האב המיואש שנסחט בהון רב והמק"ק הנקמן שרדף את תלמידו

''לְדָוִד: יְהוָה, אוֹרִי וְיִשְׁעִי- מִמִּי אִירָא;... בִּקְרֹב עָלַי, מְרֵעִים-- לֶאֱכֹל אֶת-בְּשָׂרִי:... אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת יְהוָה אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית יְהוָה כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְהוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלו... כִּי יִצְפְּנֵנִי, בְּסֻכֹּה-- בְּיוֹם רָעָה: יַסְתִּרֵנִי, בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ;''

מזמור- כ"ז שבתהילים, נוהגים להוסיף בגמר התפילה מר''ח אלול עד אחר הושענה רבא, והטעם, היות ומרומזים בו הימים הנוראים המתקרבים ובאים.

לרבים מבחורי הישיבות מזמור זה מקבל משמעות נוספת - 'אחת שאלתי מאת השם אותה אבקש שבתי בבית השם' - זועקים הבחורים מנהמת ליבם, אותם הבחורים שבניגוד לחבריהם לספסלי הישיבה, שפתחו את זמן אלול, עבורם א' אלול הינו יום עצוב – יום רע! ובפרצוף של 'איכה' הם יושבים 'בדד' בביתם ומסתתרים 'כי ביום רעה יסתירנו בסתר אהלו'.

לפנינו סיפורו של מאיר'ל, בחור צעיר שמבקש בתפילה חרישית יחד עם המוני בית ישראל 'אל תתננו בנפש צרי כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס'. אך מכוון לאותו ר''מ בישיבה קטנה שבגללו ו'נקמתו האישית' נטרקו עליו דלת אחר דלת.

פרטי המקרה: בעיניו של רבי אשר – המשגיח קטן 'לא מצא חן קצה חוטמו של מאיר'ל שלנו, אפע'ס במראה פניו לא הסתדר לו ועמד לו כעצם בגרון, רבי אשר – (המק''ק) הבטיח ואיים פעם אחר פעם למאיר'ל ''אני עוד אתנקם בך'', ''עלי שלא יקבלו אותך בשום ישיבה גדולה''!!

לעומת אותו המק"ק, למאיר'ל היה יחס טוב עם שאר אנשי הצוות משגיחי וראשי הישיבה, כך שמאיר'ל לא ממש התייחס לאותם איומים ברצינות. מה גם, אומר לנו קרוב משפחתו, שמאיר'ל היה נחשב מהבחורים הטובים. לא מרדן, ולא אויבער חכם, יותר מכך, להורים ולצוות הישיבה לא היו בעיות מיוחדות עם מאיר'ל, הבעיה היחידה שהיתה לו, היא עם אותו מק"ק, ותו לא.

הנקמה האישית: המק''ק הבטיח וגם מקיים. את כוחו הגדול וזרועו הנטויה של אותו משגיח מאיר'ל והוריו הרגישו לקראת שיעור ג', בהגיע זמן ההרשמה לישיבה גדולה, בכל אשר פנו ובכל ישיבה, זחל לו אותו מק''ק והטיל רפש ולכלך על עלם החמודות שלהם, עם כל זאת - לא בחור כהלכה כמאיר'ל יתייאש, והמשיך לגשת להיבחן בעוד ישיבות, וקיווה שאולי הפעם תגיע השמחה שתתיר את הספקות, ותבשר לו על הישיבה שתפתח לו את דלתותיה ויקבלו אותו תוך התעלמות מהמק״ק ההולך רכיל.

אך כגודל הציפייה, כך גודל האכזבה ומאיר'ל נשאר בביתו, כאשר הוא מוקף בערימה של מכתבי סירוב, כל אחד ונימוקו בידו, כאשר המכנה המשותף לכולם טביעת האצבע המכוערת המאשימה המופנית אל אותו משגיח.

בני משפחה, דודים ועסקנים, שנכנסו לעובי הקורה לעזור להורים המסכנים, יצאו דחופים דרך בתי אדמו''רים ורבנים לסדר למאיר'ל ישיבה, וכל זאת במחתרת מתחת עיניו של המק''ק, ואכן בחסדי השם הצליחו וגם עשו פרי וישיבה חסידית אי שם בעיר התורה בני ברק החזירה תשובה חיובית, שהם מוכנים לקבל את מאיר'ל ללא שום תנאים... (לכאורה).

יומיים לפני תחילת 'זמן אלול' ותוך כדי שמאיר'ל עושה את ההכנות אחרונות בהתרגשות לקראת בוא יום הגדול, אליו כ''כ ציפה, אביו מקבל טלפון ממנהל הישיבה שמבשר בקול מתנצל כי היתה פה אי הבנה! ומצטערים, חפשו לכם מקום לימוד אחר למאיר'ל!!.

בדיעבד התברר כי גם עליהם הגיע אותו מק''ק רבי אשר, והצליח להשמיץ את הבחור ולחסום לנער את הכניסה לעוד ישיבה, ומאיר'ל שלנו נשאר בבית כל חודש אלו-ללל עד אחרי החגים. 

בר"ח חשון או אז נכנס סוף כל סוף לישיבה שנאותה לקבלו בזרועות פתוחות והם זכו הרי לבחור אוצר, יהלום של ממש.

'חנוך לנער ע'"פ דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה', המשגיח אומנם קיים את הבטחתו ונקם את נקמתו האישית בתלמידו בחור החמד, אך, האם כך היא דרכו של תורה? ברור שלא! האם זו דרך החינוך? ברור שלא! הנער בסופו של דבר מצא לו ישיבה אחרת, אבל אותו משגיח קטן 'גם כי יזקין לא יסור ממנה' נגע ה'נקמן' ובעיני התלמידים לנצח ייזכר אותו 'מק"ק' לרע.

• • •

ו''הכסף יענה את הכל'', אמר שלמה המלך החכם מכל אדם. עם זאת עד שאתה לא רואה זאת במו עיניך, או עד שאינך חווה זאת על בשרך, אינך מאמין עד היכן הדברים מגיעים, כך המושג 'דמי שתיקה – לא יחרץ געלט' מוכר לנו יותר אצל סוחרים שרוצים להעלים עין על עבירות מס וכדומה, משלמים לפקחים 'דמי שתיקה', אבל לא כך היא אצל סתם עמך ובוודאי לא אצל מחנכים ובני תורה.

הסיפור שלפנינו הוא מקרה חמור מאוד ולא רק מפני ה'סלקציה' שבדבר והתעללות בנפש הילד יש פה מן חשש של 'לקיחת שוחד', וסוג 'של דמי שתיקה'. מדובר בהורה שכדי להכניס את בנו לישיבה עלה לו סכום של לא פחות מ-100,000 דולר. כן שמעתם נכון. 100,000 דולר!!

להלן פרטי המקרה: שמוליק בנו של רבי שמעי' לא הסתדר כל כך בישיבה קטנה ומטעם הישיבה המליצו לאביו לטובת הנער להעבירו לישיבה אחרת, שמוליק ואביו לא התנגדו ושמחו על ההזדמנות החדשה שנקרתה לפניהם שאולי גם תביא תועלת לבחור.

לרוע מזלו של שמוליק היקר, לאחר תקופה קצרה הישיבה נסגרה, ונשאר קירח מכאן ומכאן ללא מקום לימודים, הישיבה שם למד בעבר כבר לא הסכימה לקבל אותו בחזרה למרות שהם המליצו לו לעזוב, וכך הוריו מצאו את עצמם במסע חיפושים עבור ישיבה חדשה לבנם ושמוליק עצמו הסתובב נע ונד עם שאר 'נערי הרחוב' עד יעבור זעם.

במקביל, התהלך באותם ימים ר' שמעי', בין מתווך למתווך כאשר באמתחתו סכום כסף גדול שיירש מההורים שלו ז"ל, איתו תכנן לרכוש דירה (להשקעה), השמועה על אודות הפיס בו זכה רבי שמעי', התפשטה די מהר ועשתה לו כנפיים והגיעה גם לאוזני מנהלי הישיבות, אלו אשר סובבו פניהם וסירבו מלקבל את שמוליק לישיבה.

אחד המנהלים לא הסתפק רק בשמועה ועשה מעשה, בוקר אחד לאחר תפילת שחרית התייצב בבית הכנסת, בו מתפלל רבי שמעי', וחיכה לו עת יסיים תפילתו, הכוללת גם את תפילת המן ושאר תפילות להצלחות הנאמרות לאחר התפילה, אותן מקפיד ר' שמעי' לומר, מידי יום ביומו, כאשר היום הוא אמר זאת בכוונה יתירה ומבקש תפילה מיוחדת שימצא ישיבה טובה לבנו יקירו, ר' שמעי מסיים את תפילתו, חולץ את התפילין, מקפל את הטלית, ומנשק את סידורו, ומחזירה אחר הכבוד למקומה, תוך כדי אמירת 'אך צדיקים יודו לשמך וגו'.

לפתע הוא חש דפיקה קלה על הכתפיים... שלום ר' שמעי', אפשר רגע? רק רציתי להחליף איתך כמה מילים בעניין בנך שמוליק והישיבה... ניגש המנהל ישר לעניין! בוודאי! עונה ר' שמעי'... היות שבטח שמעת שישיבתנו בקשיים כלכליים! אומר המנהל, ושואל, אולי תואיל בטובך לתרום סכום של כך וכך כסף לשיפוץ פני הישיבה? ויהא זה לע''נ קרוביך והוריך היקרים!. וכמובן (לאחר שהצ'ק נחתם) מיותר לומר ששערי הישיבה פתוחים לך ובני משפחתך, ואתם בני בית אצלנו בישיבה...

וכך הוה, לאחר שתיית יי"ש ולחיצת יד נסגרה העסקה, רבי' שמעי' נתן למנהל סכום של כ-100,000$ והוא מצידו לקח חסות שמכאן ולהבא בנו שמוליק ילמד בישיבה ללא שום בעיות, ושערי הישיבה פתוחים לכל צאצאיו, כל עת שכסא המנהל מובטח לו.

כמה עצוב כי עבור חינוך צאצאינו היקרים עלינו לשלם 'דמי שתיקה' ובנינו יהיו למקח וממכר! לא יעלה על הדעת שדווקא אצלנו המחנכים, האמונים על עתיד ילדינו - יסחרו בהם ויהוו סחורה במטרה לסחוט את ההורים, כאותם פקחי עירייה עבריינים שסוחטים את הסוחרים בדמים תרתי משמע, המקור 'לא יחרץ געלט' – 'דמי שתיקה' היא כידוע מהתורה ''ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו'', אותו לוקח השוחד אם זה פקח מושחת, או מנהל, או משגיח שסורחים, אותם מכנה תורתנו הקדושה לא פחות מ'כלב'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!