הרב אבוחצירא וילדיו חוייבו לשלם 8 מיליון ₪
ביהמ"ש המחוזי בתל אביב דחה ערעור מס של הרב יקותיאל אבוחצירא וילדיו • ביהמ"ש קיבל את עמדת הפרקליטות וקבע כי על הרב אבוחצירא וילדיו לשלם שומה בסך של 7,760,211 ש"ח
- אלי שלזינגר
- ב' אדר א' התשע"ט
- 13 תגובות
בית משפט המחוזי בתל אביב דחה ערעור מס של הרב יקותיאל אבוחצירא וילדיו, על שומה שהוציא פקיד היחידה הארצית ברשות המיסים.
ביהמ"ש קיבל את עמדת הפרקליטות לפיה יש למסות רבנים הנותנים שירותי דת (מתן ברכות, עצות, הילולות וכו') ומקבלים בגינם תקבולים להם ולמשפחותיהם. ביהמ"ש קבע כי על הרב אבוחצירא וילדיו לשלם שומה בסך של 7,760,211 ש"ח.
בשנת 2013 קבע פקיד שומה, כי על הרב יקותיאל אבוחצירא וילדיו לשלם 13,844,806 ש"ח שומה על שנות המס 2003-2009. הרב אבוחצירא טען, בין היתר, כי הוא אינו נותן שירותי דת, אינו מפיק הכנסות בהילולות או באירועים או בכל דרך אחרת. אין בביתו קבלת קהל ואין מנגנון לקביעת תעריפים או שעות ביקור.
עוד טען הרב כי הוא לא ייעץ למאמיניו לרכוש דירות מקבלנים, אין לו קשר עסקי עם חברות קבלניות והוא אינו נותן ייעוץ עסקי.
המערער דחה את הטענה כאילו עצם נוכחותו באירועים מהווה שירות דת. לטענתו, כספים שניתנו לו הן מתנות שניתנו כמחווה של "הבעת תודה במישור הרגשי" על רקע אישי, חברי ואמוני וללא כל מתן שירות או תמורה, ואין לחייבן במס. באשר לגידול בהונו, טען המערער כי מדובר בכספי ירושה ובמתנות בסכומים ניכרים שהתקבלו לרגל חתונות ילדיו, ובין היתר, שימשו המתנות לרכישת דירות לילדיו.
רשות המיסים באמצעות עוה"ד שגית כחלון ומאיר פורת מהמחלקה הפיסקאלית בפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי), טענו כי הרב אבוחצירא הוא בעל עסק ויש לו משלח יד במסגרתו הוא נותן לקהל מאמיניו שירותי דת הכוללים, בין היתר ברכות, עצות, השתתפות באירועים וכו'. המשיב דחה את טענות המערער באשר לנסיבות קבלת הכספים והנכסים בתקופה הרלוונטית לשנות המס שבערעור.
כאמור, בית משפט המחוזי בתל אביב דחה את טענת המערערים, הרב יקותיאל אבוחצירא וילדיו כי מדובר במתנות. השופט מגן אלטוביה קבע בין היתר כי "לא כן מתנות, תרומות וכיוצא באילו הניתנות בשל מיהותו של מקבלן.
בעל תפקיד (או מוסד) המקבל מתנות ותרומות אשר אלמלא היה בתפקיד לא היו ניתנות או לא היו ניתנות בהיקף המושפע מתפקידו או מעמדו של מקבלן יכול ואין עוד מדובר בהתעשרות שהיא מתת שמים, ספונטנית".
השופט קבע כי תפקידו או תוארו, מעמדו או המוניטין האישי האחוז בו הם הנכס מפיק התשואה. "מה שמכונה מחוץ לעולם המס, מתנה, חדלה מהיות כזו בראי דיני המס בידי מקבלה אם ניתנה כאמור.
בראי דין המס תוארו, מעמדו ותפקידו של מקבל המתנות הם משלח ידו או עסקו והמתנות הן הכנסה חייבת בידיו כשהמקור "הנכס" שלה הוא אותו תואר, תפקיד, מוניטין, מעמד, בין אם בנוסף למתנות ותרומות מופקת הכנסה מעסק או שכר ובין אם לאו. די בכך כי המתת ניתן בשל מעמדו, תוארו, גם אם ניתן שלא לשם קבלת תמורה ישירה, הרי שהמתת הוא תשואה על הונו האנושי, תכונותיו, שמו, תוארו או תפקידו.
כשהמתת נעוץ בנוהג, אמונה או מנהג, ברצון לשמר את מעמדו של בעל התפקיד, את המוסד שהוא מסמל או מייצג, כאשר ניתן לזהות מנגנוני איסוף והפקת הכנסה, כאשר קיימת מחזוריות , ציפייה מצד המקבל להכנסות מסוג זה, כאשר מדובר בהיקפים ניכרים, כשהמתת חורג מהמקובל בנסיבות דומות אלמלא תפקידו, מעמדו או תוארו של מקבל המתנה, כל אילו יתמכו בראיית אותה התעשרות כחבה במס וברת מקור.
קל וחומר כאשר מקופלת במתת ציפייה או הנחה בדבר תמורה עקיפה, לאו דווקא תמורה בבחינת "שלח לחמך". צורך או רצון לקיים מערכת ומנגנון כאמור באמצעות תרומות מעשרות ומתנות ,יהא צורך זה נעוץ באמונה או נוהג או מנהג, במעין ציווי פנימי או מסורתי, הם תמורה עקיפה. במצב דברים שכזה בראי דין המס, המדובר במתנות ותרומות שהן הכנסה ברת מיסוי.
בראי דיני המס מתנה תהא כזו כמתת שמים שאינה ברת מיסוי, בחד פעמיותה, בהקשר נתינתה שאינו נובע ממשלח ידו או עיסוקו של מקבלה (ובכלל זה בני משפחתו), בסבירותה בנסיבות החברה או הסביבה הסוציו אקונומית או הקהילה בה היא ניתנת".
עוד קבע השופט כי "גם כשאין דרישה מפורשת לתשלום אך כזה ניתן מכוח נוהג או מוסכמה הרי זהו תשלום בעד השרות. העברת המעות אינה נובעת מנדבה או התנדבות ספונטנית אלא נעוצה היא באותו נוהג ומקובלה. גם אם התשלום נעשה כאות הערכה ותודה, הרי שזו הערכה ותודה בגין השירות שניתן.
כאשר התמורה מועברת למוסד מוכר, תהא היא הכנסה פטורה ממס בידי אותו מוסד. מוסד מוכר ללא כוונת רווח יהא כזה שמטרתו אושרה בידי מי שהמחוקק הסמיכו, שפעילותו היא לשם תכלית מאושרת, ובכלל אילו גמילות חסדים ועזרה לנזקקים.
אולם תמורה זו המשולמת לנותן השירות אם אינו מוסד מוכר ומאושר, היא הכנסה ברת מיסוי. תמורה זו אם מועברת לאדם פרטי תהא היא הכנסה בידו. אם העבירהּ למוסד מוכר בתנאים המפורשים בדין, תוכר אצלו העברה זו כתרומה מוכרת ברת ניכוי בכפוף לתנאים ובמגבלותיהם כקבוע בדין".
בפסק הדין ציין השופט "משמע שעצם קיומו של מוסד הרב, של החצר, היא התמורה. נוכחותו של הרב עצם קיומו, מיהותו היא התמורה העקיפה להעברות הכספיות או שוות הכסף לידי הצדיק.
קל וחומר שעה שהרב מקבל את מאמיניו לשם מתן ברכות ועצות, שעה שהרב וחצרו עורכים הילולות ומשמרים בכך מסורת רבת שנים של קשר בין הקהל והמנהיג הרוחני, שעה שהרב מקפיד להיות נוכח באירועי שמחה משפחתיים כחתונות של מאמיניו ועצם נוכחותו מהווה ברכה כבוד וזכות.
אילו הם השירותים שהרב נותן לקהילתו ובתמורה הקהילה דואגת לפרנסתו, מי יותר ומי פחות... כאמור יש שהצדיק מוכר בקהל מאמיניו מכוח מעלותיו הרוחניות ויש שהוא מוכר בקהל מאמיניו מכוח ייחוסו המשפחתי.
כך או כך תפקידו ומעמדו , עצם קיומו, הם אבן שואבת למתנות, תרומות וכיוצא באילו. זאת בנוסף לשירותים העקיפים הניתנים על ידו ועל ידי חצרו.... נכון הוא כי המתנות והתרומות ניתנות ככל אשר ידבנו לבו של נותן או נותנת התרומה , אולם קיים ציווי פנימי עמוק למתן מתת זה, קיימת אמונה וקיים צורך. על כן אין זו מתנה שכולה נדיבות וללא תמורה...
אמנם המערער אינו דורש תשלום בגובה כזה או אחר מקהלו אולם קיימת מצידו ציפיה כי המתנות והתרומות יהוו מקור פרנסתו ופרנסת משפחתו, כמו גם מקור להענקת תרומות ונדבות מצד הרב ומשפחתו לנזקקים ולמוסדות שהחצר והמערער קשורים בהם".
השופט מגן אלטוביה קבע כי "מעמדו ותפקידו להם הוא מקדיש ומשקיע את מירב זמנו, הם משלח ידו - והכספים המועברים לידו מועברים בשל מיהותו כמנהיג רוחני, דתי גדול בתורה ובעל זכות אבות בן למשפחת קדושים. תכונות אילו הן הנכס האנושי שבזכותו מופקת ההכנסה. נכס זה הוא המקור מפיק ההכנסה".
לבסוף קבע ביהמ"ש כי יש לחלק את התקבולים שקיבל המערער לשלושה חלקים: 1. כספי תמיכה- כספים שהוכח בראשית ראיה כי מקבל התקבול היה רק צינור והם הועברו לתרומה על ידי מקבל התקבול - יהיו פטורים ממס, תוך שבית המשפט מדגיש כי "מבלי להכשיר התנהלות זו בעתיד, ניתן לומר כי מקום שהוצגו ראיות לכאורה בדבר העברות כאמור, סכומים אילו אין להביא בכלל הכנסות המערער ויש לראותם שהוחזקו בידו עבור אחרים, הם הנזקקים , תלמידי הישיבות וכיוצא באילו".
2. כספי חצר- כל תקבול שמתקבל לרווחת המערער ובני משפחתו יהיה חייב במס פירותי, תוך שהודגש כי: "אין מקום להבחין בין כספי החצר שניתנו למערער בקשר עם ברכה או ייעוץ שנתן המערער לתורם בעניין מסוים, לבין כספי חצר שקיבל המערער מתוך אמונה של התורם בצורך להחזיק את המערער ובני ביתו מבלי שהמערער העניק לתורם ברכה או ייעוץ בהקשר מסוים. וכבר דנתי בהרחבה בתמורה העקיפה ובשרות שנותן המערער מעצם תפקידו.
כספים אילו מגיעים לידיו כתשואה על הונו האנושי והם הכנסה בידו." (סעיף 36 לפסק הדין) בהמשך נקבע כי גם אם מדובר בתמיכה של ידידים או מקורבים, עדיין יש למסותה: "העובדה כי חלק מן התורמים הפכו למיודדים עם המערער אינה שוללת תכלית זו בפרט על רקע ההיקפים הניכרים של ההעברות. ברגיל ידידים אינם מעניקים מתנות בסדרי גודל שכאילו ובאופן קבוע. לפיכך, כספי החצר שלא שאין ראיות בדבר העברתם כתרומות וכצדקה מהווים הכנסה בידי המערער".
3. כספי מתנות שמתקבלים מחתונות משפחתיות של משפחת המערער – תוך שהודגש כי "מתנות בסדר גודל מקובל בנסיבות, ניתן לומר שהן ניתנות שלא בהכרח בשל מעמדו ותפקידו של המערער והיו ניתנות גם אם אלמלא מקבל המתנה היה המערער או מי מבני משפחתו".
לאחר שנקבעו שלושת העקרונות לעיל, הפחית בית המשפט מהשומה (13,844,806 ש"ח) כספים שקבע כי הוכח על ידי המערער שהם מתנות חתונה או מתנות מחותנים, כספי ירושה או כספי תמיכה, כך שהשומה נותרה על סך של 7,760,211 ש"ח.
בעקבות פסק הדין שניתן בעניינו של הרב, ביקשו פרקליטיו להבהיר כי "לאחר שנכסי וחשבונות הבנק של הרב, ילדיו ומחותניו נבחנו בדקדוק, לאורך לא פחות מאשר שבע שנים תמימות ולא נמצאו חסכונות לא לרב ולא לילדיו אפילו שקל אחד, שעה שחשבונות הרב נמצאו ביתרת חובה, ביקשו לייחס לרב נכסים לא לו, וגם זאת, תוך הפרזה בעלותם".
"חשוב להדגיש כי לשיטת פקיד השומה, הוציאו לרב שומת מס, בסך כולל של לא פחות מאשר 13 מיליון ש"ח, אותם ביקש פקיד השומה למסות כנכסי הרב, הכוללים כספים רבים ששימשו לסיוע ותמיכה במשפחות נזקקות במהלך השנים, הלוואת פרטיות אותן נטל הרב בחשבונו הפרטי, לשם מימון צורכי ציבור, כדוגמת בניית בית כנסת ומימון העמותה התומכת במשפחות נזקקות, כולם חושבו כנסי הרב, עובדה המקשה על הרב כיום ליטול הלוואות נוספות לשם מימון העמותה מחשבונו הפרטי, ועל כן העמותה נתונה כיום בקשיים כלכליים".
"כמו כן באותם 13 מיליון כלל פקיד השומה את דירות ילדיו הבוגרים של הרב, דירות אשר נרכשו לאחר נישואיהם, מכספי מתנות חתונותיהם, כמו גם משכנתאות והלוואת אותן נטלו ילדיו לטובת רכישת דירותיהם הפרטיות ועזרה ממחותניהם".
עוד נמסר כי "פסק הדין ניתן בנוגע לשומות מגמתיות שלו היו נערכות לכל אדם מן השורה, וודאי שלכל רב או איש העוסק בצרכי ציבור מתוך אמונה וללא כל תמורה, תוצאותיהן היו חמורות שבעתיים, שעה שלעמדת פקיד השומה יש לראות בנכסי ילדיו כנכסיו של אותו הרב".
פרקליטיו מסרו עוד כי "בית המשפט המחוזי קיבל חלק ניכר מטענותיו של הרב והפחית סכום משמעותי משומת מס ההכנסה ואף הותיר ביד הרב את האפשרות להפחית גם את השומה הנותרת בכפוף להמצאת מסמכים. הרב ימשיך בפועלו למען כלל עם ישראל, ציבור משפחות הנזקקות ועולם התורה, למרות השלכות פסק הדין המערימים קשיים על המשך פועלו".
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 13 תגובות