"קטלגו אותי כסוג ב' בישיבה; הרגשתי אפס"

קיבלתי לפני תקופה שיחת טלפון, על הקו הייתה אמא לבחור ישיבה כבן 17 והיא מספרת כך: בני הוא ילד טוב ומקסים, לא היה לי איתו שום בעיות, לא בבית, לא בחיידר וגם לא בישיבה.

אני גם חושבת שהשתדלתי יחד עם בעלי תמיד לתת לילדים שלנו את כל הצרכים הגופניים והנפשיים שילדים צריכים. אהבה וחום, גבולות וכל שאר הצרכים בשביל שילד יגדל בריא בנפשו.

בתקופה האחרונה אני לא יודעת מה קרה לבן שלי. אנחנו מקבלים פניות מהישיבה שוב ושוב על שבנינו מאחר לישיבה, לא שומר על סדרי הישיבה. הם אומרים שלא יוכלו להחזיק אותו אצלם יותר אם הוא לא יעשה שינוי.

ניסיתי לדבר עם הבן שלי והוא בכל פעם מתחמק עם תשובות אחרות, פעם הוא אומר לנו שמעכשיו הוא ישתדל וזה רק תקופה, ופעם הוא אומר לנו מה רוצים ממני...

אשמח שתדבר איתו, אמרה האם, ליבי אומר לי שמשהו לא טוב קורה עם הבן שלי והוא צריך עזרה, ואני ניסיתי לעזור לו אבל אני רואה שאני לא יכולה.

"קרבת אלוקים לי טוב". ר' מרדכי רוט. צילום: באדיבות המצלם

קבעתי לבחור פגישה, הוא התגלה כבחור חכם ואצילי. לא הייתי צריך הרבה לתשאל את הבחור והוא סיפר הכל מעצמו.

לדבריו, אני מאוד אוהב את ההורים והמשפחה שלי, יש לי הורים הכי טובים שיש. אבל יש משהו אחד שמפריע לי וזה קשור לישיבה. אף פעם לא אהבתי כל כך ללמוד, ניסיתי להתחבר ללימוד גמרא ופשוט לא הצלחתי, כמה שניסיתי זה פשוט לא מתחבר.

יש לי ראש טוב אבל אני פשוט לא אוהב, אני יותר אוהב ללמוד הלכה, משניות חומש. בחיידר ובישיבה קטנה איכשהו שרדתי, אבל עכשיו בישיבה גדולה זה מאוד קשה.

והבחור המשיך, וכאן הוא הטיל פצצה של ממש - ראש הישיבה שלי בכל פעם שהוא מוסר שיחת חיזוק, הוא מקטלג את הבחורים בישיבה.

אלו שהם לומדים רציני המתמידים הם נקראים סוג א. רמה א ואלה שהם פחות לומדים נקראים סוג ב, רמה ב. הם הפחותים, הפחות חשובים. החשובים זה אלו שיושבים ולומדים ועושים שטייגען.

גם כך אני לא כל כך מתחבר לגמרא, אבל פשוט הראש הישיבה חידד לי שארגיש את עצמי שאני אפס, כי ממילא אני לא שווה ואני נקרא סוג ב. אז אין לי שום קשר לישיבה ולרוחניות.

ראש הישיבה מדגיש את זה כמעט בכל שבוע, שרק מי שלומד רציני הוא שווה משהו, ומי שלא לומד אין גארנישט הוא כלום. ורק המתמידים הם ה...

אגיד לך את האמת, הסיבה היחידה שאני נשאר בישיבה זה בגלל ההורים שלי שאני לא רוצה לצער אותם.

אבל בלי ההורים שלי הייתי עוזב את הישיבה, גם בגלל שאני מרגיש שאני סוג ב וגם בגלל שאין לי שום סיפוק בישיבה, ניסיתי כמה פעמים ללמוד משניות כי אני אוהב ללמוד את זה והמשגיח ראה את זה ואמר לי בזה הלשון - כאן זה ישיבה עם כללים, אתה לא יכול ללמוד מה שאתה רוצה.

האמת שבתקופה האחרונה התחלתי להתחבר לבחורים לא הכי טובים, שם לפחות יש לי סיפוק. עד כאן סיפורו של הבחור.

השם מזכה אותי לפגוש ולעזור להרבה בני נוער ואני פוגש בכל מיני התמודדויות של הנוער בן זמנינו. ואני חושב שאת הנושא הזה צריך לצעוק בקול צעקה גדולה ומרה.

אני נתקל בהרבה נוער נושר (מתמודד) או אפילו לא נושר, הוא בישיבה אבל השם ירחם מה שהוא יודע ובמה הוא מתעסק.

ואחת הסיבות וזה הכישלון שלנו, הוא הצורך להכניס לנוער סיפוק ואור ואהבה לרוחניות, רק זה ינצח, אם אנחנו ניתן לנוער הרגשה שדת זה קשה ולא טוב, אז כאשר הם ימצאו משהו עם יותר סיפוק הם ילכו למקומות אחרים.

במקום שאנשי חינוך יחשבו כמה הבחורים יותר ילמדו תורה, עדיף שיחשבו איך הם יגרמו לנוער לאהוב את השם יתברך, לאהוב את התורה, ולא לתת לבחורים הרגשה שמי שלא עומד בדיוק בכללים של הישיבה הוא אפס מאופס.

אני כותב את הדברים האלו בכאב לב גדול מאוד, כי אני רואה נוער טוב ואיכותי שמידרדר ברוחניות ומחפש בורות נשברים רק בגלל סיבה אחת - שלא הצליחו לתת להם את ההרגשה שהשם הוא טוב, שלימוד התורה הוא תענוג.

אני לא יכול לתאר לכם כמה בחורים אמרו לי שקשה להם ללמוד או שהם לא מתחברים ללמוד, וכך הם נשרו או שהם בתוך הישיבה והם נושרים בהסתר.

אם רק היינו מצליחים לתת לנוער הזה את ההרגשה שקרבת אלוקים לי טוב, אני בטוח שרמת הנשירה היתה יורדת באופן משמעותי. אלא מה, ישנם שרוצים שהישיבה שלהם תהיה הישיבה הכי טובה ולא איכפת להם מאלו שלא מסוגלים תמיד להתחבר לגמרא.

אנחנו צריכים להבין שלא כל מי שנולד לאבא חרדי מסוגל ללמוד יום שלם, או חייב להתחבר בדיוק למה שהישיבה מציעה.

לפני תקופה ראש ישיבה אחד אמר לי על מקרה כזה - אם לא מתאים לו אז שילך לישיבה של נוער נושר, אני ממש הזדעקתי ואמרתי לו אתה רציני? הוא כזה נשמה טובה הבחור הזה, הוא לא יודע כלום מהשטויות של העולם הזה, למה להרוס אותו ולשים אותו בישיבה של נוער נושר?

ישנם כאלו ראשי ישיבות ומשגיחים שהם באמת שומעים לנוער של היום ומחפשים לתת לו את הדרכים הנכונות לקרבת השם.

לדעתי צריך לשים לב לנוער הזה שלא תמיד מתחבר ללימוד או שקשה לו ללמוד יום שלם, תנו להם את היחס שהם טובים והם חשובים והם לא סוג ב, והכי חשוב לתת לנוער את ההרגשה של קירבת אלוקים לי טוב. ובאמת שקרבת השם זה באמת החיים הכי נפלאים והכי מאושרים שיש בעולם.

שבת שלום לעם ישראל הקדושים.

לתגובות [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!