טרנד ה-"mini me": בכל רגע אפשר להתחיל דרך חדשה

אם איני טועה, טרנד ה-"mini me" עדיין באופנה. גם אם כבר לא ממש בולט באגף ההלבשה
(אני לא בדיוק עוקבת),  באגף ההורות הוא חזק מאוד.

שם הוא לא התחיל מהיום, ולא מאתמול. הוא אפילו לא טרנד, אלא נטייה הורית מוכרת מדורי דורות.
זה כל כך טבעי לראות בילדים את ההמשך שלנו, מעין הרחבה של עצמיו:

-"את לא אוהבת גלידה?! זה כל כך טעים!"

-‏לך, אמא. לך זה טעים. יש לי את הטעם שלי והוא לא בהכרח דומה לשלך.

-‏" אני לא מבין אותך. אתה לא רוצה לרכב על האופניים?!"

-‏לא, אבא. יתכן שאני שונה ממך. אני מעדיף לקרוא ספר.

-‏"את לא מעוניינת לישון אצל החברה שלך? זה הכי כיף בעולם!"

-‏יכול להיות, אמא. לא בשבילי.

אנחנו יודעים לדקלם שלילדינו זכות להיות שונים מאתנו וייחודיים בדרכם. עד שזה מגיע למפגש אמיתי בין הרצונות שלנו לרצונות שלהם. במיוחד כאשר מדובר בדברים רגישים עבורנו.

אלה יכולים להיות דברים קטנים או גדולים, בחירת חוג או בחירת מקצוע לצורך העניין.

ילדים משמשים כמסך  ענק ונח להקרנת רצונות, תקוות, שאיפות וכמיהות לחוויות המתקנות שלנו.

על המסך הזה אנחנו כמהים לראות סרט לפי התסריט שלנו. סרט בו הילד משחק באופן מושלם את התפקיד שיעדנו לו כאשר נטלנו על עצמינו את התפקיד של בימאי חייו.

אבל אנחנו לא בעלים על ילדינו. אנחנו אוהבים אותם, דואגים להם, מגדלים, מתמסרים אליהם, משקיעים בהם ומחנכים אותם. ועדיין אנחנו והם זה לא אותו דבר. אנחנו וילדינו ישויות שונות.

נשמע ברור מאליו, נכון? אבל התבוננות בתוכינו תגלה שזה לא כל כך פשוט. כמה אנחנו מתקשים להבחין איפה אנחנו נגמרים ואיפה הילד מתחיל.

הידיעה שאנחנו לא בעלים על ילדינו מאפשרת לנו לראות את הרוח המיוחדת, את החתימה הייחודית, הבלתי ניתנת לשחזור שלהם.

היא גם מאפשרת לנו לגדל אותם לפי הצרכים שלהם ולא לעצב אותם לפי הצרכים שלנו.

ילדים זקוקים להכוונה שלנו על מנת להפוך לגרסה הכי טובה שלהם.

לא מה שעולה בפנטזיה או בחלומות שלנו, אלא מה שהכי נכון עם הנתונים והתנאים שלהם.

לפעמים קשה לנו לעצור ולבדוק האם הציפיות והדרישות שלנו מהילדים מותאמות להם, האם זה מה שהם צריכים מאתנו על מנת לממש את האוצר הטמון בהם. אוצר שהוא ייחודי להם ולאו דווקא זהה לדמיון שלנו.

בואו נעצור רגע ונבדוק מה מניע אותנו, מה מכתיב את הקו החינוכי שאנחנו בוחרים, מה מפעיל אותנו?

נשים לב האם אנחנו מתערבבים עם ילדינו, מעמיסים על כתפיהם תפקידים וציפיות לא להם, מתעלמים מהרוח הייחודית שלהם?

אם כן, אפשר אחרת.

כל רגע נתון אפשר להתחיל דרך חדשה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!