מדוע צעק הבבא סאלי על הקבלן "רמאי ונוכל"

מעלת השומע חרפתו ואינו משיב כשמש בגבורתו: בראשית פרק כד פסוק (ה) וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ הָעֶ֔בֶד אוּלַי֙ לֹא־תֹאבֶ֣ה הָֽאִשָּׁ֔ה לָלֶ֥כֶת אַחֲרַ֖י אֶל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את הֶֽהָשֵׁ֤ב אָשִׁיב֙ אֶת־בִּנְךָ֔ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־יָצָ֥אתָ מִשָּֽׁם: (לט) וָאֹמַ֖ר אֶל־אֲדֹנִ֑י אֻלַ֛י לֹא־תֵלֵ֥ךְ הָאִשָּׁ֖ה אַחֲרָֽי: (לא) וַיֹּ֕אמֶר בּ֖וֹא בְּר֣וּךְ יְקֹוָ֑ק לָ֤מָּה תַעֲמֹד֙ בַּח֔וּץ וְאָנֹכִי֙ פִּנִּ֣יתִי הַבַּ֔יִת וּמָק֖וֹם לַגְּמַלִּֽים

פרש"י בראשית פרק כד פסוק לט (לט) אלי לא תלך האשה, אלי כתיב, בת היתה לו לאליעזר והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו, אמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מדבק בברוך:

שאלה:

ויש להקשות כיצד אומר לו אברהם שהוא ארור ובני ברוך, והרי התורה כותבת בהמשך בא ברוך השם, ולמרות שלבן אמר את זה מכל מקום התורה כותבת את דבריו והוא חלק מתורת אמת ללמדנו שהוא ברוך?

דרכו של עולם:

הנה כאשר נתבונן דרכו של עולם כי כאשר אדם פוגע בחברו או מבזה או משפיל אותו, כעסו עולה למרומים ומגיב בחריפות להגנתו, ויש אשר עושים יותר מכך ומוציאים פשקוילים לפרסם ברבים את קלונו ולבזותו עד שלא בוחלים בשום דרך להחזיר מנה אחת אפיים ובזה מרגיע את כעסו ושמח בהצלחתו להביס את אוייבו, וכאשר עינינו רואות בתקופה קשה זו של הבחירות אשר לצערנו רבים שאינם בוחלים בשום דרך להילחם כנגד המתחרה ומשפילים ומבזים ומפרסמים ועוברים על כל התורה כולה מתוך כעס מתוך מחשבה שבזה יצליחו להשיג את מטרתם, אולם תורתנו הקדושה מלמדת אותנו ההיפך הגמור כי חובה עלינו להלך ולהידבק בדרכיו של השם יתברך שאינו מעניש ומגיב לעוברים על רצונו ומוחל וסולח ומאריך אפו עם הרשעים אולי ישובו בתשובה, ולזאת ההולך בדרכי השם יתברך הופך להיות אהובו של הקב"ה כאשר נבאר ואף הופך מארור לברוך.
כיון ששמע חרפתו ולא השיב הפך להיות ברוך:

אחר הדברים האלה נראה לענ"ד לבאר שבאמת אליעזר היה ארור כאשר מבואר בחז"ל שהוא מכנען וי"א בנו של נמרוד, ולמרת שהוא דבק ברבו אברהם ולמד מדרכיו ואת כל תורתו אך עדיין לא נעקר ממנו הארור שבו, אולם כאשר הציע את ביתו לאברהם והשיבו כך שהוא ארור ואינו ראוי להדבק בברוך, מטיבען של דברים שהוא היה אמור להיפגע קשות כיצד אחרי עשרות שנים שמשרת אותו נאמנה עד אשר מושל בכל אשר לו ממש נאמנות עיוורת בעבדו, וגם לומד כל תורתו כדרשת חז"ל דמשק אליעזר שדולה ומשקה מתורת רבו, ואחר כל זאת עדיין אומר לו אברהם ומשפילו שהוא ארור ואינו נדבק בברוך, אך למרות זאת לא הגיב על חרפתו ואדרבא נשבע לרבו ועשה שליחותו נאמנה, וכיון שכך זכה למה שנאמר בחז"ל במסכת דרך ארץ פרק המינין הלכה יג הנעלבין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה, ושמחין בייסורין, עליהם הכתוב אומר ואהביו כצאת השמש בגברתו. והובא במסכת שבת דף פח ע"ב. וכן במסכת יומא דף כג ע"א. וכן במסכת גיטין דף לו ע"ב.

כותב השורות, רבה של אלעד - הרב מרדכי מלכא

והיינו כאשר אדם שומע חרפתו ואינו משיב הופך להיות אוהבו של הקב"ה וממילא נעשה ברוך, לכן כאשר הגיע ללבן וביצע את שליחותו בנאמנות נאמר שם עליו בא ברוך השם. ואכן לאחר זמן מצאתי במדרש [בראשית רבה פרשה ס' אות ז'] איתא בזה"ל: א"ר יוסי בר דוסא כנען הוא אליעזר ועל ידי ששירת אותו צדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך ויאמר בא ברוך ה' עכ"ל המדרש.

השומע חרפתו ואינו משיב דומה לשמש בגבורתו:

וכתב המגן אבות לרשב"ץ על מסכת אבות פרק א משנה יז שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה. וז"ל ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה ואפילו יבזוהו ויחרפוהו, ישתוק. וכו' ואמרו חכמים ז"ל בפרק השולח [גיטין לו ב] ובפרק רבי עקיבא [שבת פח ב] וביומא [כג א] פרק בראשונה, כי השומע חרפתו ואינו משיב, עליו הכתוב אומר 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו' [שופטים ה לא], שמדריגתו יותר גדולה לעולם הבא מהצדיקים, שנאמר בהם 'והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, ומצדיקי הרבים ככוכבים' [דניאל יב ג]. ולא נתנה מדריגה זו אלא לחכמים, כמו שאמרו בפרק ראשון מבתרא [בבא בתרא ח ב] על פסוק והמשכילים, ורבנן מאי, אמר רבינא ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.

ודימו שומע חרפתו ואינו משיב, לשמש, כי כמו שהשמש שמע חרפתו מהלבנה שקטרגה ואמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, ואמר לה לכי ומעטי את עצמך, כמו שהוא בפרק ואלו טריפות [חולין ס ב] ובראשון משבועות [ט א], כן השומע חרפתו ואינו משיב, האיש המחרפו יתמעט, והוא יאור באור החיים, כמו השמש בגבורתו. וזהו כשיהיה אור השמש שבעתים כאור שבעת הימים [עפ"י ישעיה ל כו] שיגדל אורו שלש מאות וארבעים ושלש פעמים יותר מעכשיו, כמו שתרגם יונתן בן עוזיאל [שם].

וזה המספר יוצא משבעה על שבעה שהם מ"ט ושבעה על מ"ט, ולזה אמר 'כצאת השמש בגבורתו' [שופטים ה לא] עכ"ל. וביאור הדברים היינו הרי מבואר בחז"ל שיש שלושה דרגות והן המשכלים, ומצדיקי הרבים, ואוהביו, ולכל דרגה מבואר לאיזה הארה זוכה כמבואר בפסוק בדניאל פרק יב פסוק ג וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד: ובשופטים פרק ה (לא) כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ יְקֹוָק, וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ, וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה: ללמדנו שדרגת אוהביו לא נאמר על המשכלים שהן הדיינים אשר דנים דין אמת, ולא מצדיקי הרבים שהן מזכה הרבים, שהן רק מאירים כזוהר הרקיע או ככוכבים, אבל אוהביו מאירים כצאת השמש בגבורתו, וחז"ל למדונו מי הם אוהביו הן רבנן והשומעים חרפתן ואינם משיבין והנעלבים ואינן עולבים, כמו השמש ששמע חרפתו ולא השיב זכה לאותה הארה גדולה, כך כל מי שנוהג כך זוכה לאותה הארה גדולה ונעשה אהוב של הקב"ה.

נשיא גד בן דעואל או רעואל:

וכעין זה מצינו בדגל המחנות שכתב מרן החיד"א בחמת אנך במדבר אות ג: בשם האמרי נעם רמוז בפרשה דהנה כאשר הקב"ה בתחילת הפרשה סידר את שמות הנשיאים קרא לנשיא גד אליסף בן דעואל, אולם בסדר מחנות הדגלים קראו אליסף בן רעואל ברי"ש במקום דל"ת הלא דבר הוא? אלא ללמדנו שהיות והוא ויתר על המעמד בדגלים זכה ונקרא רעואל מלשון ריע האל, חבירו של הקב"ה כביכול והפך מדעואל עי"כ שידע האל נהיה ריע לקב"ה כיון שידע שהכבוד מוציא את האדם מהעולם ואינו עיקר כלל והכל לכבוד הבורא יתברך ולכן ויתר, ואף נקבר משה רבנו בחלקו.

ומזה מוסר השכל שעיקר ההצלחה של האדם תלויה בויתור מצידו וזה יתכן אך ורק כאשר הולכים בדרך התורה ויודעים שעיקר תכלית האדם בעולמו לעשות רצון הבורא יתברך ולא למלאות את תאותו.

מעשה עם הבבא סאלי שהיה המלמדנו שכרו של השומע חרפתו ואינו משיב:

הובא בספר 'מעשה נסים', מעשה שהיה עם קבלן אחד שהיה מאוד קשור לבבא סאלי והיה ממש אהובו ותמיד שהגיע אליו להתברך ולהתייעץ התקבל במאור פנים ובשמחה וכל המשפחה ידעה שהוא מאוד אהוב על הבבא סאלי ושמח תמיד בבואו, ובאמת התברך בהצלחה גדולה וממש העשיר והיה בעל צדקה וחסד גדול, והנה פעם בבואו אל הבבא סאלי היה תור ארוך וכדרכו תמיד בני המשפחה מכניסים אותו מהצד בגלל שהבבא סאלי היה מאוד שמח שבא אליו, אולם באותו פעם שהגיע והנה הוא אך עומד על מפתן דלתו של הבבא סאלי ופתאום הבבא סאלי פתח בצעקות כנגדו שקרן רמאי נוכל ככה אתה מתעה אותי כל הזמן, כולם נבהלו מהצעקות, מה גילה ומה קרא שכך צועק עליו וסיים הבבא סאלי בדרישה תקיפה שיסתלק מביתו מיד, ואכן הלך בבושת פנים ובשברון לב ולא ידע במה נכשל שכך קרא לו, כמובן הדבר גרם לו למשבר עמוק וכמה שעושה חשבון הנפש במה נכשל שכך הצדיק כועס עליו, לא הבין כלום ולא יכל גם לגשת יותר אליו, יום אחד מתוך מחשבותיו שהטרידו אותו דברי הבבא סאלי אפילו שכבר הלך מאתר הבניה שהיה בונה במצפה רימון, חזר שוב יותר מאוחר כדי להפיג קצת את מחשבתו ועדיין היו הפועלים הערבים שעבדו במרץ להראות לבוס שהם עושים הכל כמה שיותר מהר ולבסוף בשעה מאוחרת הציע להם להחזירם למקומם, אך כיון שהייתה השעה מאוחרת, רובם העדיפו להישאר, מלבד שניים שנסעו איתו, והנה בנסעם בדרך באחד העיקולים איבד את השליטה על הרכב והדרדר לתהום כמובן הרכב התרסק לחלוטין, שני הפועלים נהרגו במקום, אולם הוא נותר חי בריא ושלם, זחל בקושי רב להוציא את עצמו ועלה את התהום לכביש, הצליח לעצור נהג וסיפר לו וביקשו שיקח אות למשטרה לדווח ואכן כך היה.

לאחר הנס הגדול שאף אחד לא הבין איך הוא ניצל, החליט שהוא חייב ללכת לבבא סאלי, למרות שהוא ציפה שיצעק עליו ויגרש אותו ינסה את מזלו, והלך לבבא סאלי וכאשר הגיע אך למפתן דלתו של הבבא סאלי, קם בפניו ואמר לו בא ברוך השם שאני מחכה לבואך וקיבלו במאור פנים ובאהבה כבתחילה, כמובן לא הבין מה קרה, אך ידע שכנראה הצדיק יודע מה קורה איתו, לכן ביקש מהבבא סאלי שיאמר לו, מדוע זכה לנס שבטח ידוע כבר לצדיק, השיבו הבבא סאלי ואמר לו, דע לך שמעשה הצדקות והחסד שאתה עושה הגינו עליך לבטל מעליך גזירה קשה שהייתה אמורה להיות עליך, אולם לאחרונה התגנב בליבך קצת גאווה על מעשה הצדקה והחסד שאתה עושה והדבר פגם במצוה ולכן היית במצב של סכנה גדולה, ולא הייתה לי ברירה, אלא להשפיל אותך מאוד ועי"ז תזכה להינצל, למרות שהמלבין פני חברו ברבים מאבד את עולמו, החלטתי לבייש אותך בכדי להציל אותך. וההסבר בזה לענ"ד כנ"ל כיון שכל השומע חרפתו ואינו משיב נהפך לאהובו של הקב"ה וממילא כל הגזרות מתבטלות.

כיצד השדי חמד שמע חרפתו ולא השיב וזכה לחכמה:

ומסופר על בעל השדי חמד כאשר שאלו לבעל השדי חמד למה ובאיזו זכות הצליח בספריו שזכה משמים לחדש חידושיו ולהפיצם בעולם השיב על כך כי בתקופת נעוריו היה גביר אחד שקיבץ אברכים שילמדו וישתלמו בתורה ויראה באמצעות תמיכתו. והשדי חמד היה מן המצויינים ומן המתמידים בלימודיו, עד שאחד מחבריו התקנא בו וחיפש הזדמנות איך להכשילו ולהסיר חנו מעיני האברכים וחוגי הלומדים בעירו, הוא רקם מזימה כאשר שיחד את המשרתת של הגביר וזו הוציאה שם רע על השדי חמד שהוא היה מן הראשונים לבוא בבוקר לבית המדרש. פעם השכם בבוקר היא הרימה צעקה שהוא מתייחס אליה לא בצניעות מפריע את מנוחתה ותובעה לעבירה, כמובן שבעיר קמה מהומה מסביב לו חירפו וגידפו אותו והטיחו בו עלבונות לאין שיעור, הגביר שמע על כך והמעליל עוד בא בפניו להלשין על השדי חמד בכדי שיגרשנו מבית התלמוד, אך הגביר הלך ופיטר את העוזרת, וכשזו ראתה שכלתה אליה הרעה והפסידה את פרנסתה הטובה, התחרטה ובאה בפני השדי חמד להתנצל בפניו ולבקש את סליחתו וביקשה ממנו שיעתיר ויפציר בפני הגביר כי יחזיר אותה למקומה ועל כנה, והיא תספר לו את האמת שגרם לכל זה חבירו המושחת, אך השדי חמד סירב לעשות זאת בטענו כי הדבר יגרום עלבון גדול ונזק רב לחבירו ויביא לידי בזיון וחילול ה'. וסיים השדי חמד כי בשל כל זאת זכה להתגלות החכמה שהאירו לו משמים לחדש חידושים ולהשיג השגות עליונות הכל מטעם העלבון והצער שסבל מעלילה זו ושלא רצה להיפטר מזה תוך כדי גרימת עלבון לחבירו.

מוסר השכל:

עלה בידנו שסוד הגדולה והצלחה והשגת החכמה ואריכות ימים וביטול גזרות הכל תלוי במידת ההתאפקות והסלחנות והויתור שיודע לוותר ולא להשיב על חרפתו וזו הגדולה, והופכת אותו לאהובו של הקב"ה, ואף מסוגלת מידה זו להפוך אפילו ארור לברוך, ומובטח לו גדולה כמו השמש בגבורתו, ולכן כאשר האדם יתבונן שכל פעם שמזדמן לו ויכוח ושומע חרפתו הרי בידו מפעל הפיס אם ישתוק יהפך לאהובו של הקב"ה ונמחלים לו כל עונותיו וזוכה לשפע רוחני וגשמי ובזה יתחזק ויתגבר על עצמו לכבוש את יצרו, וכל הנוהג כך הרי תמיד ישרור השלום בביתו עם אשתו וכן בחברתו כי יהיה אהוב למעלה ולמטה, ובפרט בתקופת הבחירות ואחריהן שח"ו לא יגרר אחרי כל ההכפשות והביזיונות היות ואדרבא ידע שהן לטובתו והצלחתו, יעזור השם שנזכה לכבוש את יצרנו ונעשה נחת רוח ליוצרנו ונרבה אהבה ואחוה שלום ורעות אמן.

החותם בברכת שבת שלום ומבורך

בידידות ואהבה

מרדכי מלכא

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!