התשובה המפתיעה של פרוש לראש הישיבה הליטאי: "למה למהר?"

גיוס קואליציוני

כמו נוסע מתוסכל שעלה על טיסה מניו יורק לנתב"ג ומצא עצמו נוחת בעל כורחו ברומא, בלי צידה לדרך ותזונה לשבת – התייצב שר החינוך נפתלי בנט מול עיני האומה ולא מצא מילים. השר שבמשך ימים ארוכים מדבר על ההתעצמות הנדרשת מול ארגון החמאס, נראה על המסכים כמו שבוי של ארגון הטרור שמאולץ לעמוד מול המצלמה ולהעביר מסר למשפחה החרדה. כמקובל במצבי קיצון מהסוג הזה, המלל לא משקף דבר. כדי לקבל את המסר הנכון, יש להתעלם מהטקסט ולהתבונן בשפת הפנים של הדובר.

בלילה שבין ראשון לשני, התכנסו בנט ושקד ביחד עם חוג מצומצם של מקורבים כדי לנסות ולנטרל את המוקשים שטמן להם שר הביטחון הנכנס בנימין נתניהו. מנאום של ביבי, כמו מהופעה של החזן העולמי איצ'ה מאיר הלפגוט – אי אפשר להתעלם באף ערב נתון, אך בפעם הזאת דומה שלא רק חובבי הז'אנר, אלא גם כאלה שאינם מסוגלים לסבול בדרך כלל את הטון והניגון, הסכימו שמדובר באחת ההופעות הטובות שראינו מרב-האמן הזה בשנים האחרונות.

ביבי פרט על כל הנימים הנכונים, כשתיאר את הרזומה הביטחוני האישי שלו וזאת מבלי להזכיר את המועמד בעיני עצמו. במימיקה של שפת גופו ניכר – שלא מדובר רק בנאום מקדים לזה של בנט, אלא ברגע משמעותי עבורו. את הקדנציה הוא עוד עשוי לסיים כשהוא עוקף את בן גוריון במשך תקופת הכהונה המצטברת כראש-ממשלה, כשהוא משמש בעוד שילוב בן-גוריוני היסטורי, כראש-ממשלה ושר ביטחון באותה חליפה.

כשבנט הסתער על גשר הקריה בתל-אביב בואכה משרד הביטחון, היו לו את כל הסיבות והנסיבות לחשוב שבסוף התהליך הוא יתבונן על התנועה באיילון ממרומי הקומה ה-14, בה ממוקמת לשכת שר הביטחון בקריה. מהיום בו נכנס לכנסת כיו"ר המפד"ל המתחדשת, הצליח בנט להכניע את נתניהו כמעט בכל עימות קואליציוני. בימיו הראשונים בכנסת, בקדנציה הקודמת, בנט חבר ללפיד וכפה על נתניהו הקמת קואליציה נטולת חרדים, בניגוד לרצונו. בקדנציה השנייה שלו, זו הנוכחית, בנט הצליח להפוך את הקערה על פיה כשלמרות נהירת מצביעי הבית היהודי לכיוון הליכוד, עלה בידיו לכפות על נתניהו את העברת תיק המשפטים לידי הבית היהודי.

גם במהלך הקדנציה הנוכחית הוא איגף את נתניהו מימין ועיכב תהליכים כמו הרחבת העיר קלקיליה ושחרור מחבלים. כמו במלחמת לבנון השנייה, שבנט אוהב להזכיר את המחדלים שנעשו במהלכה, בנט שגה כשנתפס לקונספציה ולא בחן את שדה הקרב בחשיבה יצירתית ולא שגרתית, לפני שעלה להתקפה.

אחד מראשי מפלגות הקואליציה שישב השבוע לשיחת תחזוק, שמע ממקור ראשון כיצד נוטרל בנט שלב אחר שלב. נתניהו נתן לבנט להבין כי אם יעלה בידיו לייצב את הקואליציה, בכוונתו לתת לבנט את התיק הנחשק. כתוצאה מכך הופיע בנט בתקשורת והתמקד בדרישתו לקבלת תיק הביטחון – כך סנדל בנט את עצמו בדרישה אחת ויחידה לקבלת הג'וב הנחשק בקריה.

בעוד בנט רץ לספר לחבר'ה שביבי כבר נתן את ברכתו, דאג נתניהו לאגף את בנט בקרב ראשי המפלגות, ובעיקר מול כחלון – שדרישותיו הביטחוניות הסתכמו בהעברת פנסיית השוטרים. במקביל – פעלו כל הגורמים הסרוגים שנותרו בסביבתו של נתניהו ולא הפכו לעדי מדינה מול הנהגת ה'בייס' של הציונות הדתית, כשהם מחדירים את הנרטיב שלפיו בנט עומד לחזור על הטעות של יובל נאמן ואליקים העצני שהפילו ב-92' את ממשלת שמיר, וקיבלו את רבין. לא המפד"ל החדשה, אלא התחיה הישנה.

כשבנט הבין שלוחם הסיירת הוותיק ממנו איגף אותו מכל הכיוונים, לא נותרה בידיו הברירה אלא להניח את הנשק ולהכריז על כניעה. בנט עוד ינקום ומעתה ואילך ימקד את האש – לא באיווט אלא ישירות בנתניהו. ביבי מצדו, לא מתכוון לתת למושכות להישמט מידיו ומתכוון לקבוע את תאריך הבחירות בעיתוי הנכון מבחינתו. למרבה האירוניה, דווקא ההתפטרות של ליברמן שהפכה את הקואליציה לממשלת 61, משחקת לידיו ומאפשרת לו לקבוע את מועד הבחירות בעיתוי הנכון למדינה. כשהשלום יבוא והשקט ישרור – ולא בזירה הביטחונית-מדינית אלא במגרש הפוליטי, בין ביבי לבוחריו.

סולם יעקב

בשעה שהשר אורי אריאל סגר בתחושת בלבול עם הפקת תכנית רדיו ישראלית על עלייתו לשידור בבוקר המחרת כדי לדבר על ההתפטרות הצפויה של יו"ר הבית היהודי, עלה על יצועו ח"כ חובש כיפה בתחושת שלווה. מישהו מסביבתה הקרובה של השרה איילת שקד גילה את אוזנו של יעקב אשר כבר בחצות ליל שבין ראשון לשני שמושבו בכנסת מובטח לעת עתה.

אשר יושב על המשבצת הנורווגית של סגן שר החינוך מאיר פרוש ובמידה ובנט היה מתפטר, סגנותו של פרוש הייתה פוקעת מעצמה ויו"ר סיעת שלומי אמונים היה חוזר אוטומטית לכהן כח"כ בכנסת ישראל – על חשבון יעקב אשר.

הנפילה של בנט מצמרת העץ הפכה לסולם יעקב אשר, אך מה שעניין – את הח"כ שתפקידו נשמר כמו את חבריו – היה שלומו של חוק הגיוס לנוכח פקיעת המועד שקצב בג"ץ להעברת חוק מתוקן בעוד שבועיים ימים. אם הכנסת הייתה מתפזרת והמערכת הפוליטית הייתה נכנסת לכוננות בחירות, הפרקליטות הייתה פונה לבג"ץ בבקשת ארכה עד למועד שאחרי הרכבת הממשלה הבאה. דווקא היוותרותה של הממשלה על כנה, מזרזת את ההכרעה הצפויה. לנוכח המציאות החדשה, לממשלה אין עילה רצינית שתאפשר לה לקבל מבג"ץ ארכה משמעותית – נוספת על זו שכבר ניתנה.

בשבוע שעבר נשמעו האשמות מרומזות מהצד החרדי נגד שר הביטחון שקיבל את מלוא הנדוניה – סידור מלא בירושלים – וברח לכלה החרדית רגע לפני כניסתו לחופה. התיאור הזה, מצייר את האירוע בצבעי חתונה יותר מדי צבעוניים. ייתכן שליברמן כשר ביטחון היה מצליח להעביר שינוי של אות בחקיקה, אך למען האמת צריך להודות שאיווט – את שלו כבר עשה בתקופת האירוסין שקדמה לחתונה.

חברי הכנסת החרדים לא היו יכולים לייחל לנוסחה טובה יותר מזו שהונחה על השולחן – ולא על ידם אלא על ידי משרד הביטחון. כמה מהם אף היו מעורבים באופן פעיל במגעים מול משרד הביטחון – ומול ראש הלשכה אבי אבוחצירא שקנה את עולמו בשתי שנות ישיבתו בקריה. ערב הנחת תזכיר הצעת החוק על השולחן, העידו כאן כמה מחברי-הכנסת ממקור ראשון כי החוק טוב ליהודים. בסביבתו של ליברמן שבו וציינו במידה רבה של צדק, שבהצעה הזאת לא נשחטה אף ציפור-נפש חרדית. וכל זה נאמר כמובן, מבלי להיכנס למחלוקת שבין מועצות גדולי התורה - בנוגע לשאלה האם על החרדים לתמוך פוזיטיבית בחקיקה.

אם למישהו היה ספק בכך שליברמן את שלו כבר עשה – בא ביקורו השבוע בבית מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי, והוכיח שלפחות מבחינת חברי-הכנסת של דגל התורה, איווט כבר תרם את חובו לחברה (החרדית). אין מדקדקין בשינוי אות בחקיקה, עם מי שמתכבד אחר כבוד לכתוב אות בספר התורה.

גרסת פרוש

לא נאומי הניצחון של גפני במופעי הניצחון של דגל התורה – הוציאו השבוע מהכלים את סגן שר החינוך מאיר פרוש. אחרי שבוע של התנזרות יזומה מראיונות, פרוש החליט לשבור שתיקה בראיון לנועם זיגמן בקול ברמה, רק אחרי ששמע כי יש מי שמבקש להפוך אותו לסגן שר לעזאזל ולהצביע עליו כגורם המעכב את העברת חוק הגיוס.

החברים הטובים ביהדות התורה המתפצלת, ייחסו השבוע לפרוש הצבת דרישה שאי אפשר שלא לסרב לה. פרוש - כך סיפרו החברים - מבקש להכליל סעיף ולפיו גם אם בעוד חמש שנים לא תהיה עמידה ביעדים, יוגדר בחוק יעד של העברת חקיקה במהלך שנים עשר החודשים שלאחר מכן, בדרך שתאפשר ללומדי התורה להוסיף ולשקוד על תלמודם – ברוח החלטת מועצת גדולי התורה של אגודה.

בשדה הפוליטי שנזרעה השבוע מוקשים חדשים על ידי השותפים, הוצגה הדרישה הזאת כעוד פצצת גחון שמוצמדת למרכבה הממשלתית. כשפרוש שמע על כך הוא החליט לעלות להתקפה בבוקרו של יום. בשעות אחר הצהריים של יום שני הוא ישב בלשכתו וביקש לחדד את עמדתו. פרוש הזכיר כי בסוגיה הזאת הוא מצווה ועומד מבית אב: "אבי הרב מנחם ז"ל ציין בצוואתו שתי סוגיות מרכזיות. את השמירה על מעמד בני הישיבות וחיזוק החינוך העצמאי". על החינוך העצמאי והקשר שנותק עם דגל התורה שכבשה את המעוז ביחד עמו והשתלטה עליו לבדה, דובר עד לזרא ועוד ידובר. בשבוע הזה, הבה ונעסוק בלומדי התורה.

פרוש ישב לפני ימים אחדים בלשכת יו"ר הקואליציה דודי אמסלם ביחד עם היועמ"ש של משרד הביטחון איתי אופיר. פגישה נוספת שתוכננה להשבוע נדחתה בעיצומה של סערת תיק הביטחון והחשש מהפלת הממשלה. פרוש מעריך שאם ייעשה ניסיון להעביר את החוק כלשונו בלי השינויים שדורשת אגודה, הרי שהמועצת האגודאית לא תאפשר את המשך ישיבת אגודת ישראל בממשלה.

שאלתי אותו האם האלטרנטיבה של אי העברת חוק אינה גרועה יותר לגורל בני הישיבות ולמעמד החוקי של מוסדות התורה. עם פקיעת המועד שקצב בג"ץ בכ"ד כסלו (יום פטירתו של מרן הגראי"ל שטיינמן) – ימצאו עצמם בני הישיבות ללא מעמד חוקי, מה שיגרור עתירה מיידית להפסקת תקצוב הישיבות.

"שלא יהלכו עלינו אימים", השיב פרוש וגם מיהר להסביר, "הרי גם בשנת 2012 מצאנו את עצמנו במשך תקופה ארוכה שבמהלכה הנושא אינו מוסדר בחוק. גם את הבהלה שאוחזת בכמה מהחברים אני מתקשה להבין. הרי את החוק שאיווט כשר ביטחון ניסח – לפיד אימץ בשתי ידיים. המשמעות היא שגם אם הגרוע מכל יקרה ותקום חלילה ממשלה ללא חרדים, לא יעבור חוק גרוע יותר מהנוסח שכבר יש עליו הסכמה של לפיד ואיווט והוא עולה בקנה אחד גם עם הדרישות המקצועיות של משרד הביטחון".

אם החוק לא יעבור בתקופה הקרובה – נמצא עצמנו מול עתירה מהירה והחלטה צפויה של בג"ץ, שמפעם לפעם מקצר את טווח הזמנים שבין העתירה להחלטה, אמרתי.

"ואז מה?", השיב פרוש, "הרי גם אם נלך לתרחיש הגרוע ביותר ונניח שלא תעבור בקדנציה הנוכחית שום חקיקה ותוגש עתירה. וגם אם בג"ץ שלא כדרכו ימהר לפסוק נגדנו תוך כמה חודשים והממשלה תמהר להעביר חקיקה בלי תיאום – הרי גם אז לא יעבור חוק גרוע יותר מזה שמוסכם כיום על לפיד ואיווט. השבתי בשעתו לגאון רבי משה הלל הירש ששאל מה המהלך שלנו בחוק הגיוס, ואמרתי: הרי את מה שיש לנו – כבר יש לנו, אז למה למהר ולרוץ להעביר חוק כזה בלי שום שינוי בשנת בחירות? למה לא לנסות למשוך זמן עד אחרי הבחירות הקרובות שהן בכל מקרה עניין של זמן? במקרה הכי גרוע החוק יישאר כפי שהוא, אבל בתחילת קדנציה תהיה לנו אפשרות לנסות ולהכליל בו כמה שינויים לטובה".

האם אינך חושש מכך שהימנעות מחקיקה כיום – תעמיד את הגיוס במוקד מערכת הבחירות הקרובה, שאלתי.

"ההיפך הוא הנכון", השיב פרוש, "דווקא אם יעבור כיום חוק מתוקן – לפיד ינהל על זה קמפיין. לעומת זאת, אם לא תהיה חקיקה לפני הבחירות – הוא לא יוכל לטעון דבר נגד ראש הממשלה שמצהיר כיום שהוא בעד העברת החוק במתכונתו".

שב ואל תעשה, הורתה המועצת האגודאית בשבוע שעבר. ייתכן מאוד שבסוגיית הגיוס, ההוראה תיושם כלשונה.

טורו של עו"ד אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!