית ולא ויתרת לעצמך על הזכות להיות עוד קצת עימנו ולנשום את מציאות החיים בעולם הזה.

כח הרצון וההתגברות עם קמצוץ חמצן נגד הטבע הזכירו לי את היותך חזן בימים הנוראים בביהכנ"ס של חסידות סלונים שם היית ארי שבחבורה.

בשנים האחרונות לא היית עם אותם כוחות כמו שהיית לפני עשר שנים ויותר. הזקנה החלה לתת אותותיה כוחותיך לא היו כבצעירותך.

כשהתקרב יום כיפור הייתי אומרת לך: "אבא. עדיף שהשנה תוותר על חזנות בתפילת יום כיפור. הרי אינך בכוחך. איך בדיוק תצליח לעמוד על רגליך כשליח ציבור?!".

היית מביט בי במבטך החודר והשבת: "אין מצב שלא אהיה שליח ציבור. הציבור מחכה לזה. אנני יכול לאכזבם. אל תדאגי". 

שתקתי משום שידעתי שאם קיבלת החלטה חבל שאתאמץ לשכנע אחרת.

היית מייצר כח מיוחד ועם כח הרצון שלך התגברת כארי להתפלל תפילת נעילה. עשרות אנשים היו מחכים לתפילתך המרגשת.

דמעות הציבור נשפכו כמים בשומעם את תפילתך המרגשת והמעוררת. חבל שאין לי דרך להראות לך מכתב תנחומים שנשלח לנו היום בשבעה מאחת ממתפללות ביהכנ"ס.

במכתב היא מתארת בהתרגשות גדולה את עוצמת תפילותיך שהיו מעוררות את כלל ציבור המתפללים הגדול.

שערי דמעות תפילותיך ננעלו בעוה"ז. נפתחו ספרי הזכרונות עם מעשיך הטובים.

---

אבא היקר שלי.

חיבתך לתורה וללומדיה היתה גדולה. כל נכד שסיים מסכת היה אושר גדול עבורך.

הקפדת על חברותות ללימוד תורה כל עוד התאפשר לך.

אם הגענו לבקר ובדיוק למדת. התנצלת שנאלץ לחכות כמה דקות עד שתסיים דף הלימוד.

חבריך לשיעור ללימוד הדף היומי בביהכנ"ס זכו מדי פעם לפינוקי אוכל שבישלת והכנת במו ידיך עבורם. כשנשאלת למתכונים היית משיב "את  סוד המתכונים אני שומר לעצמי (ברור לנו גם למה.

כי אין כמויות כששמים את הלב) אך תבקשו מה שאתם רוצים ואכין עבורכם בשמחה".

אהבת להעניק לשני. לעצמך לא היית צריך. "בשבילי אל תוציאו כסף" נהגת לומר וכעסת עלי גם על מעט עוגות שקניתי עבורך "כואב לי שאחרי יום עבודה הטרחת עצמך ללכת לקנות לי ועוד הוצאת כסף עבורי". כזה היית. הסתפקת במועט.

מידת האמונה והבטחון שלך היוו סמל ודוגמא לכולנו. זוכרת שבאחת השיחות שלי איתך העברת מסר חד: "אמונה זה לא כשקל. לכן העבודה היא לשמוח בעת התמודדות כי זו בעצם האמונה".

המסר הזה היווה עבורי תזכורת מחזקת למה שאמרת ביום אשפוזך שהיה ימים ספורים לפני פורים "אני לא רוצה ששמחת פורים תהרס חלילה בגלל אישפוזי".

אבא יקר. שתדע שעשינו כמו שביקשת. זה היה קשה. ישבתי לצידך בביה"ח בתורנות ביום פורים.

שרנו לך, לא הגבת כי היית מורדם ומונשם. מצד אחד, נשברתי לראותך במצב הזה. יצאתי ממך לסעודת פורים. היה קשה מאד לשמוח לאחר שראינו והבנו מצבך. אך אז נזכרנו והזכרנו בקשתך.

בלענו את הצער, שמחנו עד כמה שיכלנו בשבילך כי תמיד נהגת לומר לנו "שמחה פותחת שערים לטוב. תשמחו".

לפני כשלושה שבועות נכדתך התחתנה. היית במצב תשוש מאד. אספת כוחתיך הקלושים והגעת.

השארת אותנו פעורי פה כשלפתע קמת לרקוד. רקדת אוהו רקדת. חששנו לבריאותך. הרגעת אותנו "השמחה נותנת לי כח. אני שמח לא בהצגה אלא מהלב" הסברת לסובבים.

תפילה במנין ובאוירת ביהכנ"ס היה חשוב לך מאד. זו הסיבה שגם בשבת שקדמה לאישפוזך לא ויתרת. שמת בצד את הכוחות שבקושי היו לך והלכת לביהכנ"ס לשבת "זכור". נזכור זאת גם אנחנו.

לפני מספר שבתות. הבעת לפניי את רצונך ללכת לביהכנ"ס בשבת. "איך בדיוק במצבך תלך"? שאלתי. הבנתי שמצב בריאותך חלש מכדי שתצליח ללכת.

אך אתה בעקשנות לא ויתרת  על הליכה לביהכנ"ס. גם ביקשת שאכין לך שקית סוכריות לחלק לילדי המתפללים.

אבא. הקמת דור מפואר שכולל נכדים ונינים ההולכים בדרך ה' וגרמו לך לנחת רוח. לו רק יכלתי לאסוף את צער דמעות נכדיך כשהלכת מאיתנו היית מבין כמה אהבה וכבוד היה להם אליך ולא שלא ידעת זאת בחייך. הם היו מרכז חייך. התעניינת בכל אחד ואחת מהם לאורך כל הדרך.הרעפת עליהם מטובך.

אבא. תקצר היריעה מלהכיל. מועט הדיו מלהכיל את כמות השבח אודותיך. השארת אותנו יתומים ללא אב. אך הותרת אותנו עם מורשת איתנה של דרך חיים.

הלכת מאיתנו לעולם שכולו טוב. התנער מעפר. קום לבש בגדי תפארת תפילתך.קרא אליו. תהיה שליח ציבור בעדי, בעד משפחתנו, בעד כל מכריך  ובעד כלל עמ"י.

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!