מביך: עלה לשאת דרשה ונתקע באמצע

מכירים את הסיטואציה, מאן דהוא נעמד לשאת דרשה, שיעור, נאום, הרצאה או דבר תורה קצר בבית הכנסת, בבית המדרש, אפילו באירוע משפחתי. הוא מבקש לצטט פסוק מפרשת השבוע או מהתורה בכלל ו...נתקע באמצע, אינו זוכר את ההמשך. מקמט את מצחו, מגרד את פדחתו ולשווא. בצר לו מנסה להיעזר במישהו מהציבור, וכאן העולם נחלק לשניים: אם נמצא בין השומעים אדם בקי, ואם תשימו לב זה כמעט תמיד הקורא בתורה, או מלמד דרדקי, או מי שהתמזל מזלו ופסוק זה היה חלק מהקריאה בבר המצווה שלו, או תלמיד חכם - להוותינו לא בהכרח מהזן המצוי, אזי נשלח גלגל הצלה מאחד שכזה, והיתה לו נפשו ודרשתו לשלל. אך במקרה שאין בקי בקהל- הכל הופך להיות מסובך יותר, זה מנסה לעזור בכה וזה בכה עד שהדרשן דנן מתבלבל ונאלץ לוותר. במקרה הגרוע הוא מסרס את המקרא ודורשו, חציו בלשון מקרא חציו בלשון בני אדם, ומפני כבודה של תורה וכבוד האכסניה אפסח על דוגמאות מביכות והרכבות מזוויעות שכל השומע תצילנה שתי אזניו. עד כה בפסוקי התורה, וכשמדובר בפסוקי נ"ך המצב גרוע בהרבה.

ואין העניין כרוך רק בכבודה של תורה, בכבודו של הדורש ובכבוד הציבור, אלא גם באיבוד הרצף השמיעתי. ובעיקר בקלקול ועיוות הרעיון, שכן ברוב המקרים כל הווארט בנוי בעיקר על לשון הכתוב. ולו נעפיל לרובד נוסף, לדברי אלוקים חיים הנאמרים כנתינתם, יש השפעה עצומה על נפש השומע, ולא כן הדבר כשנשמעים שברי פסוקים אשר בדה הדורש מליבו.

והגם שנושא הדברים מן הסתם מקיים את תקנת חז"ל שנקבעה להלכה פסוקה שחייב אדם להשלים פרשיותיו עם הציבור שניים מקרא ואחד תרגום, וחלק גדול גם למד רוב נכבד מכ"ד הספרים, אם כן מדוע לקרוא פסוק אחד כצורתו הפך להיות משימה קשה. אין זאת אלא מחוסר שינון, וחוסר ההתבוננות במהלך הקריאה, וגם, לא נעים להודות, אנחנו לא מקדישים זמן ללימוד תורה נביאים וכתובים. לצד עיסוקינו העיקריים בהוויות אביי ורבא והלינה בעומקה של הלכה. כי איננו מודעים לחשיבותם הרבה.

נכון, יש פתרונות בזק להעתיק את הפסוק בכתב יד, או לקרוא מתוך הספר. אך עדיין אין זה זמין ונגיש תדיר, ובעיקר אין זה פותר את הבעיה משרשה. השורש הוא פשוט: כשלומדים- יודעים! כשלא לומדים- לא יודעים.

וכבר צווח עלה הרב החסיד השל"ה. הרב ראובן זכאים בתפילה בציון השל"ה (באדיבות המצלם)

הן כל בר בי רב דחד יומא שמורגל בכתבי רבותינו נ"ע יודע שתפארתם הייתה לא רק בסברתם הישרה, בעיונם העמוק ובבקיאותם הרחבה. אלא גם בציטוט המדויק של הפסוקים, בעושר הלשוני, ובסגנון וניסוח כתיבתם המלבב - המורכב ביד אמן על פסוקים ועל מושגים מושאלים מכל רחבי התלמוד, כי המליץ בינותם. כשהם משתמשים במליצה מפסוק, מי שיודע על מה אדניה הוטבעו מתמוגג מנחת ושמחה, אבל מי שלא מכיר את הפסוק ממקורו, לא זו בלבד שהוא תמה מה עניינו לכאן, ואינו מבין לשמחה מה זו עושה,  אלא שלעיתים הוא מרהיב עוז לשלוח יד "לתקן" את הטעות מבחינתו. נתקלים אנו בזה אפילו בספרים 'מהודרים' תרתי משמע, או בפרסומים פומביים המעוטרים בתיקונים- קלקולים כאלו הנובעים מקוצר המשיג, וכדי בזיון וקצף.

ויש לדברים הללו סימוכין ומקורות רבים ונאמנים ועוד חזון למועד, אך נצטט כאן מה שכתב רבי שעפטיל בן השל"ה בספרו ווי העמודים, וז"ל, "חי ראשי נחתכו מעיי בעברי לפרנקפורט לק"ק פוזנא הלכתי דרך הים, ועברתי בק"ק הספרדים באמשטרדם ומצאתי שמה אנשים חשובים והרבה ת"ח מהם, והייתי בבתי מדרשות שלהם, אשר לכל אחד מחיצה בפני עצמו, ראיתי שהקטנים לומדים המקרא מבראשית עד לעיני כל ישראל ואח"כ כל הכ"ד, ואח"כ כל המשניות. וכשנעשה גדול אז מתחיל ללמוד גמרא עם פירוש תוס' וגדלו והצליחו וגם עשו פרי. ואנוכי בכיתי על זה למה ועל מה לא יעשה כן בארצנו, והלוואי שיתפשט המנהג הזה בכל תפוצות ישראל וכו'".

וכן כתב רבי שעפטיל בצוואתו (נדפסה בסוף ספר של"ה), "גם ראה שתהיה בקי בכ"ד ספרים, ועיין בנקודות, כי מי שמשנה הנקודה מחריב עולמות. ואם תאמר ברבים ח"ו שלא כהלכתו - יהיה חוכא ואיטלולא". 

וגם היעב"ץ כתב בריש ספר מגדל עוז, "וילמדנו מקרא כולו היינו תנ"ך, ויפה כח הספרדים בזה מכח האשכנזים המהפכים הסדר, ורוצים שילמד הנער כל התורה על רגל אחת, ושיעיין הלכה בטרם יכיר לה"ק על בוריו. ואיך יעלה על הדעת להיכנס לחדרי פנימיות התורה שמתגלים בתורה שבעל פה אם לא נפתחו לו המפתחות החיצוניות, שהן פשטי המקראות שבהכרח צריך להקדימם וכמו שסידרו חז"ל בסוף פ"ה דאבות. וכבר צווחו עלה רב החסיד השל"ה ובניו החסידים ז"ל והב"ח.

כיום לא רבים נאמנים לדרך הלימוד הזו. ולא באתי לשנות סדרי הלימוד המקובלים, רק לקרוא בקריאה של חיבה לכל אחד ואחד הקדיש מעט זמן גם ללימודים החשובים הללו. שהרבה הרבה מוסר ויראת השם ניתן להפיק מהם.

ולא מליבי אמרתי זאת. צאו וראו מה שכתב בזה מרן רבינו עובדיה יוסף זיע"א דברים קצרים וקולעים, על מאמרם בפרקי אבות בפרק קנין תורה בפירוט המ"ח קניינים, במקרא במשנה, וז"ל, שצריך שהת"ח יהיה בקי במקרא ובמשנה, שכל יסוד התלמוד נשען עליהם. ומכאן למלמדי תלמידים שמלמדים תלמוד לנערים, להקדים להם לימוד הפרשיות הנוגעות לנושא הנלמד עם פירוש רש"י מתוך החומש כדי שידעו ויבינו מקור דברי התלמוד וביאוריו. וגם כל תלמיד חכם המבשר צדק בקהל רב, עליו להיות בקי היטב במקרא בכ"ד ספרי התנ"ך, שבדרשותיו ישבץ פסוקי המקראות, ויהיו הדברים ערבים על אוזן שומעיהם וימצאו מסילות בלבבם ואשרי המדבר על אוזן שומעת. וכן אמרו במדרש (שמו"ר מא, סי' מו), אמר ר"ש בן לקיש כל מי שהוא מוציא דברי תורה מפיו ואינם ערבים על אזן שומעיהם, נוח לו שלא אמרם, ואמר רשב"ל ויתן אל משה ככלותו, ככלתו כתיב, לומר לך מה הכלה מקושטת בכ"ד מיני קישוטים כך ת"ח צריך להיות בקי בכ"ד כתבי הקודש וכו'. ונראה דהא בהא תליא שאם הוא משבץ דבריו בפסוקי המקרא, הדברים נוחים וערבים על אוזן שומעיהם, ואוזן שומעת תוכחת חיים, בקרב חיים תלין וכו'. (ענף עץ אבות פ"ו, ו).  עכ"ל ודברי פי חכם חן.

תחילתה של תורה מבראשית, הינה הזדמנות להתחלה חדשה, הבה נקבל על עצמנו ללכת בדרכי אבותינו ורבותינו שמצאו זמן גם ללימוד ובקיאות בתנ"ך ולחזור ולשנן אותו היטב. נחזק את תקנת רבותינו להשלים פרשיותינו עם הציבור, נטה אוזן קשבת לקריאה בתורה בשב"ק, ונכניס הדברים אל הלב עד שיהפכו לקנין נצח.

ביודעי ומכירי קאמינא, אחד מצעירי הצאן, ששמע לקול קריאתי באחת השיחות בישיבה, לקבוע מעט זמן בהפסקות ללימוד התנ"ך במקביל לעיון והבקיאות בגפ"ת, וסח לי שמדי יום בעת קיפול התפילין (!) קרא פרק בתנ"ך עם מצודת דוד עד שאחרי תקופה לא ארוכה בישרני שסיים את התנ"ך כולו בהבנה ישרה, וכל זה מכמה דקות מדי בוקר. אפשר גם בהפסקת צהריים, או לפני השינה, ואף טרם חצות, כי כשלומד עם פירוש אין שום מיחוש לקרוא מקרא בלילה, וקובץ על יד ירבה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!