אז נזכרתי בילד בן התשע מבני ברק שהצלנו

"מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת. מִי בְקִצּוֹ וּמִי לֹא בְקִצּוֹ. מִי בַמַּיִם".

אני זוכר את אותו ערב. מסוג הזמנים האלו שגם אם יעירו אותך באמצע הלילה אתה תזכור בדיוק מה שקרה שם.

זה התחיל בעוד ערב שגרתי של בין הזמנים. האוויר בעיר בני ברק, מקום מגוריי, חם ולח כיאה לתקופה זו של השנה. באותו יום אני ומשפחתי שהינו בביתנו הממוזג והנעים. היו לנו תוכניות, אך מסיבות טכניות הלו"ז השתנה וכך מצאנו את עצמנו מבלים ערב משפחתי בבית במקום לבלות בבריכה כמתוכנן.

אוי, בילוי בבריכה. צמד מילים השגורות בפי כל במהלך חודשי הקיץ. אבל בשנים האחרונות, בפרט בבין הזמנים האחרון, הן נהיו למילה נרדפת לטרגדיה. אסון רדף אסון, ולצערנו מספר משפחות הפכו לשבר כלי לאחר שבנם או בתם קיפחו את חייהם במקום שהפך כה מפחיד. בריכה.

זה היה יום חמישי, כשהערב נגמר והלילה מתחיל. אני זוכר שהתחושה הייתה לא משהו. רק מספר ימים קודם לכן התבשרה משפחה בני-ברקית כי בנם בן ה-3, היקר להם מכל, טבע בזמן שהותם בבריכה בצימר בצפון. בהמשך גיליתי שמדובר במשפחה הגרה בסמוך לשכונתי.

ואז, באותו הזמן, בעוד מכרים וחברים יושבים על כסא המנחמים בבית המשפחה, התקבל דיווח במוקד מד"א על ילד בן 9 שטבע בבריכה בבני ברק. ככונן הצלה במד"א, שמעתי את פרטי המקרה במכשיר המירס שברשותי, עזבתי את משפחתי ויצאתי בזריזות עם הרכב לעבר המקום. מכשיר המירס, לא הפסיק לרטוט ולברבר. כוננים בגל המבצעי דיווחו על פעולות החייאה שמתבצעות במקום. התחושות לא טובות, יותר מדי אסונות. יותר מדי מקרים שהסתיימו באופן כל כך מיותר וטראגי.

כעבור מספר דקות אני מגיע לבריכה לצפייה במחזה הלא קל. אפודים צהובים זזים ופועלים במרץ. ארבעה כונני הצלה מבצעים פעולות מצילות חיים בילד הצנום. אדם, שלאחר מכן התברר כאביו, עמד בסמוך ומעיניו מטפטפות דמעות ופיו ממלמל תפילה.

מספר רגעים קשים נוספים עוברים ואז אני מקבל עדכון כי ברוך ה' בחסדי שמיים, בזכות הכוננים, הפעם האסון נמנע. המשפחה זכתה וקיבלה את הילד שלה במתנה.

אנשים ששהו בבריכה באותו הזמן, סיפרו לי כי שמעו צעקות לעזרה מהקצה המרוחק של הבריכה. הסיבה לצעקות הייתה העובדה כי הילד בן ה-9 ששהה בבריכה התגלה על ידי מתרחצים כשגופו נמצא מתחת לפני המים. ישראל אלדד, חובש רפואת חירום המשמש ביום-יום ככונן ביחידת האופנועים שלנו, בילה עם ילדיו באותה שעה בבריכה ושמע את הזעקות. הוא ניגש מיד לילד מחוסר ההכרה שנמשה מן המים וראה שאינו מגיב וכי הוא ללא דופק ונשימה. ישראל ביקש מהמציל להתקשר למוקד 101 של מגן דוד אדום והחל מיד בפעולות החייאה בסיסיות במקצועיות. כעבור כ-2 דקות, הצטרפו אליו כונני 'הצלה' נוספים, יהודה לודנר, אפרים ויינברגר, יהודה פורייס וכונן מד"א משה כהן, שהוזעקו אף הם למקום. הם סייעו לישראל בפעולות ההחייאה עד לחזרת דופק ונשימה. הילד פונה במצב קשה אך יציב להמשך טיפול בבית החולים שיבא בתל השומר.

חשוב לי לציין פרט חשוב במקרים מעין אלו. בפעולות מצילות חיים ישנה משמעות חשובה להתחלת ההחייאה באופן מיידי תוך דיוק ורצף פעולות.

"חייו של הילד ניצלו" אמרה לי לאחר מכן, הרופאה שקיבלה את הילד בבית החולים, "זה קרה אך ורק בזכותכם הכוננים, בכך שהתחלתם החייאה מהירה ומקצועית". כששמעתי ממנה את הדברים קשה היה שלא לשים לב להערכה ולקידוש השם העצום שזכינו לקיים כאן.

בחלוף מספר שעות קיבלתי את הבשורה הטובה כי הילד חזר להכרה ומסוגל ללכת בכוחות עצמו. למחרת, תיאמנו עם המשפחה, והכונן ישראל אלדד, שהחל בפעולות ההחייאה, הגיע לבקר את הילד בבית החולים מתוך התרגשות גדולה. אביו של הילד הודה לבורא עולם על החסד שעשה עימם ושלח את ישראל כשליח משמיים להציל את חיי ילדו.

לפני כשבוע ביום חמישי, ארבעה שבועות בדיוק לאחר הטביעה, התקיימה סעודת הודיה מרגשת בבית סבו של הילד. לצערי, מסיבות טכניות, נבצר ממני להגיע, אך לסעודה הוזמנו גם כונני הצלה ומד"א שפעלו במקום באותו ערב.

לקראת סוף הערב, ביקשה המשפחה להודות שוב לכוננים אשר שימשו כשליחים להצלת הבן ואף צילמו תמונה משותפת ומרגשת למזכרת.

המחשבה על הסיפור הוטחה בי שוב לפני מספר ימים כשעמדתי עם כל עמך בית ישראל בתפילות ראש השנה. כשהגענו לתפילה הקדושה "ונתנה תוקף", וכשצעקתי יחד עם הקהל ברגש ובבכייה את המילים "ומי במים". נזכרתי בנשמות הטהורות שעלו בסערה השמימה, אך באותה נשימה הודאתי להקב"ה על הנס שקרה למשפחה, על שקיבלו את ילדם במתנה.

"מִי יָמוּת וּמִי יִחְיֶה!"

הכותב הוא חזקי גולדרייך, דובר ארגון 'הצלה' ותושב בני ברק

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!