חרדי, דתי-לאומי ותל-אביבי יצאו לטיול • צפו

אני רוצה להציג בפניכם חידה:

מה קורה כשחרדי, דתי-לאומי ותל-אביבי יוצאים יחד לביקור משותף בקהילה יהודית בתפוצות?

אני אספר לכם מה קורה: לחרדי יהיה חשוב לשאול בכל מפגש - "תגידו, כמה אחוזים בקהילה הזאת משתייכים לזרם האורתודוקסי? ותגידו - כמה רפורמים רחמנא-ליצלן יש כאן?!"...

איש הציונות-הדתית תמיד ישאל: "אולי תסבירו לי למה, למען השם, אתם לא עולים לארץ? לכל הרוחות - מה יש לכם לחפש בגולה הדוויה הזאת?"...

והתל-אביבי - וסליחה שאני קצת מכליל - תמיד ישאל: תגידו, אתם פה בתפוצות לא חושבים שישראל של שנת 2019 היא מדינה עם סממנים קלים של אפרטהייד?"...

•••

זה בדיוק מה שקרה לנו, חברי פרויקט "גשר קומיוניטי" כשיצאנו למסע אל הקהילות היהודיות בדרום אפריקה. היינו קבוצה מגוונת שייצגה כמעט כל זרם אפשרי בחברה הישראלית. כל אחד הציג את שאלותיו, שנבעו מתוך תפיסת עולמו.

בשתי הדקות הבאות - אני רוצה לפרק בקצרה את שְׁלוֹש השאלות: שאלת הזרמים, שאלת העלייה לארץ, ושאלת האפרטהייד.

אז לגבי האפרטהייד - אין שום דמיון. זה לא דומה - ולא כמעט. מי שמסייר במוזיאון האפרטהייד ביוהנסבורג, ואנחנו היינו שם, ורואה את התיאורים ושומע את הזוועות - מבין שאין שום מקום ולו לבדל של השוואה בין שם - לכאן. מדינת ישראל היא מופת לדמוקרטיה ומודל לשוויון זכויות. גם אם יש פה ושם מה לתקן - בוודאי שאין מקום לשום השוואה מופרכת בכיוון הזה.

אשר לזרמים הלא אורתודוקסיים - אני רוצה לנתץ כאן מחשבה קדומה: העמדה האורתודוקסית אינה גורסת שיהודי רפורמי הוא פחות יהודי - ולו ברבע מיליגרם. יהודי שנולד לאם יהודיה, הוא יהודי לכל דבר, כמוני - וכמוך. הזרם שאליו משתייך האדם אינו משפיע על מידת שיוכו לעם היהודי בכי הוא זה.

הקונפליקט בין היהדות האורתודוקסית לבין הזרמים האחרים - נובע מתוך דאגה עמוקה להמשך קיומו של העם היהודי לנוכח הניסיון לעוות את המסורת היהודית, ולא פחות מכך - לנוכח תופעה עכורה ומדאיגה של נישואי תערובת. הגל הזה ממעיט בקומתו של העם היהודי, מכווץ אותו כמותית, ופוגע פגיעה אנושה בדמוגרפיה היהודית. והגל הזה, לצערנו, מקובע היטב בהוויה הפנימית של קהילות רפורמיות שונות, אשר לוקחות חלק בתהליך זוחל שמעלים חלקים גדולים מקרב העם היהודי. זו תופעה שמסוכן להשלים עימה.

•••

בחורף 1950, תש"י, נכנס עיתונאי יהודי בשם גרשון קאנצלר, לחדרו של מי שזה עתה עלה על כס ההנהגה של תנועת חב"ד - הרבי מליובאוויטש זיע"א היה זה הראיון העיתונאי הראשון שהרבי העניק בחייו. קנצלר שאל את הרבי מה האתגר המרכזי שעומד לפתחה של היהדות העולמית, והרבי הצביע על נישואי התערובת. "זוהי מכה גדולה", אמר הרבי הצעיר, "שקורעת ומאבדת חלקים גדולים מהעם. חייבים לגייס את כל הכוחות כדי להילחם במכה הזו".

כך זה היה אז, לפני שישים ותשע שנים, וכך זה ביתר שאת - בימינו.

•••

ולגבי השאלה של אנשי הציונות הדתית על ההימנעות של יהודי התפוצות מעלייה לארץ: ובכן, ממסעותיי הרבים בקרב קהילות יהודיות בעולם - אני מתרשם שעדיפה קהילה יהודית חזקה ומבוססת בזיקתה היהודית - גם אם בגולה - מאשר קהילה בארץ שמוחלשת מבחינת זיקתה היהודית. ובעניין הזה אני חושב שצריך להשאיר משהו למשיח שיקבץ את נדחי ישראל.

תחושת הזהות היהודית חזקה יותר כשאתה יהודי שונה בתוך מרחב לא-יהודי, מאשר באווירה הישראלית שבשנים האחרונות מורעלת בקמפיינים אובססיביים נגד מה שמכונה "הדתה" - המתייחסת לכל גילוי של רבע סממן יהודי במדינה כמשהו נורא שצריך להילחם בו ולמגר אותו עד חורמה.

•••

ואני רוצה לסיים בנימה אישית:

בשלב מסוים של המסע עם חבריי לקבוצת גשר - חשתי שמתקיימת בי האגדה על אותו אדם שנסע עד לקצה העולם - רק כדי לגלות את האוצר שמסתתר אצלו בסלון.

כי יותר משהמסע הזה היה מסע אל מעמקי נבכיה של יהדות דרום אפריקה - זה היה מסע אל הקרביים - אם תרצו, אל ה'קישקע'ס' - של החברה הישראלית.

במסע הזה - שבמהלכו נרקמו לי קשרים עם עמיתים שבעבר לא הייתי מדמיין לעצמי שיום אחד אחלוק איתם חברות קרובה ואמיצה - למדתי שלפני שמותחים גשר בין ישראל לתפוצות - צריך למתוח אחד-כזה כאן, במדינה ישראל מהירת החימה, אפופת השסעים ורווית אדי השיסוי והקיטוב.

אנחנו צריכים ללמוד יותר האחד על השני כאן, במדינת ישראל - לפני שנתפנה לסייע לאחינו שבתפוצות.

הגשר, רבותיי, מתחיל בתוכנו!

תודה רבה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!