ה'עכברת' היא בעצם תזכורת נוגה למצבנו

"אין שמחה כהתרת הספיקות", גילו לנו חכמינו זכרונם לברכה וזה הוכח כמציאות וכעובדת חיים. האיש החי בספק אינו חי טוב, אינו שמח בחלקו ותמיד ירגיש לא בטוח. האיש המאושר הוא האיש שאין לו כל ספק, הוא בטוח לגבי עמדתו וקיומו, ומשוכנע במציאות חייו בעבר בהווה ובעתיד.

התקופה האחרונה במדינת ישראל, לקראת הבחירות המוניציפליות, מלווה מטבע הדברים בהרבה חששות, המון ספיקות ואי וודאות רבה. בפרט לנציג ציבור ההולך להכרעה גורלית, שגורל ציבור שלם תלוי בידיו ובשיקול דעתו, היצלח או לא.
כשאני עומד מול מפלגות שונות שמחזרות אחרי הקול התורני בעיר חדרה, אני בודק את עצמי שוב ושוב, האם אין כאן נגיעות אישיות ואולי הבטחות סרק שלא ימומשו?! הרי אני משול לשליח ציבור שאותו ממנים להנעים להם את התפילה ולסדר תפילותיהם. וכי יש בי דעה יותר משאר אלפי הקולות שבחרו בי? אין אני רק נציגם וטובתם הוא זה שצריך לעמוד מול עיני ברגעים אלו.

עשינו סבב מפלגות, בדקנו והרחנו מי איתנו ומי לצרינו, מי מבטיח ומי מעוניין ויכול גם לקיים. נועצנו גם בגדולי ישראל שליט"א שקיבלו עדכון מלא משלל הסבבים והפגישות והכריעו כי יש לבדוק מי מאחד ומלכד יותר מכולם את כולם, למען המטרות האמיתיות. כי זה הסוד: בסופו של דבר מי שמכיר בך – יכול להיות שותף שלך, מי שאינו מכיר בך ומתנשא מעליך – סופו ואולי אפילו תחילתו שיבגוד בך.

אין זה סוד שקיימת במדינת ישראל היררכיה שבטית ואפליה קיומית. ישנם המרגישים וחשים עצמם 'מלח הארץ', מתבטאים באי מכובדות כלפי ציבורים ומגזרים אחרים, מפלים ומקפחים לרעה עדות וחוגים אחרים. כשאנו רוצים ליצור כוח – בכל מקום שרק יהיה – חובה עלינו קודם למצוא את המאחד והמלכד. מי שמכיר בנו, יודע את ערכנו, מבין לרוחנו – איתו ניתן למצוא בסיס משותף לחמשת השנים הבאות.

בפוליטיקה יש הרבה אינטריגות. אבל אנחנו נמצאים בפוליטיקה בהכרח ולא בעונג. אין לנו שום פריבילגיה לתקוף את האחר ולהציק לזולת. אין לנו כל עניין להשמיץ את השני, יש לנו עניין להיות שווים, לקבל את המגיע לנו, ולהשיג את מטרותינו, עבורנו, עבור ילדינו, עבור תלמידינו. זו בעצם המטרה המרכזית שלי ושל חבריי בכניסתנו לפוליטיקה, בה זורמים הרבה מים לא נקיים, והרבה דם רע.

בימים אלו מסתובבת מגפה בישראל: "עכברת". עשרות אנשים ששבו מן הגולן גילו סימפטומים של המחלה וחלקם עדיין מאושפזים בבתי חולים ברחבי הארץ.

העכברת כשמו כן הוא מחלה שמקורה מחולדות ועכברים הנושאים חיידקים של קדחת הנילוס. העכברים מגלים לנו חכמינו הם רשעים, שקוראים לחבריהם לחלוק עמם סעודה אותה גזלו מבתים של חפים מפשע.

לעומת זאת, על החסידה, אומרים חכמינו שנקראת בשם הזה, על שם שעושה חסד עם חברותיה ומעניקה להם ממזונה. אז למה החסידה צדיקה והעכבר רשע?

מבארים חכמי החסידות, כי החסידה מיד כשהיא מגלה מעט מזון היא קוראת לחברותיה וחולקת עמן, ואילו העכבר הרשע סועד כל צרכו ורק לאחר שכבר לא יכול לזוז – הוא מזמין את החברים לקחת את מה שנשאר.

סיבה שנייה, החסידה לא נכנסת בחורים ובסדקים, והיא נוטלת בעיקר את מה שאנשים השאירו בחוץ והפקירו מרשותם, לעומת העכבר הרשע הפולש לתחום הפרט ונוטל מכל הבא ליד.

ה'עכברת' היא בעצם תזכורת נוגה למצבנו. ככה אנחנו נראים כשאנחנו מסיגים גבול; כשאנחנו רוצים לבלוע איש את השני; כשאנחנו שוכחים את חומת וצנעת הפרט ומביכים את השני; כך אנחנו נראים כשאנחנו נוגסים בחלקו של השני; ככה אנחנו נראים כשאין לנו מידות טובות ואנו נוהגים בחוסר פרגון.

וזה לא רק בפוליטיקה, זה בכל פרט בחיים.

חודשיים ימים נותרו עד ליום הבחירות. השבוע חברתי לניר בן חיים, יהודי יקר, שותף נאמן המכהן כיו"ר המרחב ההסתדרותי. ניר, מהכרותי העמוקה עמו, יכולני להעיד, כי לא גבה ליבו ולא רמו עיניו. הפוליטיקה לא השחיתה אותו, אלא להיפך, היוותה עבורו מנוף לקידום וסיוע לכל פונה ופונה.

דומה והספקות שהיו לנו בעניין קיבלו מפנה חיובי ברגע שחברנו יחדיו לקידום האג'נדה שהיא המוטו שמלווה את הפעילות שלנו בשנים האחרונות: יחד שבטי ישראל.

שלמה המלך ע"ה אומר (משלי טו) "מְאוֹר עֵינַיִם יְשׂמּח לֵב שׁמוּעָה טוֹבָה תּדַשּן עָצֶם". והכוונה היא כי אם האדם נמצא במתח של ספק אז האישיות שלו עצובה, קמולה ונובלת וקשה לו לפעול ולעשות, אמנם ברגע שהותר לו הספק והעניין ברור ונהיר לו והוא יודע מה המטרה ומה הוא צריך לעשות - זה ממש מחיה אותו והוא שמח, פורח, וזו היא שמחה מיוחדת.

אז השמועה טובה שלנו היא החבירה לאחדות עם ישראל החונה על כל שבטיו. דומה כי 'יחד שבטי ישראל' בשיתוף 'כולנו' תהווה אכן מטריה רחבה לכל עמך ישראל, בכל הסגנונות, למרות החילוקים, וחרף הניגודים. כי בסופו של דבר כולנו יחד שבטי ישראל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!