הפייטן האגדי: "לא אשיר שירים חילוניים בערבית"
בראיון גלוי לב ל'בחדרי חרדים', פותח החזן דוד שירו בן ה-53 את כל הקלפים, ומדבר על הנושאים הבוערים בעולם הפיוט והחזנות, עידן המדיה ּ שירה בערבית, יצירה מקורית, ועל מה הוא עובד בימים אלו | ולראשונה קטעי חזנות במקאם שיגא
- רפאל ביתאן
- י"ד כסלו התשע"ט
בוודאי כולכם מכירים את הפיוטים הפופולארים "על לבבי", "חומות ציון הקיפה", "נא שים עלי יה", "מחרוזת מוצאי שבת", "בישועתך אבטח אבי", "הלילה הקשיבו בנים", "לארץ ישראל", ועוד אינספור להיטים שנוכחותם ניכרת בכל אירוע ושולחן שבת, ובכל הופעה.
מי שעומד מאחורי כל אלו הוא דוד שירו, החזן של קהילת "שערי ציון" בעשרות השנים האחרונות, הקהילה הספרדית הגדולה בעולם, וביחד עם מחותנו החזן מנחם מוסטקי שכתב את רוב הטקסטים הוא עשה מהפכה של כמות ואיכות בעולם הפיוטים, עשייה שכאמור פעילה עד היום.
לקראת כמה פרוייקטים, ומופע שאמור להיות בהמשך החורף בארץ ישראל, 'בחדרי חרדים' ישב לשיחה מעמיקה, שמתמקדת בעשייתו, ובעיקר בדעותיו על הנושאים שעל סדר היום התרבותי.
שירה בערבית מול שירה בעברית, שירת הקודש מול שירת החול, מה דעתך וכיצד אתה פועל בנושא?
אתה יודע שדעתי בנושא חדה וברורה, את צלילי המוסיקה הערבית אנחנו אוהבים, עליה גדלנו ואותה אנחנו שרים, אבל בנוגע למילים בחלק גדול מהמקרים יש בעיה, כי אלו הם שירי אהבה, אז כמו שאני לא אשיר שירים חילוניים בעברית, אני לא אשיר בערבית.
ולכן אדם דתי וקל וחומר אם הוא חזן, לא יכול לעשות שקר בנפשו ולשיר שירים שהתכנים שלהם בעייתיים.
ויש פה דבר מאוד פשוט שחייבים להבין בעיקר בהיבט המוסיקלי.
אום כולתום היתה ותהיה רק אחת, עבד אלווהאב או פריד אין שני להם, לבוא ולשיר את המוסיקה שלהם באותו סגנון ובאותן מילים, זה פתטי, כי הם תמיד יהיו הטובים והמעולים שבתחומם, ומי שבאמת גדל על המוסיקה הזו, הוא ימשיך לשמוע אותם, כך שמי שעושה זאת צריך לשאול את עצמו, רגע, אם כן מה מיוחד ומה התועלת במה שאני עושה.
לעומת זאת לקחת את המוסיקה, ולכתוב עליה מילים יפהפיות בעברית, על נושאים מרוממי נפש, ולשיר זאת בקדושה, עם עיבוד עדכני ואיכות משובחת, זה כבר חידוש, זה כבר לקחת את הישן ולהפוך אותו לחדש, אדם שפועל כך יכול לדעת כי הוא תורם את חלקו באופן משמעותי למסורת השירה.
דבר נוסף, חזן או פייטן צריך לדעת שככל שהוא מצליח יותר כך כל דבר שהוא יעשה ינסו לחקות אותו, ואם הוא עסוק בלחקות או בלשיר את הטקסטים הבעייתיים בערבית ינסו לחקות אותו גם בזה, ולא בטוח שעל זה מקבלים שכר.
אתה יודע אני בורח ממחלוקות, ואיני מדבר נגד אף אחד, אבל הדברים האלו חייבים להיות חדים וברורים.
ואני גם פועל בנושא, פעם היינו עושים זאת באמצעות דיסקים, וברוך ה היתה הצלחה גדולה, שירים רבים שהפכו לנכסי צאן ברזל וכולם שרים אותם היום עם המילים בעברית שכתב מחותני היקר המשורר מנחם מוסטקי, ולא בערבית, וזה רווח עצום.
אני יכול לספר לך שממש לא מזמן הוזמנתי לשבת חתן, ובמשך הסעודה, התחלנו לשיר בעברית מתוך הספר "מועדים לשמחה", פתאום קבוצה מסוימת החלו לשיר בערבית ואט אט חלק מהציבור נגרר אחריהם.
מצידי כאב לי והרגשתי שתיכף אני מאבד את השליטה ופשוט קם והולך, מה שבוודאי היה מייצר מצב לא נעים.
ובכל זאת החלטתי לקום ולפנות לנוכחים. נעמדתי ואמרתי להם מילים פשוטות אך מהלב.
וכך אמרתי "חבר'ה תראו, אנחנו נמצאים כעת בשולחן שבת, בסעודת מצווה. יש לנו פה זכות לפתוח את הספר ולשיר שירים ותשבחות ולהגיד תודה רבה לבורא עולם שזיכה אותנו לשבת יחד ובשמחות.
ויש את האפשרות השניה שאתם כביכול בוחרים בה, לשיר בערבית, זה לא סיפוק זה לא כלום, וממש לא עונה על הצרכים של שולחן שבת. אתם מורידים את הרמה.
אנחנו יושבים פה שעה, שעתיים, שלש, והרי שעה אחת בשבת זה כמו 1000 של יום חול, אם נפתח ונשיר בלשון הקודש, ועל נושאי קודש, שירי הודאה ואמונה, תפילה ואהבה לבורא עולם, כמה אלפי שעות קדושות נרוויח".
אני יכול לומר לך שהדברים שיצאו מלבי נכנסו ללבם והיתה סייעתא דשמיא מאוד גדולה.
ולאחר הסעודה רק הודו לי, וחיבקו ושמחו, וקיבלתי גם במוצאי השבת ברכות לאין שיעור על מה שאירע שם.
לאורך השנים הוצאת עשרות דיסקים, האם אופן פעילותך השתנה במשך השנים, בעיקר מול עידן המדיה והרשתות החברתיות?
תראה, היום הכל שונה, שונה לטובה וגם פחות. פעם היינו צריכים לשבת ימים שלמים ללמוד כל שיר, לתאם זמנים ולמצוא נגנים, בתנאים לא תנאים, והעבודה היתה סזיפית ומייגעת.
היום לעומת זאת ברוך ה' הכל בהישג יד, בלחיצת כפתור אחת אדם מעמיד את כל האינפורמציה המוסיקלית מולו.
וגם ברוך ה' היום אינני תלוי כמעט באחרים בנוגע להפקת רצועות מוסיקליות, מכיוון שיש לי אולפן בבית, ועם השנים למדתי פחות או יותר את העבודה, כמו"כ גיבשתי לי כבר סגנון מוסיקלי שאני מתחבר אליו וחושב שהוא קולע לטעמי.
מה נותר, כלי נגינה ומיקסים, לרוב מקליטים ושולחים לי, ואו שאני עושה את המיקסים או אחרים, אבל בגדול יש שליטה.
מאידך, אם פעם היינו מוציאים דיסקים, והיה ביקוש שבא לידי ביטוי ברכישת אלבומים, בחנויות הרשמיות או בדוכנים, היום זה כבר לא קיים.
היום יש יוטיוב, אפילו חלק גדול מהרכבים המיוצרים אינם עם אופציה של שימוש בדיסקים, אז דיסקים היום, ובפרט בשוק הקטן של החזנות והפיוטים זה לא רלוונטי.
ומי שמוציא שירים, וזו בהחלט המשימה שלנו, להקליט, ולייצר חומרים איכותיים כמה שיותר, אבל מתוך הבנה שזה נועד בכדי להוסיף כמה שיותר, לשמח, לשבח את התרבות, אך מי שיעבוד ממניעים של להרוויח מכך, סביר להניח שיתבדה.
כיום אם כן אני מקליט שירים ופיוטים חדשים, גם תפילות וקדישים, וכל מה שניתן, ולכל זמן ועת.
לפחות כל תקופה אני מוציא כמה פיוטים שעולים לערוצי הפיוט השונים ביוטיוב. רק לאחרונה ממש בחודש האחרון, הוצאתי בס"ד 2 שירים את הראשון "שמו לעד נזכור". אני כתבתי לכבוד הילולת המקובל האלוקי הרב מרדכי שרעבי זצוקלה"ה, לפי בקשתו המיוחדת של המקובל הרב בניהו שמואלי שליט״א.
ואת השיר "אל הר הגליל" שכתב מנחם מוסטאקי, ונושא השיר הוא העיר צפת והמקובלים שחיו בה במשך השנים.
האם לדעתך יש סיכוי שעולם הפיוט ישתדרג ממצב של כתיבת מילים ללחנים קיימים, למצב של יצירה מקורית הן בטקסטים והן בלחנים?
דברים כאלו נעשו גם בעבר הרחוק וגם בשנים האחרונות, אם זה הפרוייקט של "תן זמירות עמי" שם הוקלטו שירים על ידי יחזקאל ציון ור' דוד מנחם ואנוכי, ושם הלחנים היו מקוריים, ואם זה הדיסק שהוצאתי יחד עם משה חבושה, ובו לחנים שהלחין מנשה אליאס, ואני חושב שהמגמה הזו טוב שתתפתח, וגם אם מתוך 100 שירים יתפסו רק 10 או 20 והיה זה שכרנו ותרומתנו לעולם הפיוט.
כיצד תקופת "שירת הבקשות" משפיעה על הוואי התרבות בבתי הכנסת והקהילות בארה"ב?
אצלנו ברוך ה' ב"שערי ציון", ולא רק אצלנו אלא בבתי כנסת נוספים מתקיימת באופן תמידי "שירת הבקשות" כשעה לפני תפילת שחרית של שבת.
אצלנו זה נעשה כשלושה או ארבעה חודשים, מבערך חודש לאחר חגי תשרי עד שבת הגדול, ויש גם את בית הכנסת של הרב מנצור שם זה נעשה ממש כל השנה למעט תקופת הקיץ.
כמו"כ זכינו לפני כמה שנים להקליט את כל "שירת הבקשות" עם כלי נגינה ובאיכות גבוהה, וזה חוּלק פה בין המתפללים, ורמת ההתעניינות וההשתתפות עולה ועולה.
האם יש סיכוי שבמוקדם או במאוחר, תחזור לארץ ישראל, ותכהן פה כחזן, או לכל הפחות עלייה בכמות האירועים בארץ מצדך?
תדע לך שהשאיפה של כולנו היא כמה שיותר מהר להגיע לארץ ישראל, והחלום הוא שכל יהודי ארה"ב וכל הקהילה יקנו בתים בארץ ישראל, ונעשה עליה/חזרה הביתה, אלא שכפי שאתה יודע זה מורכב וכלל לא דבר קל.
כשהילדים היו קטנים חשבנו, שכאשר יגדלו נעלה לארץ ישראל, אך השנים עוברות, ואם נרצה וגם אם לא אנחנו מחוברים יותר ויותר למקום.
ברוך ה' אני בקהילה טובה ומחבקת, האווירה פה ממש בבחינת "אהבת אחים", ישנו חיבור שבלתי ניתן לפירוד, אז מגיעים בגדול פעמיים בשנה, פעם בחורף ופעם בקיץ בעיקר בכדי לבקר את המשפחה והנכדים.
ואף ישנם אירועים קבועים המתקיימים כבר שנים רבות, אם נכנסים עוד אירועים שלא פוגעים בזמן האיכות עם המשפחה, אדרבה, ואם לא אז לא, אנחנו לא להוטים או רודפים אחרי הופעות.
האם יש דור שני לדוד שירו בתלם עולם הפיוט והחזנות?
ברוך ה' כן, יש דור שני, בני היקר רחמים שירו מכהן כחזן בישיבת "מגן דוד" בחולון, בתפילות השבת והחגים ואף בימים נוראים, תוקע בשופר ולעיתים אף קורא בתורה, יש דור המשך, בן פורת יוסף, כן ירבה וכן יפרוץ.
בקטע המצורף ישנם חמשה קדישים שונים במקאם שׂיגא עליהם מולבשים הלחנים של השירים: 1. איומה הסבי אלייך אל משתוקק 2. אלי עמלי ראה 3. אין דומה לך קיים 4. אשיר לבני תורה 5. שובי שאי את עינייך.
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות