בניגוד לדעה הרווחת, אין כפייה דתית בישראל

היוונים ביקשו להחטיא את עם ישראל אבל בעיקר חיפשו 'להעלים' אותם מהחוצות, בפרהסיה, ברחוב. אם תהיה יהודי בביתך – פחות מפריע לנו. יותר מפריע לנו זה שאתם פועלים למען היהדות בראש חוצות. מתאספים ללמוד תורה, שומרים שבת וחודש ומלים את הילדים בקול רעש גדול.

הקיום של היהדות הוא גם בפרסום שלו לעין כל ובפרהסיא דייקא. בספרד ניסו האנוסים לחיות כיהודים במרתפים וזה לא עבד. רובם ככולם שכחו לאחר דור ושניים מקיומם כיהודים. רק ההתאספות והחיבור של בני ישראל זה לזה היא המחזיקה ומקיימת אותם.

ואת זה ביקשו היוונים לחלל. את הפרהסיה. הם ידעו כי ברגע שהפרהסיה תחולל כבר יהיה קשה לשמור על היהדות בבית פנימה. ואז הגיעו המכבים, והכריזו "מי לה' אלי". הם יצאו להפגין וללחום ביוונים דווקא בחוצות, וניצחום.

נס החנוכה היה הדלקת נרות בית המקדש בטהרתו, וכפי שחז"ל כבר אומרים על המנורה שדלקה בבית המקדש "וכי לאורה הוא צריך?", אלוקים שהוא יוצר אור ובורא חושך, האם הוא זקוק לשבעה נרות בבית המקדש? אלא אומרים לנו חכמינו "עדות היא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל". הנרות הללו שאנו מדליקים הם עדות לכל העולם שיש לנו אלוקים והוא שומר עלינו.

זו התשובה הניצחת שלנו כלפי היוונים: להאיר את המרחב, להדליק נרות בראש חוצות, לפרסם את הנס. לכן קבעו חכמינו הלכות מיוחדות היכן ומתי להדליק את נרות החנוכה, כדי למקסם את החשיפה. זהו שאמרו "נר חנוכה מצווה להניחו על פתח ביתו מבחוץ". זו עדות שהשכינה שורה בישראל.

ולכן, בניצחון המכבים על היוונים נאמר "והדליקו נרות בחצרות קדשיך וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול". המכבים לא הדליקו את הנרות בצנעה, בבית פנימה, אלא יצאו החוצה "בחצרות קדשיך", למען ישמעו וייראו.

הפרהסיה הייתה ועודנה סלע המחלוקת בכל הדורות. בניגוד לדעה הרווחת אין כפיה דתית בישראל. דא עקא, כשהדברים מגיעים למרחב הציבורי יש להסתכל על כך אחרת.

הכאב והתסכול הם כשפוגעים במרחב הכללי, המשותף בין הבריות.

כותב השורות

מעולם לא יצאה היהדות הדתית למאבק על חילולי השבת הפרטיים בבית האזרחים. היא לא עוסקת במה שקורה בבית הזולת. כן יצאו למאבק כשהמדובר הוא בחילול שבת המוני ברחוב, בפרהסיה. מדינה יהודית שחרתה על דגלה את שמירת השבת כערך עליון לא יכולה לזלזל ולחלל את השבת בריש גלי.

לרחוב ישנה אמירה חשובה. מטוס אל על שהינו מותג ישראלי לא יכול לטוס בשבת במרחב הציבורי, יש בכך משום חילול ה' כפול ומכופל. לעומת זאת מותג וסמל יהודי ששומר על הסטטוס קוו הוא מקדש שם שמים הרבה יותר מכל אחד אחר.

יש לנו לזכור כי אנחנו כיהודים מהווים סמל ודוגמא ובעיקר אור לגוים. הם מביטים עלינו בקנאה ובהערצה. אנחנו חייבים לשמור על הנכסים הערכיים והמסורת אותם קיבלנו מבית אבא ואימא, כי זה מה ששומר עלינו ומבדל אותנו מכל העמים והלאומים.

*

ובזווית החיובית: ימי החנוכה הם ימים שכל עם ישראל מתאחד סביב הנרות ושר "על הניסים ועל הנפלאות". שלמה המלך ע"ה המשיל את נשמת האדם לנר (משלי כ, כז) "נר ה' נשמת אדם". כמו אותה פתילה שמושכת את השמן והחלב מלמטה ושורפת אותו ומאירה ומחממת – כן האדם. דווקא מתוך עולם הזה והבליו הוא יכול להתרומם ולהאיר לסובביו.

בכל יהודי ישנה גחלת שיכולה להידלק מחדש בכל רגע נתון. וכפי שלמד רבי ישראל מסלנט מאותו חייט שתפר בשעת לילה מאוחרת: "כל זמן שהנר דולק – אפשר לתקן".

כל אדם הוא נר מאיר. יש המאירים לאחרים ויש המאירים לעצמם אבל בטבעו אדם הוא מאיר לסובביו. לכל אדם יש תרומה בעולם, אין אדם מיותר. ולוואי ונשכיל למצוא את האור גם בכל אחד שמסביבינו ויחדיו נפיץ אור גדול, שלהבת ומדורה ענקית, מדורת השבט, כי כולנו אחים, יחד שבטי ישראל.

שבת שלום חנוכה שמח

בידידות ואהבה גדולה

הרב בן ציון (בנצי) נורדמן

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!