אבא של גנץ ומלחמתו למען כבוד השבת

סיפור קטן על אבא של גנץ, ועלינו: ב-24 בפברואר 1977, ו' אדר תשל"ז, התקיימה ועידת מפלגת העבודה. זה היה כחודשיים לפני הבחירות המכונות "המהפך", שבהן מנחם בגין עלה לראשונה לשלטון. נערכה שם התמודדות בין יצחק רבין לשמעון פרס על תפקיד יו"ר המפלגה. רבין ניצח, אבל אף אחד לא חשב שהם בוחרים את ראש האופוזיציה הבא.

זה היה יום שישי, הדיונים נמשכו, ובחודש פברואר השבת נכנסת מוקדם. קבוצת צירים במפלגה שלחה אז מכתב ליו"ר הנשיאות, שלמה הלל, עם בקשה דחופה: "אנו צירי הוועידה החתומים מטה מבקשים לסיים את דיוני הועידה ביום שישי לא יאוחר מהשעה 12:00 בצהריים, כדי לאפשר לחברים להגיע לבתיהם לפני כניסת השבת".

בראש החותמים מתנוססת חתימתו של סגן מנהל מחלקת ההתיישבות בסוכנות היהודית – נחום גנץ, אבא של בני גנץ. נחום רצה להספיק לחזור הביתה, אל מושב כפר אחים, לפני שהשבת נכנסת. להגיע בזמן אל מלכה רעייתו שתדליק נרות, וללכת לבית הכנסת עם ארבעת הילדים, ביניהם בני.

נחום ומלכה שמרו על המסורת מילדותם, גם במהלך השואה ששניהם ניצלו ממנה, וגם במדינת ישראל המתחדשת שהיו שותפים בהקמתה.

את המכתב הזה העביר לי השבוע חגי הוברמן, עורך עלון "מצב הרוח". כעשרים חותמים הצטרפו לבקשה של גנץ, שייצג אז את השמאל הדתי של פעם. אבל כמה שבועות אחר כך הליכוד ניצח בבחירות במפתיע, בדיוק בגלל סוגיות כאלה – של זהות ושל מסורת ושל מורשת.

אף שומר שבת בליכוד לא היה צריך להתחנן שהוועידה לא תגלוש לתוך שבת קודש. פתאום עלה לשלטון ראש ממשלה שבעצמו שמר שבת. הוא שם את הנושאים האלה בקדמת הבמה, לא כשתדלנות צדדית.

הח"כים הדתיים הופתעו כשבגין רצה בעצמו ש"אל-על" תפסיק לטוס בשבת, ולא ביקש מהם שום דבר בתמורה לכך במשא ומתן הקואליציוני. לראשונה ראש הממשלה הציג גישה יהודית גאה ועצמאית. השבת היא גם שלי, לא רק שלכם, אמר אז לח"כ מנחם פורוש.

בתקשורת ציטטו אז את בגין, שהסביר: "איננו יכולים להתחיל לחשב רווחים והפסדים לעומת ערך נצחי של עם ישראל. אין אדם צריך להיות דתי כדי להכיר בכך. יהודי גאה יקבל זאת".

השבוע אמר גנץ שבגין היה מדיח את נתניהו מהליכוד. אדרבא, בנימין בן נחום מכפר אחים מוזמן להמשיך את הגישה של אביו ושל בגין – גישה שהציבור המסורתי כל כך צמא לה – ולפעול למען ערך שמירת השבת בפרהסיה. אין יותר ימין ושמאל, השבת לפני הכל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!