הגולם קם על יוצרו: למה מוצנחים מועמדים לערים החרדיות?
לאחר שבוע של דרמות ותככים בלתי פוסקים סביב מהלכים למינויים של פוליטיקאים חרדיים לתפקידים שונים ברחבי הארץ, ללא התייחסות למקום מגוריהם הנוכחי, מנתח עורך הדין יצחק שיינפלד בטור מרתק את התופעה התמוהה, ומעלה מספר הסברים, סיפור מרתק השופך אור, ואזהרה נוקבת לעתיד
- יצחק שיינפלד, עו"ד
- י"ג אלול התשע"ח
- 4 תגובות
"להשאר על הגלגל". זו הסיסמה שכל פוליטיקאי מתחיל ישמע. גם כשהוא למטה, בוודאי כשהוא למעלה. בד״כ אתה מוצא עצמך נטוע אי שם באמצע, מאמין שבסיבוב הבא תעלה, והמציאות הסיבובית דווקא מורידה אותך.
לא נעים, אפי׳ נורא! תמיד יש תקווה לסיבוב נוסף. העיקר להשאר על הגלגל. גם באם הגלגל בעיר אחרת וצריך לשנות את מקום המגורים. המשפחה תלך אחר הראש.
הפוליטיקה בישראל אכזרית. ״כיוון שירד לא יעלה עוד״. למעט בודדים. החרדית, מחרה אחריה לומדת מדרכיה ומתעלה על מלמדיה. לא טוב.
הפועל היוצא, פוליטיקאים ועסקנים ״מנויידים״ מעיר לעיר, כמעט משכונה לשכונה. העיקר שיישאר על הגלגל.
פלוני נכשל בביתר נביא אותו לטלז-סטון. אלמוני לא יכול להמשיך באלעד ננייד אותו לבית שמש! וחוזר חלילה. העיקר שהוא בסיעה המתאימה או בחצר החזקה או סתם לוחש על אוזנו של הבכיר. והדוגמאות רבות.
׳רעה חולה׳ נוספת: ראשי המפלגה במישור הארצי, העסוקים איש איש בתחומו, חלקם בתפקידים ממלכתיים ומופקדים על רווחת הציבור הכללי, לא רק של בוחריהם (!), ״בוחשים״, מערבבים, מתעסקים ומחליטים, בכל סניפי המפלגה מדן ועד באר-שבע
אין לירושלים, חיפה, בית שמש, אלעד, בני ברק, אשדוד, ולא אמנה כרוכל את כל הערים בהם היהדות החרדית מיוצגת, עסקנים מקומיים מוכשרים, שיכולים להביא ולהציע את השאלות המקומיות, באם הם קיימות! לפני שולחן מלכים?
מהי האובססיה להתערב? לשלוט? לפקח! על קטנה כגדולה? שאיפה לכוח? כבוד? יצר שלטון? התנשאות? רק אני, ועוד הפעם אני!
ויתר על כן: אלוקים לשלטון בחרתנו? כיוון שמאן-דהוא ״התעסקן״, נהיה משרת ציבור, עסקן, חייבים למצוא לו תפקיד. באם לא כאן, אז שם.
אין בעיר המקומית עסקנים, בני המקום המכירים את צרכי המקום והעיר, המתאימים ומוכשרים למלא תפקידים כאלו? פלוני ואלמוני שאיבדו את סידור העבודה, שיחזרו לתלמודם, או לעסקיהם.
זה מינוי לחיים? באם מדובר ב״שליימזל״, שבלי משכורת מהקופה הציבורית, יישאר אביון מהודר, דווקא אותו מממנים ומפקידים על שירות הציבור ולציבור? אתמהה.
במהפך 1977, כשמנחם בגין קיבל את השלטון, הוזמנה 'אגודת ישראל' אחר כבוד להכנס לקואליציה. מאחר ולא יכלה לקבל תפקידים ביצועיים בממשלה עפ״י החלטת מועצג״ת, הציע שר האוצר המיועד, שמחה ארליך ז״ל, למנות 8 סמנכלי״ם אנשי אגוד״י במשרדי הממשלה השונים.
היתה זו בשורה נפלאה לכאורה, לאנשים שנרדפו רק בגלל שלא היה להם ׳פנקס-אדום׳, חברות בהסתדרות העובדים. הועלו שמות, היו רעיונות! כלום לא בוצע! למעט במשרד החינוך, שם מונה פקיד בכיר ״סרוג״!! על המכסה של אגודת ישראל ובהסכמתה.
הייתי מקורב אז לאחד ממנהיגי המפלגה, שהשפע שנפל לפתע לפתחם הדהים אותם, תמהתי בקול, הייתכן?? נותנים, לא לוקחים? התשובה הייתה לגלגנית! עם המון אמת פנימית: לא מגדלים יורשים בפוטנציה, שעלולים לסכן את מעמדך בעתיד!
האם גם היום שולט הפחד מגידול וטיפוח של יורשים בפוטנציה, העיקרון לפיו מספיק מי שכבר קיבל תפקיד ולא יוצרים בעלי תפקידים חדשים? מקווה שלא.
האירוניה היא כיצד יושבים המנהיגים הבכירים במגדל השן, ולא רואים שהיסודות מתערערים. הציבור לא טיפש ואי אפשר להכתיב לו. מה שהיה לא בהכרח שיהיה.
נכון! בציבור הכללי יכבדו את ״כרוז מועצות גדוה״ת״ ויצביעו עפ״י ההוראה, אבל השוליים מתרחבים מיום ליום. הציבור גדל וגדל בלעה״ר, כמותית ואיכותית, ובקלפי זה לא בא לידי ביטוי אמיתי! כי השוליים מתרחבים והאדישות חוגגת.
באמת צריכים לנייד ולהביא ממרחקים ״אישיות״ שתטפל בנושאי הזבל, ארנונה, בניה, של הציבור המקומי? זה מקומם, מתריס ולא חכם.
הגולם כבר קם על יוצרו, עוד מעט הוא גם יחבוט בו בנקודה הרגישה והחשובה ביותר! בבחירות לכנסת הבאה, שייערכו בשנה הקרובה והבאה עלינו לטובה.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 4 תגובות