מדומיננטיות להתפוררות: סיפורה של מפלגה שהקימה את המדינה

מפלגת העבודה נמצאת ערב בחירות 2019 בשלבי גסיסה, הסקרים מנבאים לה בין חמישה לשבעה מנדטים והכרזתו המוקדמת של אבי גבאי כי הבחירות הקרובות הן בינו לבין נתניהו נשמעת היום הזויה באופן קיצוני. כיום ניתן לומר כי היא קרובה יותר למפלגת עלה ירוק מאשר לליכוד, המפלגה שבה היא אמורה להתחרות.

על פי הסקרים האחרונים, חמשת חברי המפלגה הראשונים שנבחרו בפריימריז הם גם האחרונים, כאשר צריך לזכור שאת המקום הראשון תופס יו"ר המפלגה אבי גבאי והמקום השני משוריין עבורו.

מפלגת העבודה שבעברה החזיקה בסיס חזק של מצביעים אשר הלכו אחריה באש ובמים מאבדת את קולותיה למפלגתו של גנץ שבעצמו משתדל לשוט מימין לשמאל באגם הפוליטי מחד הוא נותן הצהרה בגוון שמאלי בנושא חוק הלאום ומאידך מצרף למפלגתו אנשי ימין מובהקים, כמו הרמטכ"ל לשעבר משה בוגי יעלון ויועז הנדל ובדרך זו הוא מצליח לאגור קולות רבים ככל הניתן, אך בפועל שותה גנץ את קולותיה של מפלגת העבודה.

השבר הגדול שחווה מפלגת הפועלים המיתולוגית היא הזדמנות  לחזור בזמן ולהתבונן בתהליכים ההיסטוריים שעברה המפלגה, מדומיננטיות ועד להתפוררותה המוחלטת בימינו.

צילום: לע"מ

מערכת דומיננטית במערכת הרב מפלגתית:

מפא"י: עוד טרם הוקמה המדינה שלטה מפא"י ללא עוררין במערכת הפוליטית בישראל. בתקופה הזו מפלגה הייתה הרבה יותר מאשר גוף פוליטי, כפי שאנו מכירים היום. מפלגת פועלי ארץ ישראל החזיקה במוסדות רבים אשר מילאו צרכים רבים בחייו האישיים של חבר המפלגה וכללו בין היתר: מערכות חינוך, בריאות, תעסוקה ועוד תחומים רבים נוספים.

בהגדרתה, הייתה מפא"י הסוציאלית 'מפלגת המון'; מפלגה המחפשת לאגור בתוכה כמה שיותר חברים המשלמים דמי חבר והם חלק ממנה. מגמה זו המשיכה גם לאחר 1948 (קום המדינה) ובהמשך עם העליות שהגיעו מצפון אפריקה וממקומות אחרים גדל אף יותר כוחה של המפלגה, בעיקר בגלל התלות הרבה שחשו אותם עולים חדשים כלפי מפלגת השלטון. אם רצית עבודה היית חייב להיות חבר מפלגה בעל כרטיס חבר בכדי לקבל סעד מההסתדרות שהייתה חלק מהמפלגה.

מבחינה פוליטית: בניית הקואליציה נסובה סביב מפלגת מפא"י שמספר נציגיה במשכן נע דרך קבע סביב ה-45 מנדטים וכמפלגה שעמדה במרכזה של המפה הפוליטית לא ניתן היה להקים קואליציה בלעדיה ובן גוריון שחתר תמיד לממשלות גדולות ככל הניתן והסכמיות בין שלל הקבוצות בישראל הוא זה שבדרך קבע הרכיב את הקואליציות בשנותיה הראשונות של המדינה כאשר הוא דרך קבע מדיר שתי קבוצות משולחן הממשלה "בלי חירות ומק"י" נהג להכריז ובכך הדיר את חירות של בגין מימין ואת המפלגה הקומוניסטית משמאל.

שנות ה-60-ירידה בדומיננטיות:

בשנות ה-60 חלה ירידה בכוחה של מפא"י. בשנים אלו בן גוריון עוזב את המפלגה בעקבות ביקורת שהוטחה בו סביב כמה פרשיות שנחשפו ובמרכזן פרשת "עסק הביש" ומקים מפלגה חדשה רפ"י יחד עם פורשי העבודה (שמעון פרס ומשה דיין) הוא אמנם זוכה רק בעשרה מנדטים אך מכרסם מכוחה של מפא"י כאשר בשנים אלו מתחילים להתגבש הגושים, מימין ומשמאל מפא"י משמאל והאיחוד החדש מימין גח"ל - גוש חירות ליברלים וכך מתייצב לו גוש גדול שמתנגד לגישה הסוציאליסטית של מפא"י ותומך בליברליזם ושוק חופשי.

צילום: לע"מ

שנות ה-70- המשך ירידה בדומיננטיות של מפא"י:

אין ספק שטראומת מלחמת יום הכיפורים זעזעה את המערכת הפוליטית בישראל. ההשלכות של המלחמה הקשה שרק בנס לא הסתיימה בתבוסה הובילה בסופו של דבר למהפך הגדול בשנת 77. כאשר לאחר שנים רבות באופוזיציה, חירות ובגין תופסים את השלטון לראשונה.

שנות ה-80 מערכת מפלגתית דו גושית:

בשנים אלו החלוקה הבין-גושית הופכת לשוויונית בין ימין ושמאל, מה שמוביל לממשלות אחדות לאומיות בין הליכוד למערך לאורך כל העשור הזה וכן לקואליציות גדולות במיוחד בה חברים למעלה ממאה ח"כים. מצד אחד דבר זה הביא יכולת משילות וכושר היגוי טוב לממשלה כמו גם יכולת קבלת החלטות, כאשר בשנים אלה מתקבלות החלטות כלכליות שמצילות את המשק הישראלי, אך מאידך ראוי לה לדמוקרטיה שתהיה לה אופוזיציה חזקה ובממשלות אחדות לאומיות האופוזיציה מוחלשת וקטנה.

שנות ה-90 ועד ימינו:

למרות הבלחות של יצחק רבין (בגלל איבוד מנדטים בימין) וקדנציה קצרה של אהוד ברק בשלהי שנות ה-90. מדינת ישראל משלימה מהפך ועוברת לדומיננטיות פוליטית ימנית מובהקת שנמשכת לאורך 30 השנים האחרונות. מדינת ישראל הופכת ימנית יותר, כאשר הוויכוח בין ימין לשמאל שבשנותיה הראשונות של המדינה נסוב סביב הסוגיה הכלכלית, שמאל - סוציאליזם או ימין - ליברליזם ושוק חופשי, עבר בהמשך לסוגיית ארץ ישראל השלמה, השטחים הכבושים וכן הסכם השלום עם הפלסטינים, כאשר רובו של הציבור הישראלי מצדד בצד הימני של המפה, מה שמוביל את מפלגות השמאל לקחת צעד אחורה מהגדרתן כשמאל ולתור אחר הגדרות פוליטיות חדשות הנעות בין מפלגות מרכז או מרכז שמאל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!