שלושה סיפורים שמימיים מסידנא בבא סאלי

הנהגת השם לאדם כפי עבודתו:

שמות פרשת וארא פרק ח (יח) וְהִפְלֵיתִי֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא אֶת־אֶ֣רֶץ גֹּ֗שֶׁן אֲשֶׁ֤ר עַמִּי֙ עֹמֵ֣ד עָלֶ֔יהָ לְבִלְתִּ֥י הֱיֽוֹת־שָׁ֖ם עָרֹ֑ב לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּ֛י אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ: פרק ט (יד) כִּ֣י׀ בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֗את אֲנִ֨י שֹׁלֵ֜חַ אֶת־כָּל־מַגֵּפֹתַי֙ אֶֽל־לִבְּךָ֔ וּבַעֲבָדֶ֖יךָ וּבְעַמֶּ֑ךָ בַּעֲב֣וּר תֵּדַ֔ע כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖נִי בְּכָל־ הָאָֽרֶץ: (טז) וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ: שמות פרשת בא פרק י (א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ: (ב) וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק: ובפרק יג (ג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־הָעָ֗ם זָכ֞וֹר אֶת־הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר יְצָאתֶ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים כִּ֚י בְּחֹ֣זֶק יָ֔ד הוֹצִ֧יא יְקֹוָ֛ק אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה וְלֹ֥א יֵאָכֵ֖ל חָמֵֽץ:

שאלה

א} כפי המבואר בפסוקים במכת ערוב וכן במכת ברד שהקב"ה עושה נסים בשביל שפרעה ומצרים ידעו שהוא השם, יש לשאול כיצד יתכן שכל הנסים והנפלאות אשר עשה הקב"ה ביציאת מצרים הן להראות כוחו וגבורתו לפרעה ולמען שיספר מופתיו בארץ, וכי זו תכלית בריאת העולם במה שמצרים יגיעו להכרה וידיעה שיש ה' בקרב הארץ? ב} עוד הקשה האלשיך על שמות פרק י פסוק ב באומרו וידעתם כי אני ה', מדוע עד כה דיבר הפסוק בלשון יחיד, וסיים בלשון רבים? ג} עוד הקשה באומרו וידעתם כו', כי הלא מטרם יספר ידעו כי הוא ה'? ד} עוד יש לשאול מדוע כותבת התורה שצריך לזכור כי בחוזק יד וכו' הרי העיקר לזכור את יציאת מצרים מעבדות? ה} עוד הקשו הראשונים מה הקשר זכירת יציאת מצרים לסוף הפסוק ולא יאכל חמץ, ולא רק במצות פסח תלה הפסוק ביציאת מצרים אלא מצות רבות נאמר כך לדוגמה הדיברה הראשונה אנכי ה' אלוקיך אשר הוציתיך ממצרים תלה האמונה ביצאת מצרים?

דברי חז"ל כעונש לפרעה על כפירתו:

ומבואר בדברי חז"ל ליישב הדבר ולכן כתבו במדרש שכל טוב (בובר) שמות פרשת וארא פרק ח סימן יח למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ. שלא תאמר ששכינתי בשמים ולא בארץ. אלא מלא כל הארץ כבודו יתברך ושכינתו, וכשם שאני שליט בשמים, כך אני שליט בארץ.

זהו שדרשנו שעל כל התוכחות מזכירו חטאתו שאמר לא ידעתי את ה' (שם ה ב). אפס כי היה מהפך עליו הלשון, פעם אומר כי אין כה' אלהינו, ופעם כי אני ה', ופעם אומר כי אני ה' בקרב הארץ, וזה אחד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם, כדדרשינן להו בריש תורת כהנים, והוא דבר הלמד מענינו, כי מענין שאמר למען תדע אתה לומד כי מזכיר לו חטאו שאמר לא ידעתי את ה'.

וביאר הדברים רבינו בחיי שמות פרק ט פסוק יד בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ. הודיעו בכלל דבריו ענין מציאות הש"י וההשגחה והיכולת, כי הוא יתברך נמצא ומשגיח ויכול. נמצא, הוא שהזכיר במכת הצפרדעים: (לעיל ח, ו) "למען תדע כי אין כה'" כלומר אין מציאות אחר בנמצאים כמציאותו.

משגיח, הוא שאמר במכת הערוב: (פסוק יח) "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" כלומר משגיח כמלך בתוך המדינה להיותו קרוב אל הקצוות. יכול, הוא שהזכיר כאן במכת הברד: "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ" כלומר שאין בעל יכולת כמוני. והזכיר משה כן לפרעה, לפי שהיה פרעה כופר בשלשתן במציאותו והשגחתו ויכלתו.

מלחמת היצר עם האדם:

אולם נראה להוסיף עוד דרך ליישב בהקדם הדברים כדלקמן. דרכו של עולם שחושבים שכל הנהגת העולם כפי הטבע ואין שלטון על הטבע וכל מעצמות על שבעולם אינם יכולים להילחם כנגד אסונות הטבע שהוא בלתי נשלט מבלי להתבונן מי עומד מאחרי הטבע.

ולזאת כל מה שהוא מעל הטבע אינו מובא בחשבון מאחר ואין עולה בדעת האדם על שינוי הטבע, וזהו המבט של פרעה המסמל את יצרו של האדם כמבואר בספרי מוסר שאמר מי השם אשר אשמע בקולו מאחר ומבין שהכל יכול להתנהג אך ורק על פי הטבע בלבד.

אולם הקב"ה ביציאת מצרים אשר נועדה לרומם את עם ישראל הראה לפרעה ולהם שהוא עומד מאחרי הטבע והכל נתון ותלוי בידו ולזאת הראה את הנהגתו מעל הטבע כי רק אז האדם רואה התגלות של הנהגה שמימית המוכיחה על הבורא יתברך וידעו כי יש מנהיג לבירה.

כל נסי מצרים להורות לאדם הדרך בעבודת השם:

ובזה נבוא לבאר פן נוסף במצוות זכירת יציאת מצרים ואת כל הנסים והנפלאות שעשה השם יתברך במצרים לפרעה ולישראל ודוקא בחוזק יד שזה מבטא את הנהגת השי"ת מעל הטבע, הוא בכדי ללמדנו מצד אחד העניש את פרעה ומצרים ומצד שני הציל את בני ישראל הכל מעל הטבע, ודבר זה מלמדנו שאותו הקב"ה מעניש ומטיב גם מעל הטבע כי הכל בידו יתברך אלא שהכל תלוי במעשיו של האדם, ואכן מצאתי  שכתבו חז"ל במדרש שכל טוב (בובר) שמות פרשת בא פרק י סימן ב וידעתם כי אני ה'.

וכה"א גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו (ירמיה לב יט), וכתיב נורא עלילה על בני אדם (תהלים סו ה) ע"כ: הרי מפורש שעיקר תכלית הענין והמטרה בכל המופתים בפרעה ומצרים הם בכדי שיביאו את בנ"י להכרה וידיעה כי אני ה' בארץ לשלם לכל אדם כפי מעשיו.

ולכן כותב הרמב"ן במכת הערוב הקב"ה הראה לבנ"י כיצד הוא מפליא את בנ"י לטובה ויוצאות חיות טרף מהיערות ולגושן אינם פונות בזה ראו עין בעין כיצד הקב"ה נוהג איתם למעלה מהטבע, וכך היה בכל מכה ומכה כמתבאר במדרשים כיצד ראו בנ"י איך הקב"ה נוהג איתם שלא כדרך הטבע. ובדרך זו תירץ האלשיך וז"ל וזהו וידעתם כי אני ה'.

כי וידעתם ישראל כי אני בעל הדין, אני ה' בעל הרחמים. ולא תתייאשו מהפורענות בבא עליכם טובה ורווחה, וגם לא תבעטו ברעה בהיותכם צדיקים, כי הדין הוא לרחמים, כי שתי המדות אחת הנה. וזהו וידעתם כי אני ה'. והוא עיקר שכל הכשרון תלוי בו, והוא יתברך משגיא לגוים ומאבדם למען השריש בנו שורש האמונה לקיום העולם עכ"ל.

ובזה מובן היטב מדוע מצות רבות תלה הכתוב בזכירת יציאת מצרים, בכדי להקיש את קיום התורה והמצות ליציאת מצרים שאין הטבע שולט בעולם אלא הקב"ה מנהיג את הטבע ויכול לשנות את הטבע ולנהוג עם האדם הנהגה ניסית אך תלוי באדם בצורת עבודת השם אם מתאמץ ומוסר נפשו לקיומם הקב"ה נוהג עימו מידה כנגד מידה.

עיקר ניסי מצרים ללמד את בני ישראל שהם מעל הטבע

נמצא שעיקר הניסים והנפלאות שהקב"ה עשה ביצ"מ הן להביא את בנ"י להכרה במציאות הבורא וכיצד ביכולתו להנהיג העולם מעל הטבע ועי"ז בנ"י ילמדו כיצד לעבוד הי"ת מעל הטבע, והמכוון בזה שכאשר האדם לומד רק כאשר מסתדר לו והכל מאורגן והוא בריא והפרנסה מסודרת ויש לו בית, אשה וילדים, וכדומא אינו חכמה ולא מגיע לו עבור זה שהקב"ה ינהג איתו בדרך מיוחדת, אולם אם האדם יעבוד על עצמו להתאמץ נגד יכולתו הן בתפילה הן בתורה והן בקיום המצוות בודאי יזכה להנהגה מיוחדת ויעלה במעלות התורה והיראה.

הלב אליהו הנסים ללמד בני ישראל שהם מעל הטבע

ואכן ראיתי שכתב הלב אליהו בפ' וארא (ע' כא) כי מטרת הקב"ה בזה ללמד את כל אחד מבנ"י שעם ישראל אינו נוהג רק לפי הטבע אלא למעלה מהטבע, כאשר אמר הקב"ה לאברהם בפ' לך לך ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט וכו' ופרש"י הוציאו מחלל העולם והגביהו מעל הכוכבים ואמר לו להביט היינו מלמעלה למטה, וכונתו בזה שהוציאו מהנהגת הטבע והבטיחו שהוא וזרעו מעל הטבע.

וכל זה בכדי להוציא מלב האדם שהעולם מתנהג אך ורק כפי הטבע אלא הכל תלוי במעשיו של האדם והקב"ה כל יכול והכל תלוי לפי מעשיו של האדם ובמידה שאדם מודד בה מודדין לו, שאין הדבר מופקע לנהוג עם האדם מעל הטבע לטוב ולרע ח"ו,  ועי"ז יקיש האדם כיצד חובתו לעבוד את הקב"ה אם רוצה שהקב"ה ינהג עימו מעל הטבע הרי שעליו להתאמץ בעבודת השם יתברך לא רק איך שמסתדר לו אלא מתאמץ לעשות מעל כוחו והקב"ה מחזיר לו מידה כנגד מידה אפילו מעל הטבע, ואם ינהג כפי טבעו ואינו תובע מעצמו להתאמץ הרי שהנהגת השם תהיה עימו בהתאם לעבודתו.

עשה רצונך כרצונו כדי שיעשה רצונך כרצונו

ובזה יובנו דברי התנא בפרקי אבות (פ"ב משנה ד') "עשה רצונך כרצונו כדי שיעשה רצונך כרצונו". ויש לשאול שהיה לתנא לומר שיעשה רצונו כרצנו ולא כרצון הקב"ה היות ולזה מצפה האדם שימלא את רצונו? אולם ביאור הדברים במידה שאדם מודד בה מודדין לו.

ופרשתי בס"ד שכונת התנא לומר שכאשר האדם רוצה מהקב"ה הנהגה מיוחדת הדבר תלוי בו ובעבודתו לקב"ה, והיינו שבדומה לעשיית רצון הבורא יתברך כך הקב"ה יפרע לו, כאשר האדם מקיים התורה והמצוות כפי שמסתדר לו אם כן גם הקב"ה משיב לו באותה מידה כפי מנהג הטבע כאשר מסתדר, אולם כאשר האדם מוסר נפשו ויוצא מגדרו לעשות רצון השם גם כאשר קשה עליו הדבר לפי טיבעו משיב לו הקב"ה שכרו גם מעל הטבע, ולכן אומר התנא במידה שאתה עושה רצונו הוא פורע לך כפי שעשית את רצונו.

הרב מרדכי מלכה. צילום: ארכיון 'בחדרי'

ה' צלך על יד ימינך

וכמאמר דוד המלך בתהלים פרק קכא (ה) יְקֹוָ֥ק שֹׁמְרֶ֑ךָ יְקֹוָ֥ק צִ֝לְּךָ֗ עַל־יַ֥ד יְמִינֶֽךָ: ודרשו חז"ל מה הצל כפי מה שאתה מראה לו כך הוא מראה לך אם אצבע יחזיר אצבע ואם שתיים יראה שתיים, כך הנהגת הקב"ה עם האדם בדומה לצל שלו, והמכוון כדוגמת עבודתו להי"ת. וכך כתב הגר"ח ואלוזין זצ"ל בספרו נפש החיים שער א פרק ז וז"ש דוד המע"ה ה' צלך על יד ימינך. היינו שכמו שנטיית הצל של איזה דבר הוא מכוון רק כפי תנועות אותו הדבר לאן נוטה.

כן בדמיון זה כביכול הוא ית"ש מתחבר לנטות העולמות כפי תנועות ונטיית מעשי האדם למטה. וכן מפורש במדרש אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור להם לישראל כי שמי אקי"ק אשר אקי"ק. מהו אקי"ק אשר אקי"ק כשם שאתה הוה עמי. כך אני הוה עמך. וכן אמר דוד ה' צלך על יד ימינך. מהו ה' צלך כצלך. מה צלך אם אתה משחק לו הוא משחק לך.

ואם אתה בוכה הוא בוכה כנגדך. ואם אתה מראה לו פנים זעומות או מוסברות אף הוא נותן לך כך. אף הקדוש ברוך הוא ה' צלך כשם שאתה הוה עמו הוא הוה עמך ע"כ. ובזוהר תצוה קפ"ד ב' ת"ח עלמא תתאה קיימא לקבלא תדיר כו' ולעלמא עלאה לא יהיב לי' אלא כגוונא דאיהו קיימא. אי איהו קיימא בנהירו דאנפין מתתא כדין הכי נהרין ליה מלעילא. ואי איהו קיימא בעציבו יהבין ליה האי דינא בקבליה כגוונא דא עבדו את ה' בשמחה. חדוה דב"נ משיך לגבי' חדוה אחרא עלאה. ה"נ האי עלמא תתאה כגוונא דאיהו אתער הכי אמשיך מלעילא כו'.  

וכן כתב העמק דבר על הפסוק פרשת וילך על הפסוק דברים פרק לא פסוק ו' חִזְק֣וּ וְאִמְצ֔וּ אַל־תִּֽירְא֥וּ וְאַל־תַּעַרְצ֖וּ מִפְּנֵיהֶ֑ם כִּ֣י׀ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֗יךָ ה֚וּא הַהֹלֵ֣ךְ עִמָּ֔ךְ לֹ֥א יַרְפְּךָ֖ וְלֹ֥א יַעַזְבֶֽךָּ: וז"ל הוא ההולך עמך. השגחתו ית' הולך לפי מעשיך אם לטב אם למוטב. ופי' עמך, מיד לפי הנהגתך את ה', וכהבטחת המקרא לצדיק, ה' צלך על יד ימינך, דמשמעו השגחת ה' היא כמו צל שפונה אחר המצל עכ"ל.    

וכן כתב התורה תמימה על הפסוק ויקרא פרק יא ונטמתם בם ת"ר, ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, אדם מטמא עצמו מעט מטמאין אותו הרבה, מטמא עצמו מלמטה מטמאין אותו מלמעלה, מטמא עצמו בעוה"ז מטמאין אותו בעולם הבא [שם שם].

וביאר דבריו באות קצז) פשוט דמכפל לשון מדייק, ודריש ע"ד מ"ש עבירה גוררת עבירה (אבות פ"ה). ויש לכוין זה המאמר בכלל עם מ"ש במדרש תהלים (קכ"א) ה' צלך על יד ימינך, שהקב"ה מתנהג עם האדם כמנהג הצל, כמו שהצל של אדם מחקה ומצייר כל מה שהאדם עושה, כפי חלף תנועותיו, כך הקדוש ברוך הוא ממציא עצמו כביכול לאדם ומתראה לו מעין דוגמת פעולותיו, שאם הוא נראה לפניו מתוקן ומקודש במעשהו, הקדוש ברוך הוא עוזר על ידו לילך בדרך טובים, וכן להיפך בהיפך:

כמים פנים אל הפנים

כמו כן מבואר במסכת יבמות דף קיז ע"א שרבי יהודה מפרש את הפסוק במשלי (כז- יט) "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" שאמנם בפשוטו המכוון על אהבת הזולת שהלבבות מרגישים האם יש אהבה לחבירו או לא, כעין הבבואה שבמים אשר בה רואה את פניו כפי שהוא מתנהג באותו רגע אם שוחק או מעקם וכדומא, אולם רבי יהודה מפרש שהכונה על דברי תורה.

ופרש"י שם שכונתו שהצלחת האדם ועלייתו בתורה תלויה בהסברת פניו וליבו לתורה ככל שמראה אהבתו ומסירותו לתורה כך מקבל בחזרה ומשיג בחכמת התורה. ובאמת הגר"א במשלי שם פירש הפסוק על עבודת הי"ת שהכל תלוי בדרגת האדם כיצד עובד את השי"ת כן הקב"ה דבק בו. וכותב הלב אליהו שכך אנו רואים אצל הצדיקים כיצד הקב"ה נוהג איתם מעל הטבע, וטעם הדבר היות ועבודתם את הי"ת היא שלא כדרך הטבע ומדה כנגד מדה.

דברי חז"ל הבדל הנהגת הקב"ה בין דורות ראשונים לאחרונים תלוי במסירות

ודבר זה מבואר ומפורש בחז"ל שעמדו על ההבדל בהנהגת השי"ת כלפי דורות ראשונים לעומת דורות אחרונים ותלו הדבר לפי גודל המסירות בעבודת השם, כמבואר במסכת ברכות דף כ ע"א אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא, ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא?

אי משום תנויי בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה, ואנן קא מתנינן שיתא סדרי וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין האשה שכובשת ירק בקדרה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא, ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא ואילו רב יהודה, כי הוה שליף חד מסאניה אתי מטרא, ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן ולית דמשגח בן אמר ליה קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם, אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם ע"כ.

והוסיפו חז"ל לבאר במסכת ברכות דף לה ע"ב אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים, דורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זו וזו נתקיימה בידן, דורות האחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי זו וזו לא נתקיימה בידן.

ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים; דורות הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון כדי לחייבן במעשר, דורות האחרונים מכניסין פירותיהן דרך גגות דרך חצרות דרך קרפיפות כדי לפטרן מן המעשר ע"כ. הרונו בזה חז"ל שהדורות הראשונים חיפשו והשתדלו לקיים מצוות והאחרונים היו מחפשים לפטור עצמן.

ולכן אמרו חז"ל במסכת שבת דף קיב ע"ב אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים ע"כ. ללמדנו הפערים שיש בין דור לדור והכל נובע מדרגת המסירות נפש בעבודת השם.

הראת לדעת כי למרות שלמדו הרבה יותר מדורות ראשונים עדיין רב יהודה רק מוריד את נעלו ויורד גשם, ואילו האחרונים כל היום צווחים ומתפללים ולא נענים, מאחר והנהגת השי"ת תלוי במסירות נפש של האדם בעבודת השם וכאשר מוסרים נפשם מעל הטבע הקב"ה נוהג מידה כנגד מידה מעל הטבע.

קלורין לעיניים דברי האריז"ל בשבח דורנו

אמנם עדיין מדרכו של היצר הרע להחליש את האדם באומרו כי מה דמיון יערוך לאותם ענקי רוח וכיצד ניתן ללמוד מהן שהקב"ה ינהג איתנו מעל הטבע, ולזאת נשוב להביא דברי האריז"ל אשר הן קלורין לעיניים ועידוד וחיזוק לבני דורנו כמים קרים לנפש עייפה, והוא מה שכתב רבי חיים ויטאל זצ"ל שער הגלגולים הקדמה לח בהקדמה הרביעית בשם האריז"ל.

וזה לשונו פעם אחת שאלתי למורי ז"ל איך היה אומר לי שנפשי היתה כל כך מעולה כנזכר לעיל והרי הקטן שבדורות הראשונים היה צדיק וחסיד שאין אני מגיע לעקבו, ואמר לי דע לך כי אין גדולת הנפש תלויה כפי מעשה האדם רק כפי הזמן והדור ההוא כי מעשה קטן מאוד בדור הזה שקול ככמה מצוות גדולות שבדורות אחרים כי בדורות אלו הקליפה גוברת מאוד מאוד לאין קץ.

משא"כ בדורות ראשונים ואילו הייתי בדורות הראשונים היו מעשי וחכמתי נפלאים מכמה צדיקים הראשונים וזהו שאמרו חז"ל על נח תמים היה בדורותיו ואילו היה בדורות צדיקים היה יותר צדיק' ולכן שלא אצטער על זה כלל כי בלי ספק יש לנפשי מעלה גדולה על כמה צדיקים הראשונים מזמן תנאים ואמוראים עכ"ל. ללמדנו שמעשים של דורנו יש להם מעלה גדולה עשרת מונים אצל הקב"ה מאשר מעשיהן של בני דורות הקודמים מאחר והכל נמדד לפי דרגת ונסיונות הדור וממילא אין פלא שהגם היותו קטן כקליפת השום במעשיו לגבי דור הקודם מעלתו יכולה להיות יותר גדולה עד שאותו קדמון אילו היה בדורנו היו מעשיו יותר קטנים ממנו, ולפי"ז אפשר להבין דברי חז"ל מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי כפשוטו שהמכוון לפי דרגת דורנו.

שלושה מעשיות על הבבא סאלי זצ"ל

ומאחר והשבוע ההילולא של המלוב"ן הבבא סאלי זצ"ל נספר מעשיות המלמדות אותנו כיצד הקב"ה נהג עם הבבא סאלי מעל הטבע בהיות וכל עבודת השם שלו היית מעל הטבע ואפילו בדורנו שייך הדבר בהיות ודור דור ודורשיו.

א: סיפר לי מו"ר אבי זצ"ל אשר מינה אותו הבבא סאלי לרב אחד הישובים שבחסותו באזור תפיללת שפעם ישבו לסעודת מצוה בקומה השניה כי בקומה הראשונה היו חנויות, והנה החנות שהיית למטה היו מייצרים ומוכרים נרות שעוה, ופתאום באמצע הסעודה אמרו לבבא סאלי שפרצה שריפה בקומה התחתונה בחנות של השעוה והם לא הרגישו עד שכל המבנה מוקף בלהבות אש מפני החומרים הדליקים ואין שום אפשרות לצאת והתחילו לעשות וידוי מאחר והיו בטוחים שאין שום סיכוי להינצל, אולם הבבא סאלי לא נבהל ולקח חתיכת אבן מהקיר כמובן התפלל וזרק אותו על האש וראה זה פלא תיכף השמים התקדרו בעננים כבדים וירדו גשמים עזים עד שכיבו את האש.

ב: עוד מעשה פעם הבבא סאלי בא למו"ר אבי זצ"ל לערוך בדיקת סכיני השחיטה שכן היה מנהגו מידי פעם לערוך בדיקות פתע בכדי לבדוק את השוחטים שהכל כשורה, והנה כאשר הגיע הבבא סאלי מו"ר אבי התרגש מאוד מאוד ובפרט שהיית להם יראת כבוד כלפיו הדבר גרם לו ממש לרעדה בידיו, ומנהגם בכדי לבדוק את השוחט היית לפגום את הסכין כמה פגימות ולאחר מכן נותנים לשוחט להעמיד את הסכין שתהיה ראויה לשחיטה, וכך נעשה גם הפעם ובהיות ואבי היה רועד מרוב התרגשות היה לו מאוד קשה לתקן את הסכין, בראות הבבא סאלי את הרעד שהיה לאבי קראו והושיבו לידו, ואמר לו מדוע הוא כל כך מתרגש אני רק בשר ודם לא צריך להתרגש ונתן לו לשתות מעט ערק, וראה זה פלא תיכף הכל נעלם ולא רעדו ידיו יותר ומיד הצליח להכשיר הסכין וברכו.

ג: אף בדידי הוה עובדא שבהיותי בחור בישיבה נסעתי לבבא סאלי עם ידיד המשפחה ראש המועצה הדתית בנתיבות כאשר נכנסנו לבבא סאלי הזכיר לבבא סאלי שאני בנו של רבי יהודה ושמח ותיכף מזג לי כוס גדולה ומילא אותה בערק, נבהלתי כי מעולם לא שתתי ערק בתור בחור ובכל מקרה לשתות כוס מלאה אני לא מסוגל בהיות ואני בטוח שהדבר יגרום לי לשכרות ואף אני צריך לחזור לבית לנסוע באוטובוס ואני מפחד מה יהיה בדרך, אולם הבבא סאלי לא הניח לי להתחמק התחלתי לטעום מעט והנחתי הכוס ואמרתי אני לא מסוגל וגם צריך לנסוע ואני מפחד, אך לא הסכים עד שאני ישתה את כל הכוס ואמר שאין לי מה לפחד הכל יהיה בסדר. ובאמת ראה זה פלא פלאים שתיתי כל הכוס ואל השפיע עלי ויכולתי לנסוע באוטובוס כאילו לא קרה דבר.

מוסר השכל

עלה בידנו ללמוד דבר נפלא עוד מחשבה והבנה במצות זכירת יציאת מצרים שהדבר מלמדנו כי אין עוד מלבדו והוא כל יכול ואין הטבע קובע אלא הכל תלוי במי שעומד מאחרי הטבע וברצונו יתברך הכל יכול להשתנות גם מעל הטבע, אלא שהדבר תלוי בעבודת השם של האדם כאשר מוסר נפשו ומתאמץ בעבודת השם ובקיום התורה והמצוות הקב"ה ינהג עימו מידה כנגד מידה אפילו מעל הטבע ויראה נסים ונפלאות ישועות ונחמות גם בדורנו, אולם אם אינו לומד או מתפלל או מקיים מצוות רק כאשר מסתדר לו וכאשר רואה קושי מיד נמנע בתירוץ שהדבר קשה לו, באותה מידה הקב"ה ינהג עימו הכל לפי הטבע, ולזאת החלש יאמר גיבור אני.

וכדברי האריז"ל שיש ערך עליון בדורנו על כל מאמץ ולכן על האדם להשתדל ולהתאמץ בעבודת השם ולפום צערא אגרא ובזה יזכה האדם לישועות נסים ונפלאות, ויהי רצון שנתחזק כולנו לעשות רצון השם יתברך במסירות ונזכה שיקויים בנו הפסוק במיכה פרק ז (טו) כִּימֵ֥י צֵאתְךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אַרְאֶ֖נּוּ נִפְלָאֽוֹת: במהרה בימינו אמן ואמן.

החותם בברכת שבת שלום ומבורך

בידידות ואהבה

מרדכי מלכא

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!