סכנה קיומית: חפיפניק, הססן, חלש ונאיבי

מנאום הכלניות של בני גנץ היה ניתן להבין שיש לו נפש של אמן, הוא יכול לכתוב סרנדות יפות, אך אין לו יכולת אמיתית להוביל ולהנהיג. את תפקיד הרמטכ"ל הוא קיבל באופן מקרי, ספק אם ללא פרשת הרפז היה מגיע לתפקיד.

די להיזכר במופע העלוב שלו כרמטכ"ל ב'צוק איתן' ו'במלחמת לבנון השנייה', בשני המקרים הייתה ניכרת רפיסות הכוחות. ב'צוק איתן' לא הגיעה ההכרעה הנדרשת ובגבול הצפוני לאחר שנים בהן כיהן כאלוף פיקוד צפון, לא הייתה מוכנות, הייתה רפיסות מבצעית שלא נתפסת עם צבא שאמור להיות מוכן ודרוך לאיומים הרבים באזור.

הרצון של הרמטכ"ל לשעבר להיכנס לתפקיד רוה"מ ללא ניסיון פוליטי בסיסי, מעיד על הבעייתיות ו'החפיפניקיות' ממנה הוא סובל ואותה השתית בצבא בעת שירותו בה. עוד היה מתקבל על הדעת אם היה גנץ דורש לעצמו בקדנציה הראשונה תפקיד מיניסטריאלי כלשהו בכדי לצבור ניסיון, דבר שאפילו עמיתו לפיד השכיל לעשות במשך שנים. לא גנץ. הוא משוכנע שיש ביכולתו להיכנס למים העמוקים, ללא תהליך למידה, בדיוק כמו שניהל את הצבא.

משפת הגוף של בני גנץ והראיונות הרבים שנתן לאחרונה נשקפת ההססנות וחוסר הקשיחות שטמונה בו. לאור זאת, מובן מדוע יועצי התקשורת שמרו עליו במשך זמן רב בין הצללים, במחוזות השתיקה. כשהוא יצא משם, הוא התחיל להפסיד. מנהיג מדינה ובטח מדינה מורכבת כמו ישראל חייב להיות בעל קשיחות איתנה ויכולת להתמודד מול לחצים כבדים. לבני גנץ אין את התכונות הללו. גובהו ועיניו התכולות לא יחפו על כך.

הפריצה האיראנית למכשיר הטלפון שלו, מבליטה תכונה נוספת שקיימת בו, תמימות. תכונה שלא מתאימה למנהיג מדינה כמו ישראל. גם ההחלטות שהוא מקבל מעצמו הן לא מהמשובחות. כל עוד הוא הקריא טקסטים של אחרים מטלפרונטר, הוא הרגיש איכשהו במקום נח. כאשר הוא צריך לדבר מליבו, הוא מתגלה בעליבותו וחולשתו.

לנתניהו עדיף כיריב את בני גנץ, פי כמה וכמה על פני יאיר לפיד החיוור.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!