הפוליטיקה מייצרת תופעות מדהימות ומפתיעות

בחיים כמו בחיים, אנחנו מגלים את עצמנו בכל מיני מצבים. חלקם בחרנו לעצמנו וחלקם שאינם קשורים בדווקא לבחירה שלנו. לפעמים אנו מופתעים מהמקום והמצב אליו נקלענו ולפעמים דווקא אנחנו עושים כל מאמץ להגיע אל הסיטואציה הזו. אבל, זה הוא המצב בו אנחנו נמצאים ואיתו אנו צריכים לחיות.

קחו למשל את מערכת הבחירות האחרונה. יש מנצחים ויש מפסידים. אלו רצו את פלוני שלא עבר את אחוז החסימה ואלו רצו את אלמוני ואכן קיבלו אותו כראש או כחבר מועצה. זו טיבה של דמוקרטיה, כשאנחנו נכנסים למערכת בחירות, אנחנו יודעים שאנו עלולים גם להפסיד.

אבל ברגע שהגענו למצב הזה, בטובה או בהכרח, ברצון או בכפיה – שוב יש לנו את האפשרות להתקומם, לכעוס, לרטון, לעמוד מהצד ולקטר, ויש את האפשרות השנייה: להוריד את הראש, להתקפל, להיכנע, להצטרף ולהיות חלק מהמצב הקיים.

בימים אלו מרכיבים המועצות בישראל קואליציות. כדי להיכנס לקואליציה צריך להיות שותפים לדעה, לא 100 אחוז שותפות, אבל הבנה והכלה. גם אם אנחנו סבורים קצת אחרת, נוהגים באופן שונה, אבל כדי להיות שותפים צריך למצוא את המאחד והמלכד ולא את המפריד.

אז כדי להיות שותפים, להיות חלק מהעשייה, זה להוריד מעט את הראש, להתכופף, ולמצוא את האיזון. ללכת בין הטיפות ולא להישאר מאחור.

המצב הפוליטי הארצי לא שונה בהרבה. אנחנו לא יכולים לדעת לאן זה הולך והאם הבחירות קרובות אלינו מתמיד, אבל מה שבטוח שהפוליטיקה מייצרת תופעות מדהימות ומפתיעות שלא תמיד ניתן להעריך ולשער. כאן מתפטר שר הביטחון והמערכת נכנסת לכוננות בחירות ואז מגיעים שרי החינוך והמשפטים ומגבים את ראש הממשלה.

נתניהו לא קבע לליברמן מתי ואיך להתפטר, אבל מאותו רגע שהוא התפטר, יש לשותפים הקואליציוניים מרחב אפשרויות כיצד ואיך לפעול. ישנם הרבה נעלמים בעולם, גם זה הפוליטי. דברים משתנים, דעות מתחלפות ויריבויות מתגלעות. איש לא יכול לנחש או לקבוע איך תיראה הממשלה הבאה ומי ירכיב אותה. הקונסטלציה הפוליטית שברירה ומורכבת מכדי שנוכל לקבוע בה עתידות.

קחו לדוגמא את 'אנשי המספרים', אותם מוכשרים בכל קבוצה ומפלגה שיודעים לחזות מראש נתונים ומספרים של הבחירות הבאות. הם אולי ניחשו נכון, אבל בסופו של מירוץ גם המנצחים וגם המפסידים הגיעו לקו הגמר. זה שמח יותר וזה שמח פחות. כולם הגיעו לסוף המירוץ וצריכים להשלים עם הנתונים הקיימים והעובדות בשטח.

כותב השורות, הרב נורדמן

משל למה הדבר דומה? לנהג שממהר מאוד ומאיץ את רכבו במיומנות ובלוליינות לעקוף את הפקק. בסוף הרחוב, לאחר שהצליח לעקוף את כל מי שנקלע בדרכו, הוא עומד ברמזור האדום, כאחד האדם. כאן כולם מתחברים. הממהרים והאיטיים.

אנו עומדים עתה במוצאי הבחירות, הגענו כולנו לתחנה האחרונה, לרמזור האדום. עכשיו כולנו שווים, גם אלו שניצחו וגם אלו שהפסידו. הפרמטר להיכנס לקואליציה לא קשורה רק למספר המנדטים שיש לך אלא ליכולת התמרון שיש לך.
מה שברור כי את רוב המצבים לא ניתן לחזות ובוודאי שלא להחליט ולקבוע. אפשר אולי לנסות להוביל לשם, אבל הפוליטיקה כמו החיים מכילים המון דברים נסתרים והרבה נעלמים.

מה שנותר הוא לתמרן וללכת בין הטיפות ולהפיק את המירב והמיטב מהמצב הנתון.

את התמרון והאיזון למדנו מיעקב אבינו. בפרשת השבוע, פרשת וישלח אנו למדים על המהלך שעשה יעקב אבינו בחכמתו מול עשיו אחיו. לאחר יותר מ-22 שנים שלא נפגשו, מתכונן יעקב למפגש עם עשיו, שרודף אותו להורגו.

יעקב נערך בשלושה שלבים: דורון, תפילה ומלחמה. הוא מודע למצב הקיים, הוא לא מתכחש לסביבה, ובתוך כך הוא מתבונן וממלא את תפקידו היעודי לשעה זו, ומחפש את הפיתרון שייתן לו להתקיים ולחיות במצב ובנתון הזה.

הוא תוקף את הפגישה מכל הכיוונים, בדורון אישי שישחד את שונאו, בתפילה לבורא העולמים שיכוון את דרכו וירכך את לב אחיו,וכן מכין את עצמו לאפשרות של מלחמה. כי אי אפשר להתעלם גם ממאבק אמת וצודק, למקרה שפני אחיו למלחמה.

יעקב אבינו מלמד אותנו כלל גדול: ההשתדלות. שמועות רעות לוחשות באזנו כי עשיו אחיו מגיע עם צבא משלו, הכולל 400 גורילות. אנשים אחרים מזמן היו עוזבים את המערכה וחוזרים הביתה, מה להם ולצרה הזו? אבל יעקב אבינו הלך עם האמת שלו עד הסוף, והוא השתמש גם במידת ההשתדלות. נכון שאין לו כלי מלחמה כמו אחיו עשיו, אבל במערך המלחמתי כלי המוח ואוצרות הרוח הם חלק מהמאמץ, ועם כלים אדירים אלו הוא בא וניצח.

התמרון הוא חלק מהחיים. גם אם הצלחת לצלוח את המערכה, כדי לאכול את הפירות יש להיות שותף וכדי להיות שותף צריך לדעת לתמרן ולהיות חכם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!