חתונת הפריצות • הסבא לראש הישיבה: "היית מת לככב בחופה"

לאחר שאמש נחשף כאן ב'בחדרי חרדים' התמלול המלא של שיחת ראש הישיבה מירושלים שיצא חוצץ נגד חתונה שנערכה בקרב תלמידי ישיבתו, אותה כינה ראש הישיבה כ"חתונת פריצות", מביאים אנו את תגובת סב הכלה, שמבקש לענות לראש הישיבה ואף מטיח בו טענות אישיות.

ובכן, סב הכלה, פרופ' ד"ר חיים רוזנברג, אשר מתגורר בעיר אנטוורפן שבבלגיה ומשמש כעו"ד - טוען רבני ומרצה למשפט עברי, מצטט לאורך כל המכתב את תמלול השיחה שמסר ראש הישיבה לתלמידים לאחר חתונת נכדתו.

בראשית דבריו כותב סב הכלה את עמדתו בנוגע לסיבה מדוע ראש הישיבה תקף בחריפות את החתונה. "בשעטו"מ השתתפתי ב"ה בחופה ובסעודת הנישואין של נכדיי וכאמור גם שמעתי את שאגת הארי וקול הלשון, היא ההקלטה של ה"שיעור" שמסרת עקב, כדבריך, החילול השם האיום והנורא בסעודת "אותו רשע" שאתה ניצלת מלהשתתף בה וליהנות ממנה"

וכאן פונה הסב לצטט מההקלטה שפורסמה בקולו של הרב, "ברוך השם הקב"ה זיכה אותי ולא הייתי מהנהנים מסעודתו של אותו רשע", והמניע, לדברי הסב הוא "כי לא כיבדו אותך בסידור קידושין, זו הערכה האישית שלי על אי-השתתפותך".

בשלב זה עונה הסב על הטענה שהציג ראש הישיבה אודות עלות החתונה שהייתה יכולה לממן סעודות לעניים רבים: "על משפחות המחותנים שהם מאלופי בעלי הצדקה ותומכי תורה בארה"ק העזת להגיד בפומבי שבמקום לפזר כספים על חתונות מפוארות היו צריכים לייחד את כספם לצדקה להאכיל עניים ולתמוך בנזקקים. דע, אדוני הרב, שבשבוע אחד של החתונה פיזרו הם יותר כסף לצדקה ולתמיכה בלומדי התורה ובמוסדותיהם מאשר אתה תקדיש בכל חייך, ואין זו גוזמא בעלמא".

יש לציין כי מכתבו של הסב, פרופ' ד"ר חיים רוזנברג, עמוס בציטוטים ובמקורות הלכתיים אותם השמטנו משיקולי עריכה גרידא. הסב הינו מחברם של כמה ספרי הלכה בהם, "כל הכתוב לחיים" על קידוש השם ואהבת ישראל בהוצאת מכון אריאל י-ם, "ובחרת בחיים" על חו״מ ועוד.

חלק בולט במכתב הסב לראש הישיבה, מוקדש לתיאור הריקודים בשמחת החתונה. קשה להתעלם מהניסוח המפורט שבא לידי ביטוי בין היתר בשורות בהן הוא משחזר את שראו עיניו, וכלשונו: "צר לי להרוס לך את החגיגה ואת האשלייה, לפוצץ לך את החלום. דע, אדוני הרב, שהבחורים שלך מכל קומות תיבת הסטייפלר, עבדו עליך, מרחו אותך, מכרו לך לוקשים והסתלבטו עליך".

לדברי הסבא, "לידיעתך, אני כן הייתי ממושקף כל הזמן וראיתי היטב את הבחורים שלך, לא ישבו ולמדו בחוץ אלא התזמורת והאחים עמירן ואריק דביר הקפיצו את הבחורי- חמד שלך עד לב השמים כפי שרק הם יכולים לעשות והחבר'ה שלך רקדו בפנים בהתפרצות בהתלהבות ובתשוקה מרובה ועצומה, עם משקפיהם עליהם, ונהנו כפל כפליים מטיב התבשילים של הסעודה של "אותו רשע", כולל אלו הבחורים שהגיעו באוטובוס לשמח חתן וכלה בלי שהוכן להם מקום ישיבה לסעודה והם תפסו מקומות ישיבה של האורחים הקרואים ואכלו מנות עיקריות בתיאבון רב וגם שתו יין רב כיד המלך כי השתייה כדת אף שאין אונס".

במכתבו ממשיך הסב ומביא את הסיבה, לדעתו, מדוע תקף ראש הישיבה את המשפחה. לדבריו, המתקפה נובעת ממניעים אישיים וקטנוניים.

"בזמן אמת בעת ההכנות לחתונה סיפר לי החתן שכשבא להזמינך לחתונה ואמר לך שהחותן המיועד שלו – "אותו רשע" דנן - מעדיף לכבד את (וכאן נוקב הסב ברב שבסופו של דבר כובד בסידור חופה וקידושין. מ.ו) בסידור חו"ק, אתה דרשת סידור קידושין לעצמך, שלדבריך דאז מגיע לך מדין תורה והוספת שצריך ללמד לעשירים האלה שאינם יכולים לפגוע ב"כבוד התיירה" של ראש הישיבה ולהביא (וכאן שוב נוקב הסב בשם הרב שסידר, בסופו של דבר, חו"ק. מ.ו) במקומו. אתה מת לככב בחופה ובחתונה ולא אסתייע מילתא בידיך, וכמעשה קמצא ובר קמצא זה מה שהביא אותך מתוך קנאה אל החורבן הזה המתואר במכתבי זה. ואז יצאת במלחמתך ה"חינוכית" בדרכך הפסולה והאסורה ובשיכרון-הקנאה ועיוורון-השנאה ובשאגת-האריה ללמד לעשירים לכבד את "כבוד התיירה" (שלך) ולהראות העמים והשרים מי ישפל ומי ירום ושאין מרדכי כורע ומשתחווה".

סב הכלה המשמש, כאמור, כעורך דין, טוען רבני ומרצה למשפט עברי מחזיק בבעלותו משרד ברחוב בלגלי, הרחוב המרכזי באנטוורפן החרדית. במקביל, קיים בבעלותו גם במשרד ברובע העסקים במנהטן שבניו יורק.

לסיום, כותב הסב, "ואכן אני ובני ביתי ובני משפחתי ובני המגזר שאני משתייך אליו איננו מוחלים לך לא בזה ולא בבא על הלשון הרע הוצאת השם-רע והשפיכות דמים של הלבנת פני חברו וחשדה בכשרים, ואפעל כפי מיטב יכולתי למנוע שאיש כמוך עם גישה ושפה כאלה יהיה מעורב בחינוך צעירים".

אם לא די בכך, מכתבו הנוקב של הסב הכאוב מגולל תחושות קשות בעקבות הנאום של ראש הישיבה. הסבא מאשים: "השנאה והקנאה שלך למגזר שממנו באים רוב רובם של תלמידיך אינן מאפשרות להפקיד את החינוך של בחורים אלה בידיך ותחת חסותך. חינוך הקורא להוקיע את המגזר של ההורים והמשפחות של רוב תלמידיך ולבוז להם, הוא דבר פסול ואסור".

"חינוך חייב לשאוף להגביה את התלמידים", קובע הסבא, "אבל לא ע"י השפלת הוריהם והסביבה שממנה צמחו".

את מכתבו החריף אשר נוטף זעם כלפי ראש הישיבה, מסיים סב הכלה כך: "הנטל והאחריות של חינוך הוא בראש וראשונה בידי ההורים והם שמחליטים להפקיד בידי המחנך חלק בלבד מסמכויותיהם החינוכיות. ברם, האחריות האולטימטיבית של חינוך נשאר בידי ההורים בלבד והם גם אלה שלבדם ישלמו את המחיר במלואו על כישלון בחינוך, ולא המחנך הכושל".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!