תחת איפול כבד: הכספת הסודית של חסידות גור

הנגנים איבדו את התווים

היערכות של חודשים ארוכים, לחנים שנוצרו ונגנזו, מקהלה שהשקיעה שעות חזרה יקרות, ולבסוף חברי ה'קאפעלע' ששרים את הניגון החדש והבלתי מוכר כשאלפי המשתתפים רק מזמזמים. לאווירה הייחודית הזאת, נחשף במשך שנים כל מי שביקר בשנים עברו בבית המדרש הגדול של גור בימים הנוראים.

מדי סוף שנה, בואכה ראש השנה, הולחנו ניגונים חדשים במשך חודשים ארוכים, לכל קטע וקטע בסדר התפילה - מניגון במוצאי מנוחה ועד ואלס כי אנו עמך. תחת איפול כבד נשמרו ההקלטות של הניגונים החדשים בכספת שמאפסנת כלי כסף יקרי ערך בבני ברק ומוגנת עוד יותר מהכספת של הרב גולדקנופף שבה נשמר עד היום הסכם השבת עם אל על.
בהגיע הרגע המיוחל 'במוצאי מנוחה' של אמירת הסליחות הראשונות, חברי המקהלה העומדים מאחורי בעל התפילה ומימינו של הסטנדר עליו נשען הרב'ה, היו זוקפים את גוום ומצחצחים את גרונם. עיני הקהל היו נשואות למקום תפילתו של האדמו"ר, האוזניים היו כרויות לקול חברי המקהלה.

לפני מספר שנים שונו סדרי הנגינה בהנחיית ההיררכיה העליונה. לא עוד ניגונים חדשים על בסיס שנתי, על כל ההשקעה הרבה והשעות היקרות שכרוכות בהבאתם לעולם. במקום זאת יחודשו ניגונים ישנים נושנים – שיישלפו מהתקליטייה של ניגוני החסידות ויושמעו בקטעי התפילה. את החידוש, החליפה התחדשות.

בדיעבד אפשר לומר שההחלטה הזאת שניתנה בקול דממה דקה, נשמעת כיום בקול רעש גדול. מי שנקלע לבית המדרש בימים ההם וקופץ לספוג מהאווירה גם בזמן הזה – שומע את הקולות ומבחין בהבדלים. לא עוד מקהלה של בודדים וזמזום חרישי של אלפים רבים. את ניגון 'במוצאי מנוחה' במוצ"ש האחרון השמיעה רבבת חסידים כאיש אחד. כולם הכירו את הנעימה והסדר המופתי נשמר גם בנגינה, כאשר איש מהחסידים אינו חורג מהמנגינה.

למה שמתרחש בתוככי בית המדרש של חסידות גור – לעולם לא יהיה תיעוד. יכול כל יהודי באשר הוא לבוא בשערי בית המדרש, להצטופף בין קהל האלפים, לראות את הקולות ולשמוע את המראות. מי שנתפס לחוויה, מתקשה להיגמל שנה אחר שנה. גם כששעת אמירת הסליחות מוקדמת לשעה אחר צאת השבת, כדי שהמוני הבחורים לא יפספסו למחרת היום את אמירת קריאת שמע בזמנה – שהיא הלכה הדוחה מנהג, כפי שפסקה ההיררכיה העליונה.

הבזק פלאש בל ייראה, לא במצלמה כשרה ועל אחת כמה וכמה בפסולה. העולם החרדי – ימשיך לשבץ את עמודיו בתמונות של אדמו"רים שונים מכל העדות והחוגים בכל הפוזות האפשריות, אבל את תמונת השנה, של רבבת חסידים הנעה בקצב אחיד, יוכל לראות רק מי שיכתת את רגליו ירושלימה ויבוא בשערי בית המדרש במתחם שנלר.

לו רק היה ניתן להשתלט לחודש אחד על מצלמות הערוצים ולהעביר את הזום מבני ברק לירושלים. בהסרת הצנזורה מבית המדרש של גור והטלת מיסוך תקשורתי על גבעת הישיבה בפוניבז', כולנו היינו יוצאים נשכרים.

תכלה שנה ואיומיה

בהיפוך גמור מאחדות השורות שנראית בבית המדרש של חסידות גור, הרי שהקול החרדי – שבמשך שנים התרגלנו לשומעו בעוצמה הולכת וגוברת, כאיש אחד גם אם לא בלב אחד, הפך במרוצת השנה האחרונה לקקופוניה של קולות בלתי מזוהים. במרבית הסוגיות המהותיות העומדות על סדר היום, אי אפשר לדעת כבעבר מהי העמדה החרדית. הזיוף חוגג, הנגנים איבדו את התווים.

לא מדובר רק בעניין מהותי כמו הגיוס – שם העמדות חלוקות על רקע מחלוקת אידיאולוגית בין המועצות. המועצת החסידית, אומנם נותנת את הטון ומשמיעה את הניגון בלי זיופים, אבל בל לנו להכניס את ראשינו בין הרים. אם יש מקום שבו ניתן לומר אלו ואלו דברי אלוקים חיים – הרי שזה במקרה כגון דא, כשגדולי התורה עצמם מביעים את דעתם לכאן או לכאן.

היטיב לתאר זאת המגויס החרדי בצו שמונה למשימות מיוחדות, השר לשעבר אריאל אטיאס – שחסרונו במערכת הפוליטית החרדית בלט גם השנה. לאחר פרסום מסקנות משרד הביטחון הוא פירט את השיקולים לטובה או לרעה וסיכם במשפט קולע אחד: "אם הייתי נכנס למרן הגר"ע זיע"א, הייתי אומר לו: רבינו, במקרים כאלה אני אפילו לא יכול לומר מה אני חושב. אגיד למרן את השיקולים לכאן ולכאן ואשמע מהי ההכרעה על פי דעת תורה".

ניתן לומר שהמחלוקת הערה סביבת סוגיית הגיוס – חורגת מהסטנדרטים החרדיים של השנה האחרונה, אך לטובה ולא לרעה. דווקא במגוון הסוגיות הפוליטיות – הבלבול חוגג ללא כל סיבות מוצדקות או נימוקים אידיאולוגיים מהותיים. מחוק המרכולים שנחקק בעל כורחנו בעקבות עתירת הסוחרים לבג"ץ, עבור לעבודות הרכבת שהוסטה מהמסילה וכלה בהצהרות המהלכות אימים, חדשות לבקרים, על ראש הממשלה. כמעט ואין שבוע שבמהלכו לא נמצא הח"כ החרדי שימצא סיבה לאיים (סרק-סרק) על חייו הפוליטיים של ראש הממשלה. האיום החרדי עוד יגרום לביבי להתגעגע לאיום האיראני.

התוצאות היחידות של חוקים כמו חוק המרכולים לא מורגשות בשווקים אלא בסקרים. על החוק הזה (ושכמותו) לפיד עשה את הקאמבק הציבורי כמועמד המוביל של אופוזיציית 'רק לא ביבי', וזה אחרי המכה שספג בבחירות האחרונות והשפל אליו הגיע בשנית אחרי היבחרו של אבי גבאי. לפיד בכלל רצה להתעטף בטלית ולהפריש חלה. בתחילת הקדנציה גם הוא הבין שאין עוד תוחלת ציבורית לקמפיין נגד החרדים. אבל הח"כים החרדים התעקשו לחזור לזירה בסדרת כותרות העוסקות בהדתה. הם קפצו על יאיר שלנו וחבשו לראשו (ולראש המפגין שלידו) כיפה בעל כורחו. אין מה להתגולל על לפיד שחזר להשמיע את המנטרה הידועה. הח"כים שלנו בהתנהלותם, פשוט לא הותירו לו ברירה.

ניתן היה להבין את ההתנהלות, אם לפחות היה מדובר במלחמת מצווה על מהות שמצדיקה את המחיר. למרבה הצער, האמירות המיותרות והאיומים כלפי כל מה שזז, באוויר ובמסילה, על הגשר ובמנהרה – מרחיקים לבבות ממסורת ישראל, אוטמים אוזניים משמוע, וגם לא משיגים שום תוצאה חיובית.

כאשר כל ח"כ פועל כאילו נושבת בגבו מועצת משלו, אין פלא שכך אנו נראים גם כלפי פנים, עם מכתבים שנשלחים אחד לשני, כמו טילי טומהוק בכינון ישיר, עם אינסוף תסכולים פנימיים ומאבקי חצר שבמסגרתם נלקחים כבני ערובה גם אי אלה שמות של רבנים נשואי פנים. עוד שנה אחת כזאת, וגם מושגי יסוד כמו ציות לדעת תורה טהורה יספגו מכת שאסי קשה.

ערב שנת הבחירות המקומיות ומה שעשויה להיות גם שנה של בחירות ארציות, אפשר לבקש מהפוליטיקאים האשכנזים שיחילו על עצמם את מה שהם דורשים תמיד מבוחריהם. האחריות – בהתאם לסיסמת יהדות התורה – אכן מחייבת, אך גם את הנבחרים, ולא רק את הבוחרים.

אז קחו למען השם אחריות ועשו שלום – קודם כל בתוך הבית החרדי, ועד כמה שאפשר גם בחוץ, עם אחינו גלויי הראש ובעיקר אלה מביניהם שאין בלבם שנאה, רק פחד ואימה מכפיה - וכאלה יש רבים מכפי שמספרות לנו הכותרות והכתבות המאיימות.

בררו את מלחמותיכם, בחרו בקפידה את מאבקיכם. הרגילו את לשונכם לדבר בשפה רכה ולא רק במילים קשות ופוצעות. תכלה שנה ואיומיה, תחל שנה וברכותיה.

טורו של אבי בלום מתפרסם ב'קו עיתונות'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!