נכד גדול הדור: סבא צפה את הפגנות הפלג
עורך הדין הסיע ברכבו את נכד גדול הדור, ונקלע להפגנה של צעירי הפלג הירושלמי. מול צעקות ה"חרד"ק, חרד"ק", חשף הנכד כיצד צפה סבו הגדול כבר לפני עשורים את ההפגנות הללו. עו"ד שינפלד סוקר בטורו המרתק גם את הפיצולים המתרגשים ברחוב החרדי לקראת הבחירות, ומזהיר מפני השלכותיהם ההרסניות
- יצחק שינפלד, עו"ד
- י"ט אלול התשע"ח
- 1 תגובות
לפני כחודשיים, בשעת ערב מאוחרת, לקחתי ׳טרמפ׳ את נכדו הגדול של אחד מגדולי הדור הליטאים שכבר איננו איתנו. בצומת השמחות הבני ברקי, רח׳ שלמה המלך פינת רח׳ מחזיקי הדת, נתקענו בפקק הקבוע. בדיוק בצומת נקהלו מספר ילדונים משולהבים, פחות מבר-מצווה, שחזרו מ"מצוות היום" - הפגנה נגד חוק הגיוס בצומת השומר ז’בוטינסקי, חלקם רכובים על אופניהם והציצו למכונית.
חליפתי הקצרה, העניבה הצבעונית, והכובע החסר שהיה מוטל במושב האחורי, ׳הכריחו׳ אותם לצעוק ולדפוק על החלון! חרד"ק, חרד"ק, סוחר נשמות, תעוף מפה. אורחי שנדהם לא פחות ממני, ניסה לפייסני במעשה-רב מסבו הגדול.
וכך סיפר: אבי שליט"א תמיד אומר, שבעת המחלוקת הגדולה בזמן הבחירות לכנסת והפיצול ביהדות החרדית, סבא זצ"ל היה אומר: "מדיר אני שינה מעיניי, ומודאג מגורל ועתיד הילדים שגדלים בדור של לוחמי 'מלחמות ה׳ בתעצומות', וחינוך הילדים שבעתיד יוולדו לאותם אברכים". זאת, גם כשהלוחמים נתכוונו לשם שמים - כבוד התורה וכבוד רבותיהם, כמובן. ההקשר היה מובן. המסקנות כואבות, ואידך, זיל ועשה חשבון נפש לעצמך.
השבוע "נתבשרנו" בקטנה: 'יהדות התורה' מתפלגת. מאחר וקיים ויכוח עקרוני מהותי בין 'אגודת ישראל' לבין 'דגל התורה', על הסכם החלוקה העתיק בין המפלגות, יעשו מבחן שטח אמיתי. זמנית, טכנית כלום, זוטי דברים בשפה המשפטית. סיעת ׳דגל התורה׳ תגיש רשימות נפרדות בכל חלקי הארץ.
קליינקייט. גורנישט. מבחן כוח ותו לא. מיד לאחר הבחירות ומבחן הכוח - ויעשו כולם אגודה אחת, ואזי יתקיים חזון אחרית הימים המובטח בנביא ישעיהו: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נהג בם".
שונא עם מגדף יישבו לצ׳ולנט של ליל שישי, משמיץ עם מושא רכילותו יסבו לצהרים בכיכר ספרא, מוציא שם רע עם פגועו יטיילו בגאולה, כולם ישובו לחיות יחדיו. מיד לאחר היום הנורא והגדול, יום הבוחר - עולם יחזור לתיקונו. האהבה והחיבה ידבקו הלבבות ויקרבו הנפשות, ואיש לאחיו יאמר: צדקת ממני אחי.
אז זהו שלא. לוקח דורות לשקם את הפגועים והפגיעות, בני הדור ההוא, בעלי ניסיון מר ואכזר. המפרשים מרחיבים על הפלא הגדול, "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ", ומסבירים כי כל זאת בתנאי שלא מחליפים פעמים ביום את הכבש והגדי.
אני רוצה להתמקד בסיפא, "ונער קטן נהג בם". רבותי, קוראי הנאמנים, ונער קטן נהג בם. זה רק באחרית הימים לעתיד לבוא. בעוונותינו ובדורנו, שלא זכינו, אין לאפשר מצב של ונער קטן נהג בם. העיירה תבער באש המחלוקת, נערים קטנים ינהלו את המלחמות וילבו את התבערה. אלף כבאים לא יספיקו.
על מה ולמה המהומה, הויכוח, מי יהיה הנציג הנוסף, האחרון ברשימה? אין בבני ברק 100 אנשים שיודעים את שמות כל הנציגים שנבחרו למועצת העיר! בירושלים, אולי יש כמה מאות שיודעים. למי ולמה זה נפקא מינה?
העיתונים, העיתונאים, בעלי המדיה האלקטרונית ובעלי בתי הדפוס יעשו קופה. הספקולנטים בתקשורת יעשו יום חג. כתבלבי החצר והכותבים מטעם יתמרחו וימרחו כותרות דמיוניות שלא היו ולא נבראו. לאוהבי ה"ששון והשמחה" תהיה עדנה ונחת. מחלוקת בשעה טובה. אין מספיק צרות, בעיות ומחלות בקרב הציבור. יש ויכוח אמיתי!
תושיבו שני בוררים, אחד מכל צד, במידת הצורך הם יוסיפו שלישי, ותקבלו באהבה את הכרעתם. לא מקובל? תעמידו במקומות הספק נציגים מוסכמים - לא עדתיים, לא שבטיים, לא מחצר פלונית או בית מדרש אלמוני - אישים שמקובלים בגלל עסקנותם ופועלם ולא בגלל מוצאם או ערש חינוכם. תהיו יצירתיים, רק לא מחלוקת למען השם. קחו את חיפה כמשל, נציג ציבור לדוגמא וכדוגמה חיה. לא מחצר סערט-וויזניץ שמגיע לה בדין כמותית, לא מגור או בעלז, נציג לציבור ומהציבור.
אלו מלחמות העסקנים בלבד וכולם למען כבודם וכאילו 'כבוד' סיעתם דואגים, רותמים לצידם את באי הבית, מספרים סיפורים מסמרי שיער! ולא מעלים בפני שולחן מלכים בדל של חשש, מאי-החינוך ונזקי האש והמחלוקת. בתקשורת הם שולחים את שלוחיהם להסביר: הם יישבו על השלטר וימדדו את הגז והבנזין לאש המתלקחת. יפקחו על גובה הלהבות. שטויות! 'כיוון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים'. אש המחלוקת מכלה טוב עם רע! צדיק עם רשע!
נערים צעירים נותנים את ה'בון-טון'. אח"כ ביניהם, המנהיגים מסתדרים, את הכופתאות הם מחלקים ביחד, כמאמר השיר "צריכים שניים לטנגו". הרחוב ממשיך לבעור, זמן רב לאחר שהעסקנים והנבחרים מסיבים בכורסאותיהם, בחיקו הקריר של המזגן על רוגעלך ודיאט.
ברגע האחרון, כפסע לפני ההידרדרות, חייבים לצעוק ולזעוק, הרף! סלקו ידיכם. באם אתם, כולכם, לא יכולים להסתדר ביניכם! תנו לאחרים הטובים מכם. זו לא נחלה ולא ירושת אבות, עסקנות זה לא מקצוע לחיים, זו "שליחות", כל זמן שהמשלחים מעוניינים בכם ואתם פועלים לטובתם. כשאתם גוררים את המשלחים לביצת בוץ דביקה ומכלה, הגיע הזמן לומר לכם, הביתה ויפה שעה אחת קודם.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות