האושר נמצא במקום אותו עזבה
החרדית שהתגרשה, חיפשה וחיפשה ובסוף מצאה את בעלה
לאחר תקופת נישואין של כמה שנים זוג חרדי נאלץ להיפרד והאישה יצאה לחפש את עצמה. כשלא מצאה, היא הבינה שהאושר שלה נמצא במקום אותו עזבה ובאומץ רב היא חזרה לבעלה ולילדיה
- פארלי מורגנשטרן
- כ"ז אלול התשע"ח
חופה צילום: pixabay
"שנה חדשה והתחלות חדשות, אנחנו מאוד מאוד רוצים לחשב מסלו מחדש לקראת השנה החדשה", אמרה לי ציפי בחיוך מבוייש. היא הגיעה יחד עם נתי בעלה. הם נשואים כבר חמש שנים, או חמישה חודשים, תלוי איך מסתכלים על זה. ה-5 שנים הראשונות היו חמש שנים של סבל זוגי מתמשך, של שלושה ילדים צפופים, של אובדן של אמא של ציפי ועומס אדיר על החיים האישיים של כל אחד מהם ושל שניהם יחד.
"אני רק רציתי לברוח", אמרה ציפי, "רק רציתי לברוח ולא יודעת לאן. חייתי בתוך סיר לחץ שבניתי לעצמי שבו אני שונאת את המציאות של החיים שלי ללא אמא שלי, את בעלי ואת הילדים שלי. כל הנשים נראו לי חופשיות ואני קינאתי בכולן.
נתי התחנן שאלך לטיפול, שאבדוק ממה נובע התסכול והרצון לברוח, אבל אני לא הסכמתי לטפל. טענתי שאני לא הבעיה, אבל הילדים היו אומללים ואני ראיתי את עצמי בלבד. נתי הלך בין הטיפות, חשב לפני כל מילה שיצאה מפיו וקיווה שהילדים יצליחו להישאר רגועים ולא לעצבן אותי כדי שהצרחות שלי לא ישמעו למרחקים.
אני המלצתי לו לעזוב אותי וביקשתי שנפרד לפחות 100 פעמים בשבוע. הסברתי לו שאין לנו סיכוי כי מצבי לא טוב, אבל הוא התחנן 'עוד לא ניסינו ייעוץ זוגי' הוא אמר וביקש שוב ושוב ששננסה. 'אם זה לא יעזור, נפרד', הוא הבטיח.
אין לי מושג מה גרם לי לחשוב שהעולם בחוץ נוצץ ומחכה רק לי, אבל החיים היו קשים והגעגועים לאמא הרגו אותי. תוסיפי לזה את הקשיים בפרנסה וקיבלת מתכון נוראי לדיכאון. טענתי שוב ושוב שהחיים יחד הם בזבוז זמן וש'סחבנו' יחד חמש שנים שבהם אנו בעיקר שותקים ולא מדברים.
גם עם הילדים היה לא פשוט. נתי תפקד על תקן אבא וגם על תקן אמא, אני חייתי בעולם משלי. לא פעם חשבתי על הרגע שבו אני נעלמת, הולכת לגור במקום רחוק בו אף אחד לא מכיר אותי, רק אני והחלומות וההנאות שלי.
בוקר אחד החלטנו שנפרדים. 'אין לי עניין שתסבלי', הוא אמר והסכים להתייצב בבית הדין. את המשמורת על הילדים העברתי אליו לתדהמת הדיין ששאל אותי שלוש פעמים אם אני בטוחה שאני מוותרת על הילדים. קיבלתי גט וברחתי לפינה הצפונית ביותר שהצלחתי למצוא בישראל.
ההורים שלו קיבלו לעת זקנה את בנם השבור ואת שלושת ילדיו הקטנים. הם גידלו אותם במסירות נפש ותמכו בו במשך תקופה ארוכה. את הילדים ראיתי מדי פעם בסופי שבוע וגם זה לא תמיד, הם גדלו והתפתחו ואני לא הייתי איתם.
במקביל אני חפשתי את עצמי בכל רחבי הארץ וגם בעולם. חיפשתי אבל לא מצאתי, הרגשתי איך מיום ליום אני מאבדת את עצמי, גופי ונשמתי. נפגעתי מהעולם שבחוץ וגיליתי על בשרי שלא כל הנוצץ זהב. חיפשתי חופש ומצאתי את כלא הדימיון, המציאות באה אלי וחייכה אלי את חיוכה השטני.
הילדים שלי סבלו. בחרתי שלא לענות לטלפונים שלהם, להתנתק מהעולם הקודם ממנו באתי ולנסות להנות ללא גבולות מהעולם החדש, אך בערב פסח האחרון הם התקשרו. משהו גרם לי לענות לטלפון שלהם, הגעגועים אליהם מצאו את דרכם לעיניים והדמעות שלי זלגו עוד ועוד, אבל לא הייתי מסוגלת לחזור אליהם.
הם התקשרו שוב ושוב, בכו וביקשו שאחזור, הבטיחו לי שיהיו הכי טובים שאפשר ושהם מתגעגעים ואוהבים אותי והם הצליחו לשבור אותי. לקחתי מונית ונסעתי אליהם. המילים, הבכיות והחום הבלתי מתפשר שהם שידרו אלי, לקחו אותי חזרה אל המקום האמתי שלי.
לתומי חיפשתי אהבה במקום הלא נכון, חיפשתי הערכה ואולי גם צומי במקומות שבהם בעיקר נוצלתי, אבל הילדים שלי, במילים המיוחדות שלהם, הצליחו להראות לי ולהזכיר לי איפה נמצאת האהבה האמתית. פתאום התחלתי להרגיש את שאני רוצה לגדל אותם, חשבתי על בעלי לשעבר ועל הכאב שלו ולהפתעת כולם פשוט התייצבתי בפתח הבית של הוריו.
כולם היו בהלם וחשבו שזה עוד שיגעון שכבר יעבור. המשפחה שלו אהבה אותי מאוד מרגע שהתארסנו והצטערה מאוד כשנפרדנו. כשהגעתי חזרה הדמעות זלגו ללא הפסקה כשהילדים והמשפחה בכו ועוד ועוד. כשנרגענו, חיבקתי את הילדים וסיפרתי לכולם שאני כאן, אני חוזרת, אני ציפי חדשה שהיא אישה ואמא שהם לא הכירו מעולם, מלאת נחישות להצליח ולהשאיר את העבר מאחור.
אז אני כאן אצלך להתחיל מהתחלה. הכל היה מהיר ושמח, התתחנו שוב ואנחנו רוצים לקבל את הכלים לזוגיות נכונה ומכילה".
הדמעות בחדר היו רבות וגם ההתרגשות שלי היתה מורגשת. לראות זוג שנפרד ובחר לחזור למרות כל הקשיים, לתת מקום לאהבה שנעלמה ולאחריות כהורים, יצר אצלי כבוד והערכה כלפי שניהם.
דיברנו על הציפיות שלנו מבן הזוג, על החובה לייצר זמן איכות זוגי למרות השגרה השוחקת מצד אחד אבל לזכור ששגרת הנישואין היא מתנה שמאפשרת רוגע בבית. הזכרתי להם שילדים, בית וזוגיות זה חלום של אלפי משפחות וצריך לזכור להעריך את היש.
דיברנו על התמיכה שחייבת לבוא באופן הדדי ומתוך אהבה והדגשנו ש'בדרך שאדם רוצה ללכת מוליכין אותו' וכדאי לרצות ללכת בדרך הזוגית. הזוג המקסים בחר לקראת השנה החדשה לסלוח על העבר ולטפל בהווה כדי ליצור עתיד שיהיה אוהב, מכיל ומקבל.
במקביל החלה ציפי להיפגש עם פסיכולוג כדי לטפל בקשיים שיצר אצלה האובדן של אמה.
ראיתי בעיניי איך מפגישה לפגישה האושר של הילדים ובני הזוג גדל ואני שמחתי איתם שעוד זוג בחר 'לחיות מחדש'.
