הלכת מאיתנו בשתיקה, העולם רעש מהבשורה

חיים חן אח יקר ואהוב על כולנו.

סבלת בשקט, הלכת בשקט אך הותרת את ליבנו צועק בשאון גדול מצער וכאב כשנלקחת מאתנו והלכת לעולם שכולו טוב והוא טוב עבורך. 

אצילות עטופה בחן, מידות נאצלות שפיארו את שמך הטוב אפיינו את דמותך.

חיוך תמיד היה סבר פניך. היה לך מנהג קבוע. היית נכנס לרדיו ותמיד נעצרת ליד שולחני, מתעניין בעבודתי ובשלום ילדיי, היית מספר לי על טיפולי דיאליזה שעברת. הייתי מביטה בך בהשתוממות. "חיים אתה מספר לי על דיאליזות כאילו אתה מספר על איזה סדר יום של שופינג. איך זה"? הייתי שואלת אותך. "מהיכן הגבורה הזו"?  ואתה בשיא הפשטות היית משיב לי: "עדיף לחשוב על זה כשופינג" והוספת לחייך.

המגירה שלי ברדיו תמיד מאחסנת  דברי מתיקה. לפעמים כשדברנו הייתי מציעה לך בנימוס להתכבד במגדנות. היית משיב לי בחיוך: "זה הנאות עולם הזה, זה מיותר לי, זה לא בריא לי לאכול זאת". היית משאיר אותי עם פה פעור מהאופן בו לקחת את החיים הלא פשוטים שלך.

כשסגרתי תאריך יום גיבוש למחלקה הטכנית בה עבדת. נגשת אלי בשקט ואמרת: "לא אוכל להגיע"  והוספת "יש לי טיפול דיאליזה באותו יום אבל אל תטרחו בשבילי לשנות" כמובן שדאגתי לשנות את התאריך כדי שתוכל להצטרף  כי בשביל חיים מגיע שיעשו הכל. שמחת וכמובן אמרת " מקווה שלא טרחת במיוחד בשבילי".

כשראה פעם שאני סוחבת קרטון. ניגש להתנצל בפניי "סליחה שאני לא יכול לעזור. אסור לי לסחוב אבל תחכי דקה אדאג שמישהו יבוא לעזור לך".

ועוד ועוד דוגמאות שיצביעו על דמותך גדושת מידות טובות.

כזה היית חיים וככה גם נזכור אותך. אמת, פשטות, צדקות, אנושיות, נתת לשתיקה לדבר במקומך.

הערב הלכת מאיתנו בשתיקה, העולם רעש מהבשורה המרה על פטירתך. הותרת אותנו כואבים אבל מסכת כאביך בעולם תמה. מעכשיו יהיה לך רק טוב. 

המקום ינחם כי אין מנחם באבדתך. יהי זכרך ברוך.

נזכרך לטובה, אל תשכחנו!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!