הבעל פגש את אלמנתו - והציע נישואין שניים

דברים פרק כא (כב): וְכִֽי־יִהְיֶ֣ה בְאִ֗ישׁ חֵ֛טְא מִשְׁפַּט־מָ֖וֶת וְהוּמָ֑ת וְתָלִ֥יתָ אֹת֖וֹ עַל־עֵֽץ.

וכתב הבן איש חי שפעמים רבות אנו רואים שאדם צדיק וירא שמים וסובל יסורים וצער וחוסר הצלחה וכדומא למרות שהולך בדרכי הי"ת ומתלונן על צרותיו מדוע מקבל אותם כיצד צדיק ורע לו, ובעצם זו שאלת התורה לביאור האריז"ל וכי יהיה באיש, הכונה אדם חשוב, חטא משפט מות, חטא מלשון חסר סיבה והבנה למשפט מות, ותלית אותו על עץ. וצריך ביאור בתשובת התורה מה הכונה ותלית אותו על עץ?

לצערנו כמה אסונות פקדו את עם ישראל לאחרונה כמה נטבעו וכמה נפטרו במוות עריסה וכמה תאונות ועוד ועוד, ובדרך כלל מתעוררות השאלות אם לא בגלוי לפחות בחדרי ליבו מדוע קרה האסון הזה לאדם כזה ההולך בדרכי השם ובגיל כל כך צעיר ונשארו הורים שכולים וילדים יתומים וכדומה, אולם אין משיב לשאלות האלו כי הנסתרות להשם אלוקינו ולא נוכל לראות ולהבין את דרכי ההשגחה אלא בעוה"ב, ומה שנותר לנו זה להתחזק באמונה בקב"ה ולדעת כי הַצּוּר֙ תָּמִ֣ים פָּעֳל֔וֹ כִּ֥י כָל־דְּרָכָ֖יו מִשְׁפָּ֑ט אֵ֤ל אֱמוּנָה֙ וְאֵ֣ין עָ֔וֶל צַדִּ֥יק וְיָשָׁ֖ר הֽוּא, כאשר נבאר.

ומפרש הבא"ח על פי משל ממשלי השועלים, שפעם היה אריה רעב כמה ימים וחפש טרף והנה פגש סוף סוף בדרכו שועל צנום שמח שלפחות יהיה לו משהו לאכול, אולם השועל הרגיש במזימת האריה, ומיד פנה אליו בעצה שאמנם אני מרגיש שהמלך רעב והוא מוכן להקריב עצמו לפני המלך, אך אם יאכל אותו לא יועיל מאומה בגלל שהוא צנום ולא יעזור להציל אותו מרעבונו, ולכן אני מייעץ לך שאני יקח אותך למקום שיש שם איזה אדם שמן ויוכל לאכול ולשבוע ואף להותיר, הסכים האריה וצעדו יחדיו, והנה הגיעו למקום שהייתה בקעה ומעבר לבקעה עומד אדם שמן ומתפלל.

אמר השועל לאריה כעת תקפוץ ותאכל כאות נפשך, אולם האריה טען כי הוא מפחד שיקבל עונש להזיק אדם שמתפלל על לא עול בכפו, השיבו השועל כי יש לו קבלה מאבות אבותיו שכל אדם החוטא אינו נענש בעצמו אלא מענישים את נכדו, ולכן אין לך מה לפחד כעת כיון שאתה רעב ופיקוח נפש דוחה הכל וכדאי שתאכל ומה שיהיה לנכד לא איכפת לך, השתכנע הארי וקפץ בכדי לעבור הבקעה ולטרוף את האדם אך נכשל ונפל תוך הבקעה עמוק, התחיל צועק לשועל רמאי כיצד אמרת שאני לא יענש ורק הנכדים יענשו עובדה שאני נענשתי, השיבו השועל טיפש שכמותך הרי גם הסבא שלך עשה אותו חשבון ועכשיו אתה נענש בגלל הסבא שלך, ומגיע לך היות וגם אתה לא חשבת לרחם על הנכדים.

והנמשל שגם האדם אפילו אם מחמת מעשיו של כעת אינו מגיע לו עונש הרי על כל פנים על ידי מעשיו בגלגול הקודם שהם חשובים כאבותיו הוא נענש כעת, וזהו וכי יהיה באיש חטא וכו' חסר סיבת העונש ותלית אותו על העץ שהוא שורש גלגול נשמתו. משה צפה ברוה"ק גלגולם של בנ"י.

ואכן כך כתב מרן החיד"א זצ"ל בספרו פני דוד עתה מדוקדק היטב לשון הפסוק "כל זכר לגלגלותם" כי ידוע שאמר האר"י ז"ל אשר דווקא זכרים רובם באים בגלגול מה שאין כן נקבות שרובן אינן באות בגלגול. מה טוב אם עיני כל אחד מבני ישראל היו כעיני משה והיו מביטים ורואים את כל השתלשלותם בעולם כמה פעמים היו בגלגול ומה עשו אז בהיותם כאן בעולם ומה באו כעת לתקן, ואז לא היו מתרעמים כלל על הנהגותיו של הבורא וכל העובר עליהם היו מקבלים באהבה ובשמחה, ובזה היתה מתיישבת השאלה המפורסמת והידועה מדוע יש רשע וטוב לו צדיק ורע לו, אמנם רצון הבורא הוא שלא יראו דבר זה כדי שלא לשלול את הבחירה אבל צריך האדם להאמין באמונה שלמה שכל מה שעושה עימו הבורא לטובתו ולתועלתו.

אמר ה'חפץ חיים' זצ"ל שאלות האדם על הנהגת הבורא הנראות לו שלא בצדק ויושר, דומים הם לאורח שבא לבית הכנסת פעם ראשונה בחייו, ורואה שגבאי בית הכנסת מכבד בעליה לתורה רק את היושבים בצד המערבי, בשעה שבכותל המזרחי יושבים יהודים מכובדים, ובא בטרוניא לגבאי מדוע עושה שלא כשורה ומעלה לתורה את האנשים הפחותים ואילו את האנשים המכובדים אינו מעלה לתורה, אומר לו הגבאי תלונותיך נובעות מפני שנמצא אתה רק בשבת זו ורואה אתה ראייה חלקית אם היתה כאן כמה שבתות קודם כל תלונותיך היו נעלמות.

כך, האדם בא לעולם לכמה שנים בודדות רואה דברים מוזרים לעיניו ומתרעם על מראה עיניו ושואל שאלות על הנהגת הבורא אין זה אלא מפני שרואה הוא ראייה חלקית ואינו רואה את כל השתלשלות הדברים, אין לו מושג בגלגולים מה עבר על הנשמה בעבר ועל כן אינו יורד לסוף הדברים, וזה מה שאמר הפסוק "עשיר ורש נפגשו עשה כולם ה"' משלי כב בדור אחד נפגשים העני והעשיר ותמהים מדוע זה עשיר וזה עני ברם אין אנו מסוגלים להשיג את סיבת הדבר משום שכח בחינתנו מוגבל, עלינו אך לדעת כי "עשה כולם ה"' הקב"ה עושה את כולם עניים ועשירים ולעיתים העני שבדור הזה הוא עשיר בגלגול הקודם וכן להפך.

וכן ביאר ה'חפץ חיים' את הפסוק "משפטי ה' אמת צדקו יחדיו" (תהלים י): "ידוע כי עברות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו, מי שחרף וגידף את חבירו או הכהו ולא ביקש את סליחתו אין לו תקנה עד שיוכרח לשוב בגלגול ולפייס את חבירו שחטא כנגדו. כאשר האדם מגיע לבית דין של מעלה ושומע שנגזר עליו לחזור ולרדת פעם נוספת לעולם התוהו הוא בוכה וצורח בקול מר ומצטער על החטא שגרם לו עונש זה במר בכיו הוא מתאונן על כך שבראותו בגלגול הראשון עשיר ואביר לב שכן רק בגלל זה היתה בו העזות להכות את חבירו או לגדפו אילו היה נברא עני כך הוא ממשיך וטוען בודאי לא היה מעז לחרף את חברו ולהכותו, והוא מתחנן לבוראו לבל יכריחו שוב לרדת מהעולם העליון לעולם השפל, לאחר שנוכח לדעת שאין עצה ואין תבונה לנגד ה' והוא מוכרח להתגלגל שוב לעולם הזה הוא מתחנן שלכל הפחות יבראו אותו בגלגול החדש עני ונכה רוח או בעל מום ובעל יסורים ובאופן זה הוא מבקש להבטיח לעצמו שלא ישוב להתנהג בעזות כמו בגלגול הקודם.

אולם המקטרג בשמים ממאן לקבל את בקשתו מכיון שבאופן זה לא תהיה תשובתו בבחינת תשובת המשקל אלא רוצה הוא שייברא דוקא עשיר ושלם בגופו, רק אחרי תפילות ותחנונים ולמוד זכות מצד פרקליטים טובים מתקבלת לבסוף בקשתו להיברא עני או בעל מום ואחרי לידתו הוא מתלונן על המצב, דברים אלו מהווים תשובה הולמת לתלונות בני אדם על רוע מזלם ועל הסבל שפוקד אותם בימי חייהם, יתכן מאוד שאדם זה שעתה מתאונן על מצבו התחנן לה' קודם היבראו שיברא עני ונכה רוח למען לא יחרף ויגדף את חבירו, גם יתכן שהוא עצמו השתדל בעמל רב לפעול שיהיה בעל מום כדי שלא יוכל להכות את רעהו. על זה אמר הכתוב "משפטי ה' צדקו יחדיו" אימתי צודקים משפטי ה' כאשר הם "יחדיו" כלומר כאשר מצרפים יחד את מצבו של האדם בעולם הזה למה שנעשה עימו קודם יצירתו או אז יוכח לעין כל כי המשפטים אמיתיים הם וכי עניותו לזכות גדולה תחשב.

כתב הרמב"ם במורה נבוכים וז"ל דרכי ההשגחה נסתרות זו הנקודה החשובה ביותר אצל אליהוא כשם שאין אנחנו מבינים את סדרי הטבע הנפלאים כך אין אנחנו משיגים את דרכי ההשגחה ואת צורתה האמיתית כי אין מחשבת ה' כמחשבתנו ואין השגחתו כהשגחתנו כשידע האדם את כל זה יקלו היסורים בעיניו ויקבלם באהבה. מעשיות שהיו עם נשמות שהתגלגלו עונש המדבר לשון הרע: להלן מעשים מחז"ל שהקורא אותם עומד ומשתומם על מה ולמה עשה ה' ככה אבל כשמתבוננים בשורשם של דברים רואים איך שהכל מסודר ומתוקן להפליא ואין קושיות כלל.

כתב ה"חפץ חיים" בספר שמירת הלשון בשער הזכירה פ"ט על חסיד אחד שמת ובא חזיר וגירר לשונו, וראה דבר זה אלישע בן אבויה ואמר הלשון שהוציאה מרגליות של תורה מפיו כך זו תורה וזו שכרה, ויצא לתרבות רעה, מי הוא אותו חסיד ומדוע נענש בכזה עונש, אמרו חז"ל יוסף הצדיק כיון שהוציא דבה רעה על אחיו נתגלגל בחסיד ההוא ובא החזיר וגרר את לשונו וזה היה תקונו.

עוד כתב הש"ך עה"ת בפרשת וילך ידוע מה שאירע בפורטוגל שהכריז המלך שכל מי שאינו ממיר דתו ישרף באש והיו מקצת מבני ישראל מוליכין בניהם ונשותיהם שמחים בתופים ובמחולות ומשליכין עצמן בבית השריפה וכו' והיה זה לפי שחללו שם שמים בזמן השופטים שנאמר "ויעבדו את הבעלים" שופטים ט באו בגלגול וקדשו שם שמים בפרסיה וכו'. גם ה'חתם סופר' פרשת תצוה כתב אמרו חכמי הדור שגזירת השמד וההריגות שהיה בשנת ת"ח המה מגזירת המן אשר נתבטל בשעת הנס ונתקיים עתה ואולי היו גלגולי אותן נשמות ומרומז במגילה שכתוב "אסתר המלכה" ת' גדולה, ו"חור כרפס" ח' גדולה לרמוז על שנת ת"ח.

מעשה מופלא מובא בספר 'בית אל' בעיר בגדד שבבבל היה תלמיד חכם שישב ימים ולילות ועסק בתורה באחד גגות הבתים ולא פסיק פומיה מגירסה, והיה חשוב בעיני כולם ואפילו הגויים היו מכבדים אותו ואת גדולתו כי איש אלוקים קדוש הוא. ויהי היום ומלך בבל יצא לרחובה של עיר כל התושבים יצאו לקבל פניו ואף היהודים עמדו ברחובות לראותו ולברך עליו את ברכת המלך, וגם התלמיד חכם ההוא עמד בקצה הגג לראות את פניו ולברך, והנה בעת שנשען על הגדר נפלה לבינה אחת למטה למרגלות המלך, כראות המלך את אשר קרה הבין כי היהודי זמם להרוג אותו ולכן זרק עליו את האבן וחמתו בערה בו ויצוו את שוטריו לתלותו על עץ במרכז העיר.

ויבואו אל המלך כל אנשי העיר לבקש על נפשו ואף הגויים נשבעו שאין ליהודי ההוא שייכות כלל לעולם הזה ואין ספק שלא עשה מעשה זה בזדון אלא אנוס היה בזה, אולם המלך לא שעה אליהם וציוה שיתלו אותו וכך עשו, ויהי צער גדול לכל היהודים על המעשה הנורא הזה ועל כבוד התלמיד חכם שמת במיתה משונה שכזו, בלילה עשה אחד החכמים שאלת חלום על מה ולמה נגזר עליו הגזירה הנוראה הזו, והנה בא אליו אותו תלמיד חכם בחלום ויאמר לו אל תצטערו עלי מקומי מכובד מאוד בגן עדן ומה שנגזר עלי מיתה זו, דע לך שאני הייתי הראשון שזרק אבנים על זכריה הנביא להורגו בבית המקדש, וכשבאתי לבית דין של מעלה פסקו עלי שצריך אני לרדת לעולם הזה ולמות עשר פעמים על קידוש ה' ובזה אבוא על תקוני, וכבר באתי לעולם תשע פעמים והומתתי על קידוש ה' וזו הפעם העשירית כעת באתי על תיקוני ושבתי אל מקומי, הרי לנו אפילו עשה באונס ונגרם לו גזירה זה מהשם.

בספר 'חרדים' מסופר מעשה היה בקשטליה כי היו רגילים הגויים לקחת שור ולשחוק עמו להכות בו ולענות אותו, והנה בלילה קודם היום המיוחד לזה בא לאחד היהודים אביו בחלום, ויאמר לו דע בני שבעונותי הרבים גלגלו אותי אחרי מותי בשור, והוא השור המזומן למחר לעינוי וליסורים קשים בשחוק העם, לכן בני פדני והצילני שאברח בטרם יהרגוני וטרם יטרופני ותפדני בכל ממון ואל תחוס על ממונך, ולאחר מכן תשחט השור ויצא כשר ותאכילנו לעניים בעלי תורה ובזה אזכה לתיקון עכ"ד, הרי לנו שאפילו שור לעינויים אין זה במקרה אלא לתקן עוונות מגלגול קודם.

כתב בלקח טוב פרקי אמונה ונחמה. את הסיפור מכתבי ר' חיים ויטאל זצ"ל והוא קיבל אותו מרבו הגדול האריז"ל, יוסף אברך נשוי מזה שנים רבות הצעיר יצאו בליל שבת מבית הכנסת והלכו לכיוון בית אמם לברך אותה בשבת שלום, בבית הייתה אווירה חמה ונעימה של שבת קודש נרות השבת דלקו הם ראו את אמם יושבת על כיסא ומעיינת בספר הם הביטו לעבר הכיסא הפנוי שבראש השולחן שהיה שייך לאביהם שנפטר לפני כשנתיים והדבר הפריע את מנוחתם.

הבנים ברכו את האמא בשבת שלום והיא בירכה אותה בחזרה מנסה להסתיר את הדמעות שזלגו מעיניה, פנה אליה יוסף בקריאה היוצאת מן הלב אמא כבר עברו שנתיים מאז פטירתו של אבא מדוע את בוכה די מספיק לדמעות, חז"ל לימדו אותנו כמה זמן מותר לבכות על המת אנו מאמינים בני מאמינים ואיננו יודעים חשבונות שמים האם חלילה אינך מסכימה עם רצון הבורא יתברך, האם קמה מחתה את דמעותיה ואמרה הצדק אתך יוסף בכל כוחי רוצה אני לשכוח אבל אינני יכולה ושוב החלה למחות את דמעותיה, אמא אנו רוצים לראות אותך שמחה תמיד אמרו הבנים גם אני רוצה אמרה אמא אני מבטיחה לכם שאשתדל לשמוח בכל כוח.

יוסף בירך את אמו בשבת שלום ופנה ללכת אל ביתו, דוד הצעיר התגורר בבית אמו ומילא את תפקידו של אבא הוא קידש על היין ובמשך כל הסעודה הרגישו כולם את מנוחת השבת האמתית אמא אפילו חייכה הבנים סיפרו את פרשת השבוע והאם שאבה נחת כל בני הבית, הלכו לישון בשעה מאוחרת וגם האם הרגישה הרגשת רוגע שכמותה לא הרגישה מיום שבעלה הסתלק מן העולם, היא חשבה לעצמה שאינה היחידה שהתאלמנה יש עוד אלמנות צעירות והן שמחות כי הן השלימו עם גורלן, לאחרונה הציעו לה שידוך היא נזכרה בו ורעדה כולה אך הפעם לקחה נשימה ארוכה והחליטה די מספיק לצער מספיק לכפירה וכי אני רחמנית יותר מהבורא יתברך הקדוש ברוך הוא עושה הכל לטובה מעכשיו אתחזק בשמחה.

באותו לילה לראשונה מזה שנתיים עלתה האלמנה על יצועה בלב קל ובשמחה ובחיוך על שפתיה בשנתה חלמה חלום ובחלומה היא ראתה גן גדול מלא פרחים יפים ונהדרים המפיצים ריח נפלא מסביב לגן נראו אפיקי מים תכולים ניחוח גן עדן עלה באפה והיא הבינה שהיא נמצאת בגן עדן, לפתע ראתה יהודי בעל זקן כסוף לבוש חלוק לבן וארוך היהודי שאל אותה אם היא רוצה לראות את בעלה, היא הנהנה בראשה והוא הוביל אותה להיכל ענק מלא בצדיקים היושבים ושומעים שיעור תורה מרב צעיר.

בסוף השיעור ניגש אליה אותו צעיר והנה זהו בעלה בעלי היקר צעקה בהתרגשות מדוע הלכת ממני בגיל כה צעיר ואיך זה שאתה מלמד כאן תורה בגן עדן והרי לא עסקת בתורה, דעי לך השיב בעלה בנעימות שהעולם שבו את חיה הוא כמו ארץ גזרה שלשם נשלחים האנשים כדי להשלים את תיקונם או לסבול בגין עברות שעברו, העולם האמתי הוא כאן דעי לך שאני הייתי גאון עצום בגלגול הקודם אבל לא רציתי לישא אישה ולהוליד בנים כדי שלא יפריעו לי בלימודי וכאשר עליתי למקומי בגן עדן טענו נגדי שאי אפשר שאשב בגן עדן בלי שאקיים את המצווה הראשונה המוזכרת בתורה פרו ורבו, באתי בגלגול בשביל לשאת אישה ולהביא ילדים לעולם לגדלם לתורה ולחנכם.

וכך היה נשאתי אותך לאישה כשנולד ילדינו השביעי קראו לי לשוב לגן עדן לישיבה שלי שבה חיכו לי כולם, גדולה זכותך שאני בעלך כי יש לי כאן שם טוב וכשיבוא הזמן נחיה ביחד בעונג בעולם הזה, אבל אמרה אשתו לא ידעתי שאתה למדן כה גדול ואף פעם לא היה לך זמן ללמוד, אמר בעלה גם אני לא ידעתי כיוון שבאתי לעולם רק לתקן את מה שחסר לי לישא אישה ולהוליד בנים ולפרנס אותם כראוי וכשיצאתי מן העולם מיד נתמלא ראשי בידיעת התורה לאין קץ, האלמנה הוסיפה לשאול מדוע יוסף שלנו אינו מצליח בעסקיו.

השיב לה בעלה זוכרת את שליוסף היה דין תורה יוסף זכה בדין אך כיוון שאותו יהודי הצטער רצו להעניש את יוסף בעונש חמור אני התפללתי עליו וביקשתי שיתנו לו ארבע שנים של קושי בעסקיו בעוד שנה תיגמר תקופת העונש ואז הוא יחזור ויצליח בעסקיו, ומה עם בנינו דוד שכבר מלאו לו עשרים וארבע שנים ועדיין לא נשא אישה ואין ביכולתי להשיא אותו, חייך בעלה ואמר הסיבה לעיכוב היא כי בת זוגו של דוד איחרה לבוא לעולם עכשיו היא רק בת שלוש עשרה וגרה בארץ אחרת בעוד חמש שנים היא תבוא לעירכם תינשא לדוד ותתן לו את כל הוצאות החתונה.

או אז הוסיפה ושאלה את בעלה מפני מה קרה האסון לבננו בן השלוש שנהרג ע"י גוי שיכור, ענה לה בננו הקטן היה נשמה גבוהה של צדיק קדוש בגלגול הקודם הוא נחטף מהעריסה לבין הגויים וינק מאישה נכרית לאחר מכן הוא נפדה ע"י יהודים וגדל והיה לצדיק גדול כאשר נפטר רצו להעלותו למקום גבוה בגן עדן אך מכיוון שינק מאישה גויה במשך שנה נגזר עליו לרדת שוב לעולם כדי שיינק מאישה כשרה ואת נבחרת לזכות זו בשל צניעותך וצדקותך, מדוע הוא נפטר באופן נורא כל כך הוסיפה האם לשאול השיב האב בננו היקר היה צריך להיפטר מן העולם בין כך ובין כך כשהוא עמד להיפטר מן העולם נגזרה גזרה גדולה על יהודי עירנו וכולם היו אמורים לעזוב את העולם כיבדו אותו שיהיה כפרת העיר כולה והוא נרצח למען כולם ובכך הציל את העיר כולה.

לכן זוכה כאן בננו לכבוד גדול מאוד בגן עדן אין רשות לראות אותו רק לי שאני אביו גם לך תהיה זכות בבוא הזמן להיות במחיצתו עקב הצער שעברת, אחר כך הוסיף ואמר דעי לך שרק בעקבות מידת התחזקותך בשמחה נתנה לי הרשות לענות לך על כל הקושיות, אנא ממך מעתה היי שמחה הנה הציעו לך שידוך הגון אל תתנגדי הוא סיים את דבריו ונעלם, היא התעוררה משנתה כאילו נולדה מחדש זמן רב המשיכה לשכב כשחיוך על פניה אבן נגולה מעל לבה והיא קבלה תנחומים כעת נישאה בשנית וחיה חיים שמחים ונעימים.

מסופר על תלמידו של הרמב"ן שהיה גוסס והרמב"ן דיבר איתו שהוא מוכן לתת לו קמיע ועל ידו יפתחו לפניו כל שערי גן עדן אך בתנאי שישאל כמה שאלות ויחזור אליו עם תשובות, כמובן הסכים התלמיד ונתן בידו מכתב וקמיע במכתב נכתבו שאלות על הנהגת ה' כעבור מספר חודשים מפטירתו נגלה אל רבו ואמר לו הגעתי לעולם האמת ובזכות הקמיע שנתת לי נפתחו בפני כל השערים אך לגבי השאלות שביקשת שאברר על הנהגת הבורא השאלות אינן שאלות למעלה רואים עולם ברור אין שאלות הכל מובן עד שזה בושה לשאול.

עלה בידנו ללמוד עד כמה נסתרות דרכי השם אשר אין בשכל אנוש כל עוד נשמתו בתוך גופו להכיל ולהבין, ויש בזה אריכות גדולה בכדי לחבר ספר שלם ממעשיות שהיו בעולם ועד כמה מתברר שמשפטי השם צדקו יחדיו וכל השאלות נובעות מקוצר ראייתנו והשגת שכלנו ומוטל עלינו אך ורק להתחזק באמונה וביטחון בשם שהוא אבינו שבשמים אב הרחמים וכל מעשיו אך ורק לטובת האדם ויובנו הדברים רק לעתיד לבוא, ויהי רצון על ידי שנתחזק באמונה וביטחון בשם יבוטל מעל כל עמו ישראל כל גזרות קשות ורעות ויאמר די לצרותינו ויחיש את גאולתנו במהרה בחסד וברחמים אמן ואמן.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!