האדמו"רים שנולדו באוטובוס • טור חובה
העורך מתקשר ואומר לו שאין 'ראשית', וצריך משהו דחוף כי ה'ראשית' של גנץ יושבת כבר יותר משעה ולקוראים שלנו אין קשב וריכוז כל כך גבוה, אז הוא חושב חצי דקה, עושה איזה טלפון או שניים, ואופס, אדמו"ר חדש נולד • יצחק פלדמן בטור משעשע שהתפרסם ב'בקהילה' על תעשיית הנייעס במגזר החרדי
- יצחק פלדמן, בקהילה
- ט"ו אדר ב' התשע"ט
- 2 תגובות
מיומנו של שדרן נייעס
קו הספינים השעה שמונה שלושים ותשע, אתנו על קו הטלפון מקדש שם שמיים ישראל ויז'ניצער, שלום לך.
כן, ובכן, כפי שכבר אמרנו,
מתי אמרנו? אנחנו מדברים השבוע לראשונה.
אה, אני כבר לא זוכר, דיברתי בכמה מקומות אחרים ונאבד לי פנקס החשבונות. אז כפי שעוד לא אמרנו כאן, וחשפנו לראשונה שם, מרפסת ובה כמאה וחמישים בני אדם התמוטטה בפילדלפיה, המשטרה המקומית טרם פרסמה תוצאות מדויקות כמו גם את סיבת הנפילה, אבל כבר עכשיו אפשר לומר שיש עשרות הרוגים, מאות פצועים ואלפי נפגעי חרדה. אנחנו כאן נמשיך ונעקוב.
רגע רגע ישראל, משהו פה לא מסתדר. איך עשרות הרוגים, מאות פצועים ואלפי נפגעי חרדה אם היו רק מאה וחמישים איש על המרפסת?
אתה לא מצפה שאני אעשה חשבון עם האצבעות כשאני מדווח לך באמצע נהיגה, יד אחת על ההגה, יד שנייה מחזיקה את הטלפון, ועם הרגל הפנויה אני מסתיר את עצמי מהשוטרים המרגיזים האלה שכבר נתנו לי שלילה פעמיים.
תודה לך ישראל ויז'ניצער הפרשן הבכיר מרדיו קול העמקים, וכעת נעבור לברוקלין שזה המקום היחיד באמריקה שאנחנו מכירים בו מישהו, משם מדווח כתבנו יענקי טולסטוי, בוקר טוב שעון ישראל, לילה טוב יענקי שעון ארצות הברית. כי זה שאנחנו משדרים באופן פיראטי בקו סמי-מחתרתי- חרדי זה לא אומר שאין לנו אינטליגנציית מרחב וזמן. מה אומרים אצלכם באמריקה? יש נפטרים יהודיים או שרק מתים פגרים גויים? משרד החוץ הישראלי כבר נכנס לתמונה? יש ישראליים? ותגיד, הכי חשוב, מה אומרים באמת, האם יתכן שלצערנו הרב יש גם חרדיים?
אההממ אההממ, טוב אז נעשה סדר, ראשית כל, כשאנחנו מדברים על פילדלפיה צריך לדעת שזה לא ממש ליד הבית שלי. מברוקלין לפילדלפיה לוקח כמה שעות נסיעה. אני למשל, למרות שאני גר כאן מאז שאני ילד, רק פעם אחת ביקרתי שם. אהמממ אהמ.
אוקיי אוקיי, אבל תתאר לנו את התחושות באוויר, את הרעשים, יש סירנות? יש אמבולנסים? ניידות?
אהממ אההמ, כמו שאמרתי, זה לא כל כך קרוב.
טוב תספר לנו מה אתה רואה לידך כרגע?
אההמ, בעיקר שנוררים, אתה יודע, עוד מעט פורים.
תודה לך יענקי טולסטוי, אנחנו כאן בקו הספינים נמשיך ונעקוב ונתפרץ לשידור במידת הצורך, ואתם תתקשרו במידת השעמום.
מיומנו של טובל מקצועי
במקווה ליד הבית שלי יש שלושה בורות: קר, פושר ורותח. לרותח אני לא נכנס בחיים. לא בגלל הטמפרטורה. בגלל שאין לי מספיק זמן. שם נמצאים כמה שעות, מחליפים את כל החוויות מהשבוע האחרון, ואני? מספיקות לי החוויות של אתמול. אני לא רואה שם צורך לעשות חזרות. אם לשפוט לפי מראה עיניים, אז נראה לי שרק אנשים מגיל שישים וחמש ומעלה שהם בדרך לפתח אלצהיימר נכנסים לשם.
במקווה הקר אף אחד לא דורך. צריך להיות מהיר כמו צבי כדי להיכנס לשם ולצאת תוך שבריר שנייה. אצלנו החסידים נהוג לומר, שאם למקווה קר, כבר עדיף להיות ליטוואק קפוא ולא לטבול בכלל.
אז כמו שהבנתם אני בוחר בדרך כלל בפושר. אני מגיע לשם בתשע בבוקר, ולא משחרר את האמה על אמה שלי עד לפני חצות כי אני חייב לתפוס שחרית. יש שאומרים שאני מנסה לתפוס חזקת ג' שנים, אבל הם סתם שקועים בהזיות, שהרי אף אחד לא ינסה לתפוס לי את המקום, כי כולם יודעים שאני אלחם על המקום שלי במקווה עד טיפת המרק האחרונה.
אתמול באתי כהרגלי וראיתי שיש תכונה לא נורמלית. תראה, זה לא שאני מתרגש מנייעס, אני לא ילד, אני מחובר לכל אמצעי חדשותי שיש, אבל היה באוויר משהו חריג. אני לא מדבר על המחנק הקבוע מהאדים של הבור הרותח והחמצן האנושי הדו פחמני, אני מדבר על התרגשות באוויר. היה אפשר למשש את הנייעס כאילו הוא מוחשי. בבור הפושר היו כבר כל החבר'ה, גם אלו שבאים בדרך כלל מאוחר. היה להם אור בעיניים, מה אני אגיד לך, הלב שלי נפל לכפכפים. חשבתי אני משתגע מרוב לחץ. הבנתי שזה בטח נייעס טרי טרי שקרה בדיוק בשלושים שניות שנהגתי עם הקורולה שלי מהבית למקווה. אני מקפיד לא לדבר או להסתכל בטלפון בנהיגה. חוק זה חוק. בוא בוא.
מרוב התרגשות מהנייעס החדש כמעט קפצתי לבור עם בגדים. היו שם כולם כולם. דיברו על המרפסת שנפלה בפילדלפיה. אתה יודע, יש נייעס ויש נייעס. מאתיים שישים הרוגים זה כבר סיפור אחר. זו לא בדיחה. אנחנו מדברים על זה כחדשות, אבל מאחורי כל הרוג יש משפחה, אישה, ילדים, אבא ואימא. ולך תדע, אולי יש יהודים גם, ואני לא רוצה לחשוב על זה, לא רוצה לפתוח פה לשטן, אבל אולי גם חרדים היו באסון, עזוב, מעדיף לא לחשוב על זה.
זה היה בוקר ארוך, אף אחד לא רצה לעזוב כי כל רגע הגיעו טובלים חדשים וכל אחד הוסיף פרט קריטי. אתה לא מצפה שאני אכנס לתפילה לפני שאני יודע בדיוק-בדיוק מה הלך שם. עוד אני עלול חלילה לחשוב על זה בתפילה, השם ישמור. ובכלל, אם יש שם חרדיים, משלנו, צריך גם לדעת את השמות לתפילה. חיכיתי עד שהגיע אלי זינגר ממוקד חדשות ההצלה שדיווח שחסדי השם אין שם היימישערס, ושהמרפסת נפלה על איזה עסק של מחלל שבת שכבר שנה שעברה הרבי מדזיביקובסקא קילל אותם שאם לא יסגרו בשבת תיפול מארה על ראשם. את אנחת הרווחה שלי שמעו עד הבור הקפוא בבית כנסת של החזונישניקעס.
מיומנו של נוסע וותיק בחבורה ציבורית
מדי בוקר בבוקרו אני נוסע לעבודה בתחבורה ציבורית. אני לא קונה רכב כי אני יודע שהשוויגער שלי תכעס נורא. מבחינתה אין לי רישיון. רק אשתי, רייזי, יודעת את הסוד שלנו. אבל חוץ מיום או יומיים בבין הזמנים אני לא עושה בזה שימוש.
על הדרך אני מרוויח עוד משהו. פעם ביומיים שלושה עולה לאוטובוס הכתב הבכיר של הנייעס החרדי - משה וייסבלום. הוא תמיד מגיע עם אוזניות ומטען, וממש פותח שם משרד. אני כבר יודע בדרך כלל איפה הוא אוהב לשבת. זה תלוי בימים של שמש או גשם. אני עולה שתי תחנות לפניו, מתיישב מאחורי הספסל הצפוי שלו, ומחכה לבוקר של חדשות טריות.
הוא כמובן לא יודע מזה, ומה שאני מספר לך עכשיו זה בינינו, אבל תפסתי אותו כבר כמה פעמים יוצר חדשות מהרגע להרגע. מה אתה שואל? איך יתכן? אני אגיד לך. נניח העורך מתקשר ואומר לו שאין 'ראשית', וצריך משהו דחוף כי ה'ראשית' של גנץ יושבת כבר יותר משעה ולקוראים שלנו אין קשב וריכוז כל כך גבוה, אז הוא חושב חצי דקה, עושה איזה טלפון או שניים, ואופס, אדמו"ר חדש נולד. והאדמו"ר הזה מחולל חדשות כמו מכונה משומנת.
אני לא אגלה לך, אבל יש כמה אדמו"רים שאתה מכיר שהורתם ולידתם באוטובוס שלנו. אני מסתובב עם הסוד הזה בבטן, כי אם אנשים ידעו, זה סתם יעשה בלגן. אם ויסבלום היה יודע שאני יושב מאחוריו, אולי הוא היה לוחש, או גוזר על עצמו תענית דיבור. בינתיים זה לא קורה, וכבר כמה שנים שאני והוא חברותא לנייעס, בלי שהוא יידע בכלל.
לפני חודש הוא קנה אוזניות חדשות. אני יודע איפה בדיוק וכמה זה עלה לו. הוא הרי סיפר על זה לחבר שלו בנסיעה הראשונה. אוזניות יפות כאלה, בלי חוטים, של נייעסנים כבדים שאין להם זמן להסתבך עכשיו עם החוטים האלה שמתערבבים בכיס. מישהו מתקשר, הוא נוגע באוזניה, ואופס הוא מדבר.
קיצר, אתמול בבוקר הוא עלה, ושכח להעביר את הרב קו אצל הנהג. כשראיתי את זה הדופק עלה לי בטירוף. הבנתי מיד שיש איזה נייעס טרי מהרגע. פעם אחרונה שהוא שכח להעביר את הרב קו אצל הנהג היה כשאמרו שהרב אלישיב נפטר ובסוף הוא לא נפטר. עד היום אני בטוח שמשמיים החזירו את הרב אלישיב לחיים כדי שלא תיפול תקלה בידיו של הצדיק שכביכול בגללו מישהו שכח לשלם. תכלס, אחרי שהוא התיישב הוא דיבר מהר, והתקשר למלא אנשים באמריקה. זה קורה לפעמים, כשהוא מחפש חדשות מחו"ל ואז אני שומע אותו ממלמל כל מיני מילים חסרות פשר באנגלית. איך שהוא בסוף הוא תמיד מבין מה שהחברים האמריקאים שלו אומרים לו באמצעות שתי מילים בלבד: הוטל והאו-מאץ'.
מה שאתמול היה דחוף לו לדעת, האם מישהו משלנו נהרג באירוע הזה של המרפסת, ואם כן, איפה אני משיג הכי מהר תמונה שלו ופרופיל קצר. רק מתי הוא נולד ובאיזה ישיבה קטנה הוא למד. את כל השאר הוא כבר יודע להשלים לבד. גם אני כבר למדתי איך עושים את זה. בבקשה בבקשה, אתן לך דוגמה, בכיף. נגיד הנפטר הוא מעל שישים, והוא גר בארה"ב, הוא בטח יהיה איש חסד, שבניו וחתניו ממשיכים את דרכו הפילנתרופית. אם הוא צעיר, אז מקסימום התחיל איזה עסק לשטריימלך ואחרי שהפסיד את המכנסיים שלו, ניסה היי-טק עם ברכה של רב חיים, והצליח.
אם הוא ישראלי אז אתה מדבר על קונספט אחר לגמרי. פה יש לך שייף עייל שייף נפיק, לא פסיק פומיה, השחיר שיניו, וכל מיני כאלה בסגנון. ואז אתה ממשיך עם זה לבנים שלו, ובעיקר לחתנים, אתה מדגיש את החתנים, כי חתנים לרוב הם מוצלחים יותר, והבנים לא תמיד גליק גדול, כי איך אומרים, מה שמקבלים בחינם, שווה חינם.
אבל בבוקר של פילדלפיה הוא לא הצליח למצוא כלום. מקסימום איזה חבר מברוקלין שאמר לו באוזניה שהיו איזה שלוש מאות הרוגים. היה גם כמה עם זקנים, ככה בתמונות שהסי. אן. אן. שידר, אבל לך תדע אם זה זקנים של יהודים או ערבים או סתם אופנה חדשה שנכנסה אצל הנוצרים.
מיומנו של אברך כולל
כשעברתי בבוקר ליד פינת הקפה ראיתי את החבר'ה מהאויצר סמוקי לחיים. לפי התנועות העצבניות שלהם הבנתי שמשהו קורה. אחרי שהתקרבתי שמעתי שהם מספרים שיוסי כי-טוב קרקר בצ'יקן שלו שמקורות בבית הלבן דיווחו לו שהיו אלף הרוגים, ומזה הם הבינו שהיו גג מאתיים. מה אני אגיד לך, אתה האמת, זה נורא סיקרן אותי. כזה אסון, ומי יודע, אולי יש גם הרוגים משלנו, לך תדע. יש לי בני דודים שלישיים בלאס אנג'לס, אולי במקרה הם יצאו לקניות בפילדלפיה. השם ירחם.
אבל מה? התורה חשובה יותר מהכול. היא מגנא ומצלא, והיא גם התבלין ליצר הסקרנות. משכתי את עצמי לבית המדרש בכול הכוח. בהתחלה היה לי קשה. אני אהיה גלוי אתך. החברותא דיבר על מיגו כוח טענה, ואני רק חשבתי מי יודע איזו תובנה יפה יקרקרו אריה וובר ויעקב הבלין בצ'יקן. אבל אחרי כמה דקות, נפלה עליי איזו רוח ממרום, ובסייעתא דשמיא שכחתי מכל החדשות המטרידות מפילדלפיה, ונחתתי חזרה בבל, אצל רבא ואביי. היה תענוג. שכחתי את כל הקיום האנושי, והתווכחנו בלהט. כשיצאתי בצהריים אחרי מנחה וסדר מוסר, נזכרתי בסיפור הזה של המרפסת, אז שאלתי את ההוא מהאויצר שעמד באותה פינה, והיה נראה מדוכדך קצת.
כמה הרוגים? שאלתי אותו, עברו את המאתיים? יש חרדיים? ליטאים חסידיים?
"אתה מדבר על זה כאילו זה מצ'ינג" הוא ענה לי, ואז אמר בעצב: "אל תשאל, טרגדיה, לא היה כלום. נפל שם איזה חלון ומישהו ניפח".
הטור המלא התפרסם בחדשות 'בקהילה'
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות