האם אורי אבנרי היה אדם מוסרי והומני?

כשבועיים ימים חלפו מאז מותו של הברנש, שהיה מאושיות השמאל הקיצוני בישראל, וממבקשי שלומם וטובתם של הישמעאלים כמעט כל ימי חלדו.

כדרכם של רשעים שאפילו על פיתחה של גהינם אינם שבים בתשובה, ביקש הלה שישרפו את גופתו ויפזרו את אפרו בים הגדול, כדרך שדרש טיטוס 'שחיק טמיא' בשעתו. סמוך למיתתו, ספדו אותו חבריו מספד גדול כמספד הדדרימון בן טברימון (מגילה ג, ע"א).

אך משנעשה אפר, וגם קבורה לא היתה לו, סר כנראה פחדם מפני הבר- מינן. והחלו לספר בגנותו של אותו רשע, שהיה אכזרי על אימו ועל משפחתו ועל חתוליו. ולא נתקררה דעתה של אימו הזקנה עד שהדירה אותו מחיים מכל נכסיה.

אמנם, אין לנו ענין לדון בזקן אשמאי זה, וגם אין נכון לשמוח לאידו, שעה שנשמתו נותנת דין וחשבון לפני כסא הכבוד. ויש בנותן טעם לספר מה שהעידו תלמידיו של הסבא מקלם רבי שמחה זיסל זיו זלה"ה שידוע שבכל שבת ושבת זהרו פניו בנהורא עילאה.

והנה שבת אחת ראו לתדהמתם שסר הזיו מפניו כליל, ויתמהו איש אל אחיו מה זה ועל מה זה. במוצ"ש נפתרה התעלומה, כשנאנח ואמר בכאב לב: "פרץ סמולנסקין (שהיה אחד ה'משכילים' הבוטים בתקופתו. ר"ז) מת". ומי יוכל להתבונן ולהכיל צער הנשמה בבואה לעולם האמת ובעמדה בדין!'

אלא שמאחר ומקובלנו שכל ידיעה הבאה לו לאדם שומה עליו להפיק ממנה לקח לעבודת קונו, נדרשתי לאשר שאלוני רבים וטובים, שהעלו תהייה רבתי נוכח הדיסונס הזועק לשמים: כיצד הומאניות ורחמנות יוצאת דופן זו כלפי הישמעאלים הזרים והמחבלים הארורים, עולה בקנה אחד עם התנהגותו הנלוזה והמחפירה כלפי אימו וקרוביו.

האמנם קל לו לאדם לבכר את שלומם וטובתם של הרחוקים ממנו כרחוק מזרח ממערב, ולהתנכר לאלו שהם עצם מעצמיו ובשר מבשרו?

אך למען האמת, למי שמעט מכיר את נבכי נפש האדם ואת נכלולי השאור שבעיסה המעכב, אין הדבר מופלא כלל ועיקר. כך בדיוק נראים ערכי מוסר וחמלה אנושיים אשר בדו הבריות מליבם, ולא ממקור קדוש יהלכון. הערכים גמישים ואלסטיים כחומר ביד היוצר ברצותו מאריך וברצותו מקצר. סדרי העדיפויות מעוותים ורקובים עד היסוד.

וידועים דברי הרע"ב בפי' בתחילת מס' אבות: 'לפי שמסכת זו וכו' כולה מוסרים ומדות, וחכמי אומות העולם גם כן חיברו ספרים כמו שבדו מלבם בדרכי המוסר כיצד יתנהג האדם עם חבירו, לפיכך התחיל התנא במסכת זו "משה קבל תורה מסיני", לומר לך שהמידות והמוסרים שבזו המסכתא לא בדו אותם חכמי המשנה מלבם אלא אף אלו נאמרו בסיני', עכ"ל.

ללמדנו, שכל מוסריות שאיננה מעוגנת בתורה הקדושה שקיבלנו בסיני לא מחזיקה מים, ודינה לכישלון חרוץ. כי עד מהרה תהפוך לכלי שרת בידי יצריו של האדם המטים אותו כסוס כפרד אין הבין, והופכים לו כל עקוב למישור ורכסים לבקעה, וירמוס ברגל גסה כל ערך מוסרי אמיתי והגיוני, וישבש סדרי בראשית, הכל בשל דבקותו בערך המוסרי המסויים שבחר לעצמו.

וכדוגמת המקרה דנן, הלא המוסר התורני תובע מהאדם לנהוג בדיוק להיפך! בראש ובראשונה לכבד את אביו ואימו, ולקרב את קרוביו, ורק לאחר מכן לדאוג לרחוקים. ומקרא מלא צווח: "מבשרך אל תתעלם", ועניי עירך קודמים. וידועים דברי מהרח"ו שאדם שאינו גומל חסד עם בני ביתו עשוי לאבד את שכרו גם על החסדים שגומל עם אנשים אחרים, שכן מקום המבחן האמיתי של האדם הינו בראש ובראשונה ביחסו לבני ביתו הקרובים אליו.

ואם ישאל השואל: כיצד נדע להבחין באמת ובתמים בין תכלת לקלא אילן?! התשובה פשוטה וחד משמעית: רק באמצעות לימוד תורה ושימוש חכמים! בעיקר בחלק ההלכה למעשה, שהוא ראש וראשון לכל הלימודים.

הלימוד והשימוש חכמים מעניקים לאדם כלים מדויקים וסדרי עדיפויות נכונים ובריאים, שלא יווצר מצב שבדרכו לקיים ערך אחד-  ישרש ויעקור ערכים אחרים, יקרים לא פחות.

הן מי לנו גדול מרבי עקיבא שהעיד בגדלו: "כך היה תחילת תשמישי לפני חכמים, פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ומצאתי מת מצוה, ונטפלתי בו כארבעת מילין, עד שהבאתיו למקום קברות, וקברתיו.

וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני רבי אליעזר ורבי יהושע, אמרו לי: על כל פסיעה ופסיעה שפסעת, מעלה עליך כאילו שפכת דם נקי (שהרי היה לו לקוברו במקום שמצאו).

אמרתי להם: רבותיי, אם בשעה שנתכוונתי לזכות, נתחייבתי, בשעה שלא נתכוונתי לזכות, על אחת כמה וכמה. מאותה שעה לא זזתי מלשמש תלמידי חכמים. ע"כ. (מס' ד"א פ"ז ה"י, והובא בתוס' כתובות יז ע"א ד"ה מבטלין).

וברוח ימי התשובה הנפלאים נציין הארה נוספת הקשורה למה שאנו מבקשים מדי יום ביומו ג' פעמים: 'השיבנו אבינו לתורתך, וקרבנו מלכנו לעבודתך, והחזירנו בתשובה שלימה לפניך'. ותגדל התמיהה, הלא הסדר אמור להיות הפוך:

תחילה עוזבים את החטא ושבים בתשובה, ורק לאחר מכן נכנסים ללמוד תורה. ומדוע כאן אנו מבקשים תחילה וראש לשוב לתורת השם, ורק לאחר מכן מבקשים לשוב בתשובה שלימה?! 

ולענייננו, התשובה פשוטה, ברור שתחילתה של תשובה היא עזיבת החטא, כמו שאמר ישעיה (נה, ז): "יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו וגו'" וכמו שנפסק להלכה ברמב"ם.

אך תשובה שלימה, תשובה אמיתית, ועזיבת החטא בשלימות- לא תיתכן בלי שקדם לה לימוד התורה! כי היא ורק היא תכוון את דרכו ותאיר את עיניו של האדם לדעת על מה וממה הוא צריך לשוב בתשובה באמת. אחרת, "כל דרך איש ישר בעיניו" (משלי כא, ב).

ומה נמלצו לחיכי דברי ה'חזון איש' בספרו 'אמונה ובטחון' (פרק ג) וז"ל, מי שלא עמל בהלכה בעיון הדק היטב, לא ידע ערכה, ונעלם ממנו נתיבותיה, וחסר העיקר בעבודת ה' יתברך שציווהו לשמור את סעיפי ההלכה ולאהוב אותה, ואם משפט הוא חסר, מה קנה.

וכמו שלא יתכן לשמור את השבת בלא דעת הלכותיה, ולא יתכן להישמר ממאכלות אסורות מבלי דעת האסור והמותר, כן לא יתכן להישמר מגזל וחמס בלי לימוד הלכות שבין אדם לחברו, ואין ספק שזה שלא למד ולא חקר לדעת אותם, הוא גוזל וחומס על כל שעל מבלי משים, וכפיו מגועלות בגזל מתמיד ובחמס תדירי.

ומי שעזב את ההלכה ולא יגע לדעתה, אין ספק שהוא חדול המשפט, ואיננו בטוח מלהיות חבר לאיש משחית מבלי משים. עכ"ל הזהב.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!