הבחור בכה: "אבא דואג לכל העולם חוץ ממני"

היה זה לפני שנתיים, קיבלתי טלפון מארצות הברית, על הקו היה אדם דובר יידיש, הוא נקב את שמו. ישר קישרתי אותו לעסקן מפורסם מארצות הברית.

תקשיב, אני אדם מאוד עסוק, יש לי מספר ארגוני חסד שאני אחראי עליהם. העניין שאני הולך לדבר אתך לוקח לי הרבה אנרגיה ומפריע לי בלעזור לאחרים וגורם לי צער גדול, הוא סיפר. הבן שלי בן 20 לומד באחת הישיבות בארץ, בתקופה האחרונה אני מקבל דרישות מהמשגיח שלו בישיבה שמשהו קורה לבן שלנו, הוא לא קם לתפילות בישיבה מחסיר הרבה מהסדרים. אשמח שתפגוש אותו.

הוא קבע לבנו פגישה ולאחר שבוע הוא הגיע. בחור חסידי, פאותיו מסולסלות בקפידה, התחלתי לדבר אתו ועשינו היכרות. בהמשך השיחה אני שואל אותו האם יש משהו שמציק לך, מפריע לך, משהו שאתה צריך עזרה? אני אשמח לעזור. לא, הוא אמר בנחרצות, הכל בסדר איתי, הכל טוב ונפלא. המשכתי איתו את השיחה. לאט לאט הוא נפתח יותר ויותר. שאלתי אותו שוב בצורה קצת אחרת, אם היה לי מקל קסמים שמקבלים מה שרוצים, והיית יכול לבקש משאלה אחת - מה שאתה רוצה, מה היית רוצה שיהיה לך?

הוא הסתכל בי בעיניו העמוקות ושתק, במשך למספר דקות ראיתי שהוא נאבק עם עצמו, ואז פתאום הוא החל לבכות ללא הפוגה רבע שעה. הוא בקושי להצליח להשחיל משפט. אתה יודע מה אני הכי רוצה בחיי, זה רק משהו אחד, אני רוצה שיהיה לי אבא. אין לי אבא.

אני רוצה אבא, הוא חזר על המשפט הזה שוב ושוב. אבא שלי הוא אבא של כל העולם אבל חוץ ממני, הוא עוזר מרחם ודואג לכל העולם חוץ ממני. אני זוכר פעמים בודדות שבהן הוא ממש ישב איתי והיה רק איתי, הוא תמיד שקוע בטלפונים ואיך בלעזור לאחרים. רציתי אבא שישב וילמד איתי שידבר איתי ויבין אותי.

מתי הפעם האחרונה אבא שלי התקשר אלי לישיבה לשאול בשלומי ואם אני מתקשר אליו או שתפוס אצלו הפלאפון וזה מה שקורה בדרך כלל או שהוא מרים לי ואומר לי שהוא כבר חוזר אלי כי הוא ממש עומד עכשיו בסיפור של הצלת נפשות והוא ממש לא חוזר אלי. אף פעם.

וכך הוא סיפר שהוא הכיר חברים לא טובים מחוץ לישיבה, אני יודע שהם בחורים לא טובים אבל מה אני יעשה, שם אני מרגיש אוירה של משפחה של בית.

הייתה לי שיחה כואבת וארוכה עם אותו בחור. אוי כמה שריחמתי עליו. נפרדנו לשלום וקבענו להיפגש שוב.

באותו יום האבא התקשר אלי, מה עם בני? הוא שאל במתח, רק היום קיבלתי טלפון מהראש ישיבה של הבן שלנו שהוא התחיל להתחבר לחברים לא טובים מחוץ לישיבה. הראש ישיבה איים שאם הוא לא יחזור למסלול הוא יסולק מהישיבה.

תשמע אמרתי לו, אני מאוד מעריך אותך מה שאתה עוסק בצרכי ציבור, אבל יש לי ממש מקרה דחוף שאני צריך אותך שתעזור לי פה. וכך התחלתי לספר לו על הבן שלו עד כמה שהוא צריך אותו שבעצם לבנו אין שום בעיה הוא רק צריך משהו אחד, הוא צריך אבא, הוא זקוק לך. הסברתי לו את הדברים על בוריים שיבין שפשוט הבן שלו במצב לא טוב ושאם הוא לא יתעורר מהר אני לא יודע איפה הוא ימצא אותו עוד תקופה.

אותו עסקן שדיברתי איתו היה אדם רציני ואמר לי תן לי לחשוב על מה שדיברת מספר ימים ואני יחזור אליך. הוא התקשר אחרי מספר ימים ואמר לי בזו הלשון - מרדכי חטאתי עויתי פשעתי, אתה צודק בכל מילה מה שאמרת. כבר הזמנתי כרטיס לארץ להיות עם הבן שלי. והוא הוסיף לצערי לך תדע מה אשתי מרגישה כלפיי אחרי כל הרבה שנים שרק עזרתי ותמכתי מחוץ לבית. ובה ובילדים שלנו לא הייתי שם באמת בשבילם.

הסיפור הזה הסתיים ברוך השם בטוב, הבחור קיבל פשוט אבא חדש וכל הבעיות החלו להיעלם, הבחור לא היה צריך אותי ולא שום טיפול, ממש כלום, הוא פשוט היה צריך אבא שיהיה איתו, שיקשיב לו ושיאהב אותו. הוא פשוט היה צריך אבא וברגע שהוא קיבל אבא. חייו של הבחור החלו להשתנות.

השם יתברך הביא לאדם אישה וילדים שיעזור להם ויעשה איתם חסד בכל המצטרך. לפעמים אנחנו לא מבינים שאנחנו עושים חסד עם אחרים על חשבון האישה והילדים שלנו. ולא צריך להיות עסקן ציבורי בשביל זה או שליח אי שם בארץ רחוקה בשביל לא לעזור למשפחה שלנו בשעה שאנחנו עוזרים לאחרים.

אנחנו יכולים להחמיא לאחרים אבל לבני המשפחה שלנו לא נחמיא. אם שכן שלנו יבקש עזרה אנחנו פתאום נהיים האנשים הכי טובים ונעזור לו, אך אם האישה או הבעל מבקשים עזרה אנחנו מתחמקים מזה.  השכן מבקש טרמפ - נעשה את זה בכיף, אך אם אחד מבני הבית צריך אנחנו יכולים להיות לא תמיד הכי נחמדים...

כמובן יותר קשה לעזור בבית לאישה ולילדים מאשר בחוץ, כי בחוץ האדם מקבל מילים טובות ופידבק על העזרה שלו ובתוך הבית זה לא קורה תמיד. ולפעמים אפילו מקבלים ביקורת...

עולם חסד יבנה לעשות עם חסד עם יהודי זה הדבר הכי גדול שרק יש, אבל דבר ראשון שאדם יעשה חסד עם אשתו וילדיו, ואישה תעשה חסד עם בעלה וילדיה ואחרי זה בחוץ... שלא יהיה החסד שבחוץ על חשבון המשפחה.

סיפרו לי לא פעם אנשים שההורים שלהם היו רבנים או שליחים או סתם מכניסי אורחים, שהם מרגישים עד היום את החיסרון שהם לא קיבלו מההורים שלהם את היחס הראוי בסעודות שבת. האורחים היו מקום ראשון וכמעט לא התייחסו אליהם ובכלל תמיד הם הרגישו שהם מקום שני בבית, כשהאנשים בחוץ הם הראשונים.

צריך לדעת, לארח אנשים זה דבר גדול מאוד. הזוהר הקדוש אומר שמי שהקדוש ברוך הוא אוהבו שולח לו אורחים. אבל חשוב שנזכור שזה לא יהיה על חשבון היחס לאישה ולילדים. הילדים צריכים לקבל בסעודת שבת את היחס המתאים שכל האורחים יראו את היחס שאתה נותן לילדים ולאשתך. השם יתברך שלח לך אורחים וזה אשתך והילדים שלך. הכל צריך לעשות מתוך איזון.

אני יכול להגיד שאני מכיר עשרות מקרים של אנשים שהתגרשו או שלילדים שלהם היו בעיות קשות בגלל חוסר של אחד ההורים בהבנה שדבר ראשון צריך להשקיע בבית וכאשר הם לא השקיעו בבית והשקיעו בחוץ נהיו בבית בעיות.

כמובן שחסד זה הדבר הכי חשוב, ידוע הפתגם של הבעל-שם-טוב: "נשמה יורדת לעולם הזה וחיה שבעים-שמונים שנה, כדי לעשות טובה ליהודי פעם אחת, בגשמיות ובפרט ברוחניות" אך דבר ראשון תעשה את זה בבית, אחרי שסיימת בבית וזה לא על חשבון בני ביתך תעשה חסד בחוץ והאמינו לא חסר לעשות חסד בתוך הבית..

הרבה פעמים אנחנו מכבסים את חוסר העזרה לבני המשפחה כי אנחנו עושים מצווה בזה שאנחנו עוזרים בחוץ לאנשים שממש צריכים עזרה תראו מה כותב על כך רבינו הרב חיים ויטאל זצ”ל: ישנם בני אדם הגומלים חסד עם כולם, אולם עם בני ביתם אינם מיטיבים, וחושבים לעצמם, שבבואם לביתם, יפתחו להם שערי גן עדן, אוי להם ואוי לנפשם, כי לא ידעו ולא יבינו שכל מעשי החסד שלהם הבל...

גם מבחינת ההלכה לתת צדקה לעניים דבר ראשון צריך לתת לבני ביתו משפחתו אביו וכו' ורק אחרי זה להביא לאחרים. שנזכה בעזרת הבורא תמיד לעשות חסד עם בני הבית שלנו ועם כל העולם כולו.

שבת שלום לכל עם ישראל היקרים. לתגובות [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!