"התקשר אליי אדם בסערה; נהיינו רפורמים"

כשהייתי בחור בן 22, היה זה שבוע לפני ראש השנה, התפרסמו שמועות שיש איזה גביר גדול שמוכן לתת למי שלא נסע אף פעם לקברו של רבי נחמן מברסלב שקבור באומן, לממן לו את רוב הכרטיס עבור נסיעה לשם.

הייתה זו החלטה של שנייה ואמרתי לעצמי אני נוסע. נסעתי יחד עם חבר מהישיבה לראש השנה לאומן. על אף שמאוד אהבתי ללמוד את ספרי רבי נחמן מברסלב או לצאת להתבודדות לשדה ולצעוק 'טאטע' מעמקי הלב. לא הייתי אז חסיד ברסלב וגם היום אני לא מגדיר את עצמי כחסיד ברסלב. אבל נסעתי.  

וכן, היה זה ראש השנה הכי רוחני והכי שמח שהיה לי אי פעם. התפילות המרוממות, הריקודים במשך שעות רבות. אתה רוקד עם כולם, חסידים וליטאים, ספרדים ואשכנזים, חוזרים בתשובה ושאינם שומרי תורה מצוות, מכל המינים והסוגים, ואתה מרגיש שם אחדות מופלאה ומרוממת מאוד.

הייתה זו חוויה רוחנית אחרת. היה זה ראש השנה שמח יותר ומרומם יותר. מאז לא נסעתי יותר.

לא סתם נוסעים לשם כל כך הרבה אנשים לראש השנה, הם משלמים הרבה כסף, עוזבים את האישה והילדים. יש שיסעו בגלל ההבטחה שהבטיח רבי נחמן מברסלב שמי שיהיה אצלו בראש השנה ראוי לו לשמוח כל השנה ועוד כל מיני הבטחות, אבל ישנם הרבה מאוד אנשים שנוסעים לאומן כי הם מחפשים משהו שונה, רגש אחר, הם רוצים ראש השנה אחר - והם מקבלים את זה שם.

כותב השורות

אני לא בא לשכנע אתכם לנסוע לאומן, המטרה היא אחרת. התקשרו אלי מספר הורים בשבוע האחרון, אחד היה כעוס מאוד למה בנו הלך ל'סליחות עם גיטרות', הישמע כזה דבר? ועוד הבן שלי אומר לי שכאלו סליחות הוא בחיים לא אמר... זה עבודה זרה, צעקתי עליו 'אתה כמו הרפורמים'.... סיפר לי האבא.

האבא השני סיפר ממש בבכי שהוא חסיד באחת החסידויות הגדולות ושם להיות בראש השנה אצל האדמו"ר זה ממש ייהרג ובל יעבור, ו'בני, לא יודע מה קרה לו, החליט שהוא רוצה לנסוע לאומן השנה'.

אבא שלישי ליטאי מספר לי על התקרבות בנו לאחד מהמשפיעים החסידים המפורסמים והוא רוצה להתפלל אצלו בראש השנה. והוא לא מוכן לזה.

אדם רביעי התקשר אלי שיש לו ממש חרדות קשים מראש השנה, 'רק אני יודע שמתחילים להיכנס לתקופת החגים ואני נכנס ללחץ ומתח'.

אדם חמישי סיפר לי שאצלם בחסידות גומרים להתפלל בשעה שש, ו'אני פשוט לא מסוגל להתפלל כל כך הרבה שעות. בוא נגיד היו גומרים בשעה שלוש ארבע זה סביר, אבל בשש אני פשוט יוצא מאיזון' הוא אמר לי.

אני רואה שוב ושוב כמה הנוער מחפש היום משהו אחר, הוא זקוק לזה. כל אחד מתחבר למשהו אחר, לסגנון אחר, תנו להם כי הם זקוקים לזה.

התקשר אלי השבוע בסערה אדם, 'תשמע, הרב רוט, אתה חייב לכתוב על זה, נהיינו רפורמים. עושים סליחות עם גיטרות. העולם השתגע', הוא אומר לי בניב ירושלמי.

לא אכנס לדיון הלכתי בנושא הזה, רק אומר שאני מכיר באופן אישי עשרות בני נוער שאם לא היה להם את הסליחות האלו עם הגיטרה - הם לא היו אומרים סליחות כלל וכלל. מה שמחזיק אותם זה הגיטרה הקטנה, בזה הם מרגישים שהם שווים משהו, אתה רוצה לקחת מהם את טיפת החמצן שנשאר להם?

מנסיעה לאומן בראש השנה ועד סליחות עם גיטרות בנוסח קרליבך – לכל אחד ישנו המסלול הרוחני הטוב ביותר עבורו והמועיל ביותר לנפשו.

הייתי בצפת לפני כחודשיים, פתחו ברחוב הארי בית כנסת ברדיטשוב עם תפילה בסגנון של ר' שלמה קרליבך. אמר לי חבר אתה חייב לראות מה קורה שם (במאמר המוסגר, פעם אמר ר' שלמה קרליבך שהוא רוצה להקים בית כנסת שבסוף התפילה לא רוצים לברוח ממנו אלא להישאר בו...).

אני יכול להגיד לכם שלא האמנתי למראה עיניי, כל התפילה היו שם שירים וריקודים, חסידים ליטאים וספרדים, בקיצור כל עמך בית ישראל.  יש אנשים שמחפשים משהו שונה, הם רוצים להתחבר למשהו אחר. איפה שהם היו לא נתן להם את זה, כי הרי אחרת הם לא היו פה.

ובכן, מי שטוב לו איפה שהוא נמצא אשריו ואשרי חלקו, אבל בדור כל כך חשוך, אם אתה מרגיש שאתה מתחבר למשהו רוחני מסוים וזה מקדם בעבודת השם שלך - לך על זה. אנשים חייבים להיתפס על משהו.  ועדיף שזה יהיה זה מאשר משהו אחר.

נפגשתי בגלל איזה מקרה שטיפלתי בו עם המזכיר הראשי בבית הדין הרבני מאחת מערי המרכז. שאלתי אותו, הרי ראית סיפורים רבים של גירושין, מהי לדעתך הסיבה לריבוי המקרים בשנים האחרונות?

הוא אמר לי כך: אני כבר 40 שנה מזכיר ראשי בבית הדין הרבני, לגירושין יש הרבה סיבות, אבל לדעתי הסיבה המרכזית שבשנים האחרונות גובר הקצב היא פשוט כי לאנשים אין כוח להתמודד. אנשים לא מסוגלים להתמודד.

אנשים נהיו יותר רגישים, כשל כוח הסבל. זה נהיה דור האינסטנט. לאנשים יותר קשה ולכן חשוב כל כך שהכל יעשה ברוגע ובשלווה, ובפרט תורה מצוות ומעשים טובים.

ידוע בספרי הקבלה והחסידות שהנשמה מגיעה מעולם התענוג ואם היא לא מקבלת את זה ברוחניות היא מחפשת את זה לא עלינו ולא עליכם בעבירות. לכן כדאי שניתן לנשמה את התענוג שהיא מרגישה שהיא צריכה, וגם אם זה רק עזרים חיצוניים כמו ריקוד.

לכן חשוב שהרוחניות תהיה בלי לחץ, ובשמחה ובטוב לבב, ובל נשכח שהתורה ניתנה 'וחי בהם' ולא שימות בהם. חשוב שנדע שהשם יתברך אוהב אותנו ורוצה בנו. הוא פשוט אבא שלנו. אם אדם חושב לפני ראש השנה שהשם הוא אבא שלו ואוהב אותו ומתבונן בזה - הוא נכנס לראש השנה שמח יותר ורגוע יותר.

עם ישראל היקר, אני מאחל לכם מעומק הלב שבת שלום, שנה טובה ומתוקה וכתיבה וחתימה טובה.

לתגובות : [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!