ניצל מהפיגוע בזכות שיעור תורה • ראיון

יורם חי זכריה ריגש השבוע עשרות אלפי אנשים כשסיפר על הנס הפרטי שאירע לו השבוע - עת היה בצומת עפרה מטרים ספורים מאחורי המחבלים וניצל מהם רק בזכות שיעור תורה ששמע בעבר.

'בחדרי חרדים' ישב עם הרב של זכריה, הרב מאיר גול, שהיה אחראי למסירת אותו שיעור תורה שהציל את זכריה ממוות כמעט ודאי.

"אתמול היה אירוע של אחד מרבני הישיבה", מספר הרב גול, מרבני ישיבת כפר סיטרין, "החלטתי לשתף את הנוכחים בסיפור מצמרר ומסמר שיער שהיה השבוע עם תלמיד שלי בצומת עפרה".

"באמצע יום בהיר השבוע אני מקבל שיחת טלפון", אומר הרב גול, "מתקשר אליי תלמיד שלי בעבר ואומר לי בנחרצות: "הרב גול, אתה קשור לפיגוע בעפרה". אמר ולא יסף".

"לרגע לא הבנתי איזה קשר הוא מצא. שמא הוא התבלבל. אבל לא, הוא לא טעה. אכן מסר שאמרתי בשיעור תורה שמסרתי בעבר ובו השתתף זכריה השפיע עליו ברגע האמת ובסבירות גבוהה הציל את חייו ממש".

הרב גול מוסיף: "הוא סיפר לי סיפור מסמר שיער על הרכב שלו שעצר מטר ספורים לפני זירת האירוע בעפרה (ראו וידיאו מצורף); וכשסיימתי לשמוע את דבריו - נדהמתי ולא יכלתי להישאר אדיש".

"ביקשתי ממנו שיעלה את זה על הכתב כדי שנוכל להפיץ את סיפור ההשגחה הפרטית המופלאה. נס אמיתי, ובוודאי הדבר יגרום לקידוש שם שמיים".

יצוין כי את השיעור מסר הרב גול, חסיד חב"ד, במסגרת שליחותו בשייטת 13 - שם הוא מוסר שיעורי תורה דרך קבע, ובו השתתף אותו חייל שהיה אז חייל ברבנות של השייטת.

'בחדרי' עם תוכן הסיפור המלא שכתב זכריה בהתאם להוראת הרב מאיר גול.

***

"לא אמות כי אחיה ואספר מעשי י-ה"

בטח שמעתם על הפיגוע שהתרחש השבוע בעפרה, בנר שמיני של חנוכה. ברצוני לספר לכם על פן נוסף שהיה באירוע.

מה שאתם מכירים, זה את הוידיאו של מצלמת האבטחה מתעד את הרכב של המחבלים ימח"ש. עוצר, יורה ובורח.

אני הייתי ברכב התכלת שנראה במצלמה עוצר לאחר הרכב של המחבלים ימח"ש, עוצר ועושה רוורס (ראו וידיאו).

נסעתי והכביש היה ממש ריק באופן מפתיע. בערך 5 קילומטר לפני עפרה (מקום הפיגוע), אני רואה רכב לבן קטן שנוסע לפניי. שנינו נוסעים בערך במהירות של 100 קמ"ש.

לאחר זמן מה, הרכב שלפניי האט באופן קיצוני והוריד את מהירותו לסביבות ה-50 קמ"ש. אני במחשבה ראשונה, חושב שיש לרכב תקלה ולכן הוא מאט.

החלטתי לבצע עקיפה, כיון שהיה שדה ראייה מצוין (הכביש היה ריק כמו שציינתי). אני בא לבצע את העקיפה, ולפני שעשיתי משהו בפועל, הקב"ה ישתבח ויתעלה שמו לעד, נותן לי הבזק של מחשבה: אל תעקוף - אולי זה מחבל.

שתבינו, הרכב שלפני היה עם לוחית צהובה ולא היה סיבה לחשוד שמדובר במחבל כלל. מאות פעמים ביום רכבים מאטים פתאום ואף פעם לא חושבים שמדובר על מחבל. מה גם שלא היה פיגוע ירי הרבה זמן באזור ב"ה, אז באופן הגיוני אין שום סיבה לחשש זה.

בזכות שיעור תורה בשייטת

אחרי שעלתה לי מחשבה זאת בחסדי ה' יתברך, התחלתי לפחד אולי מדובר באמת במחבלים. לאחר מכן, פעולות הרכב שלפניי, העלו לי יותר ויותר את החשד.

הם התחילו להאט ולהאט וירדו כבר לשולי הכביש, ואני מרגיש שממש הם מחכים שאעקוף אותם (שוב פעם אין לי שום מידע שמדובר על מחבלים). והפחד הלך וגבר, הזמן נראה לי כמו נצח, והתחלתי להאט גם כן.

החלטתי באופן מוחלט, לא משנה מה קורה אני לא הולך לעקוף אותם. לאחר מכן באה לי מחשבה של פחד נוסף, אם הם חמושים, הם יכולים להסתובב מהרכב שלהם ולירות עלי, בלי שאני אעקוף. לא ידעתי מה לעשות (ואני מדגיש אני לא יודע שזה מחבלים רק חושש).

ופתאום אני נזכר במשפט ששמעתי בשיעור תורה בהיותי חייל ברבנות של שייטת 13. 

אספר לכם בקצרה, זכיתי בתור חייל של הרבנות להיות אחראי על השיעור כמה שנים, וזכיתי להיות לעזר לרב מאיר גול (הרב גול הינו אחד מרבני ישיבת אור אבנר חב"ד כפר סיטרין, ובזמנו הפנוי מוסר שיעורים בשייטת ובכלא 6).

בשיעור שהתחיל עם כמה חיילים וב"ה ממשיך עד היום [אני השתחררתי כבר לפני שנתיים כמעט] והשיעור ב"ה הולך וגודל כל הזמן. היום יש בשיעור ממוצע בין 20 ל-30 חיילים - דבר שלא מובן מאליו בכלל.

(הציל את חייו. הרב מאיר גול)

"מימיני מיכאל, משמאלי גבריאל..."

הרב מאיר גול, שכאמור העביר את השיעור - סיפר על אישה שהלכה לקיים מצווה בשעת לילה מאוחרת ומישהו עקב אחריה והיא פחדה, ואמרה כל הזמן "מימיני מיכאל, משמאלי גבריאל ומעליי שכינת א-ל".

באותו סיפור, לאחר שתפסו את האדם שהפחידה, הוא סיפר שראה שני דמויות של אנשים גדולים שמלווים אותה, ולכן פחד ולא עשה לה כלום.

חוזרים לנס שלנו: אני בפחד שלא יירו עלי, נזכר במשפט, ואומר תוך כדי נהיגה: "מימיני מיכאל, משמאלי גבריאל, ומעליי שכינת א-ל." והתפללתי לה' יתברך, ואמרתי לו, ריבונו של עולם, שמור עלינו -מה אנחנו בלעדיך!

לאחר מכן עלה לי הביטחון, ופתאום הם התחילו לנסוע מהר יותר (ישתבח שמו לעד, הם התייאשו מהאופציה לפגוע בי). לאחר מכן, עולה לי מחשבה לעצור לטרמפיסטים העומדים בטרמפיאדה בעפרה (מקום הפיגוע).

וככה, חשבתי לעצמי, אני ארוויח שני דברים: אחד, שבינתיים הרכב שלהם ימשיך בנסיעה ויתרחק ממני. והשני שזכות המצווה להעלות טרמפיסטים תעמוד לי בשעה זאת. אנחנו מגיעים לצומת עפרה, ואני מסתכל לכיוון הטרמפיאדה, ורואה שיש אנשים.

התחלתי להאט ולאותת לכיוון הצומת. אני מסתכל קדימה ואני רואה שהרכב שלהם מאט ממש, עד כדי עצירה. ואני חושש שאני חושב שאני יודע מה הולך לקרות, ופתאום בשנייה אני רואה יד עם נשק יוצאת מהחלון ופשוט רואה איך המחבל יורה באנשים שנמצאים בטרמפיאדה.

באותו רגע, במאית השנייה, אני מבין שהחשד שלי היה אמיתי ומדובר במחבלים ארורים. עצרתי (מכאן כבר רואים את זה בוידאו של המצלמת אבטחה). ואז היה לי פחד שהוא יסובב את היד ויכוון עליי.

הסתכלתי במראה לראות שאין אחרי רכב, עשיתי רוורס ונכנסתי לעפרה תוך כדי שאני מתחיל לעכל מה ראיתי. עם רעדה בידיים אני מבין שה' יתברך נתן לי את החיים במתנה!

אם לא המחשבה שהקב"ה נתן לי - לא לעקוף אולי זה מחבל - הייתי עוקף והם היו יורים עליי בוודאות. עצרתי כדי להירגע בתוך עפרה, והבנתי איזה נס ענק עשה לי ה' יתברך.

(תעודת הוקרה שהעניק זכריה לרב גול לפני כשנה)

נס גלוי

כל העולם כולו קיים בנס, כל רגע מחדש הקב"ה מחדש את עולמו. כמו שאנחנו אומרים: "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית".

העניין שרוב העולם חיים בנס נסתר; ואני, מאז אותו אירוע, יודע שאני חי בנס גלוי. לא סתם התרחש הנס דווקא בנר השמיני של חנוכה. כמו שבנר השמיני כל הנרות דולקים והחנוכייה מאירה בשלמות, כך הנס שלנו היה גלוי ומאיר לכל. ושמונה זה מספר מעל הטבע כמו שכותב המהר"ל מפראג.

בדרך כלל, כמו שרבותינו הקדושים אומרים בגמרא "אין בעל הנס מכיר בנסו". וגם כאן, אם לא הייתי רואה את המחבלים יורים, הייתי חושב שמדובר על פחד טיפשי וסתם אני פחדתי בלי סיבה. אבל כאן, הקב"ה נתן לי, בעל הנס, להכיר באופן הכי גלוי שיש, איזה נס ענק הוא עשה בשבילי, בחסדיו המרובים.

באותו רגע הרגשתי בכל עצמותי, כמה ה' יתברך אוהב אותי ושומר עליי, למרות שהוא לא חייב לי כלום! נוסף על הנס שלי שניצלתי, היו כאן עוד אינספור ניסים, ואציין כמה מהם: הכביש באופן מפתיע היה ריק, ולא היו רכבים לפני המחבלים - אחרת הם היו יורים עליהם.

נס נוסף, מה שראיתי בעיניים, היריות היו מדויקות והייתי בטוח שיש כמה הרוגים. זה נס גלוי שהסתיים האירוע בכמה פצועים. (למרבה הצער, התינוק שנפצע, נהרג לאחר מכן בבית החולים י.א).

אחים יקרים! דעו לכם ש-ה' יתברך איתנו כל הזמן! גם כשקשה ולא מרגישים את זה, הוא לא עוזב אף פעם. זה מה שהרגשתי שהבנתי כמה ה' יתברך איתי תמיד.

כשעוברים ניסים כאלה גלויים, מבינים כמה ה' יתברך אוהב אותנו אהבת עולם. אהבה שהיא לא תלויה בדבר, ולא משנה מה מעשינו ה' יתברך אוהב אותנו! ראו כמה התורה הקדושה מגינה ומצילה כמו שאומרת הגמרא במסכת סוטה: "תורה מגנא ומצלא [מגינה ומצילה]".

שיעור ששמעתי לפני כמה שנים נחקק בזיכרוני, ובדיוק כשהייתי צריך את המשפט מהשיעור נזכרתי בו והשתמשתי בו בפועל. אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים! ורק ע"י התורה הקדושה ומצוותיה, נזכה להידבק בה' יתברך שזה התענוג הכי גדול שיש! ונזכה לכל הברכות והישועות!

כמו שקראתי לכותרת של הסיפור "לא אמות כי אחיה ואספר מעשי י-ה" קיבלתי על עצמי בלי נדר, להודות לה' יתברך על הישועה הענקית - לפרסם כמה שיותר את הנס הזה.

הבעל שם טוב הקדוש היה אומר: "יהודי בא לעולם בשביל לעשות טובה אחת ליהודי אחר פעם אחת! אז אפילו אם זה יחזק יהודי אחד עשינו את שלנו בעזרת ה' יתברך.

יהי רצון שנזכה לראות עין בעין בשוב ה' ציון, לראות בביאת הגואל ובבניין אריאל, וא-ל ש-ד-י שאמר לעולמו די, יאמר די לצרותינו ונזכה להידבק אך ורק בה' יתברך כל הזמן לנצח נצחים. 

אוהב את כולכם!
היהודי הפשוט, יורם חי זכריה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!