בנו של חבר ה'מועצת' • הרה"ח ישראל פלקסר זצ"ל
הרב החסיד רבי ישראל פלקסר, בנו של חבר ה'מועצת' הגאון רבי יצחק דוד פלקסר זצ"ל, נפטר בבני ברק
- משה ויסברג
- ט' אלול התשע"ח
- 2 תגובות
ברוך דיין האמת: קהל חשוב ליווה אתמול (ראשון) בבני ברק ובירושלים, את הרה"ח ר' ישראל פלקסר ז"ל, מחשובי חסידי גור, שהשיב נשמתו לבוראה לאחר שנים שבהן נזדכך בייסורים שקבלם באמונה, והוא בן שבעים ואחת שנה. המנוח היה בנו של הגאון החסיד רבי יצחק דוד פלקסר זצ"ל, מגדולי עדת חסידי גור, ר"מ בישיבת 'שפת אמת', ראב"ד בד"צ 'אגודת ישראל' וחבר מועצת גדולי התורה, שנודע בשערים בחיבוריו 'שערי יצחק'.
בפטירתו אבדה דמות של יהודי בן תורה חסיד ששורשיו נטועים באוהלי תורה ויגיעתה, אשר מסכת החיים שהנחיל במסירות לילדיו ולנכדיו, כלולה בשלושת עמודי עולם: תורה, עבודה וגמילות חסדים.
ר' ישראל נולד ביום י"ט במנחם אב תש"ז, בירושלים עיר הקודש, בבית של תורה וקדושה, של אביו הגדול שהיה הוגה יומם ולילה בתורה ומנחילה להמוני תלמידיו בחן ובהדר, והיא משוש חייו. בבית המופלא, בו האם הצדקנית מרת אשקה ע"ה, שאב את אהבת התורה, את יראת ה' והדבקות בצדיקים. אמו היתה סמל ודוגמה לעבודה שבלב, ואת העוצמה הרוחנית הזו הטמיעה בילדיה. רבי ישראל היה טופח על מנת להטפיח והחדיר זאת בצאצאיו, ילדיו ונכדיו.
את משנת תלמודו קנה בתלמוד תורה 'עץ חיים' ותלמוד תורה 'יבנה' ואח"כ בישיבת 'בית מאיר' והיה שקוד על תלמודו באמת ובאמונה, ומתוך יראת ה' טהורה.
בהגיעו לפרקו הקים את ביתו עם זוגתו מרת חנה ע"ה לבית אגטשטיין. היא היתה מחנכת דגולה וצופיה הליכות ביתה, ועמדה לימינו כל ימיה. למגינת לב, נפטרה במיטב שנותיה לפני שש עשרה שנה והוא נותר עם חלק מהילדים שטרם הביאו לחופה.
את מורשתו של אביו הגדול, דאג להנחיל לצאצאיו. השקיע הרבה ממון וחשיבה, כיצד להחיות אצל עצמו ואצל כל צאצאיו, את דברי התורה של אביו, הגרי"ד פלקסר, כדי לקיים בכך גם את מצות כיבוד אב.
כל ימיו היה סמל של ישרות, של הליכה בדרך הישרה בלא לסטות ימין ושמאל. איש של שלום היה, ותמיד השקיע בהנחלת השלום, דבר שנעשה אצלו בגלים סובבים: תחילה אצל עצמו ומשפחתו, שהיה מאושר לראותם מאוחדים, ובהמשך בקרב ידידיו וכל ישראל.
השקיע נפשו בעמל התפילה. שקד להבין המילים, להתפלל בתוך סידור, עם אותיות גדולות וברורות. דבר לא הפריעו מללכת לבית העתירה: בקיץ ובחום, בגשם ובסערה, מסר נפשו לצעוד לבית החסידים דגור ברחוב שד"ל, שעבר אחרי כן לרחוב מימון. לא התחשב בכוחותיו האוזלים ובקשיי התנועה שמהם סבל בחוליו. את כל לבו נתן לבית החסידים, תרם הרבה והקדיש בו הרבה ממרצו ומפעלו.
כל חייו היו להיטיב לזולת. אם שמע שמישהו צריך עזרה, היה מיד ניצב שם בתושיה ועושה כל שביכולתו לסייע לשני.
פרק מיוחד בחייו היה עמל החינוך והחסד שלו, יחד עם זוגתו ע"ה. זוגתו היתה מחנכת מהשורה הראשונה שניהלה שנים ארוכות את פניימית "קרן הילד" בבני ברק, בה חסו והתחנכו בנות ממשפחות הרוסות, ברובן ממשפחות הרחוקות מהווי תורה ומצוות. היא בנתה את עולמן הרוחני והקיומי, הקימה להן בתים נאמנים בישראל ור' ישראל סייע בכל לב בכל אלה.
בשנים האחרונות חלה וסבל יסורים רבים, אך התהלך בתום ובאמונה והמשיך בעבודת התורה והתפילה שלו. לאחרונה מעד ואושפז בבית החולים. אור לאתמול נדם לבו בפתאומיות והוא השיב נשמתו לבוראה.
הותיר אחריו את בניו הרה"ח: ר' מרדכי שלמה, ר' אברהם מאיר, ר' אלעזר, ר' יהודה, ר' נחום וחתניו הרה"ח: ר' זכריה דיוויס ור' שמואל וינגורט ונכדים.
הלווייתו יצאה מביתו בבני ברק, ועברה ליד בית החסידים דגור ברחוב מימון. ספד לו גיסו, הגאון רבי משה גוטליב.
אחיו, הגאון רבי מאיר פלקסר, ר"מ בישיבת 'חידושי הרי"מ', אמר בדברי הספדו הכואבים כי נחלקו התנאים איזו דרך שידבק בה האדם. כל אחד בחר במידה אחרת. אמר ר' אלעזר בן ערך: לב טוב. אמר ר' יוחנן בן זכאי: רואה אני דברי ר' אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם.
אתה היית דוגמה ליהודי עם לב טוב, לעצמך לא היית צריך כלום, הסתפקת במה שיש לך בכל העניינים. אבל, כשהגיע לגבי אחרים, איפה שהיית, אם במשפחה, 24 שעות ביממה היית במצב של לתת ולתת, אם זה בשטיבל שהתפללת, כל המחשבה שלך היתה מה אפשר לתת לשטיבל, במה יהודים ייהנו מהשטיבל. לב טוב זה העיקר של האדם; כל החיים חיית לתת.
הגמרא אומרת בשבת: הנעלבים ואינם עולבים, עושים באהבה ושמחים ביסורים, עליהם הכתוב אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. כל יהודי מגיע בחיים לרגע של נעלבים, אבל, אתה לא פגעת אף פעם ביהודי, תמיד היית מהנעלבים ואינם עולבים, ויחד עם זה שמחים ביסורים, ברגעים הכי קשים. אני זוכר שפעם נכנסתי הביתה, מדדים של בריאות ירדו לך בחריפות מסוכנת, וחשבת שאלה הרגעים האחרונים שלך, אבל, ברגע שתפסת את עצמך - אותה שמחה כאילו לא קרה כלום, היית חי בשמחה, כי כנראה היסוד שלך היה 'עושים באהבה', כשאוהבים את הקב"ה, כשיודעים שיש בורא לעולם - לא פוגעים, ושמחים בכל מצב שיש.
כמה השקעת וכל הרצון שלך היה שהילדים והנכדים שלך יגדלו בגשמיות וברוחניות, מסרת את נפשך בשביל הילדים שלך, והקב"ה רצה ויש לך ילדים ונכדים הולכים בדרך התורה והמצוות. יושבים ועוסקים בתורה.
אין משהו יותר גדול אצל הקב"ה מאחד שגומל חסדים. תבקש שהמשפחה תלך ותתחזק, ואני והאחים מבקשים סליחה ומחילה ממך. אחרי כן השמיע דברי הספד הגאון רבי יעקב ליכטנשטיין - רב בית החסידים.
בבית ההלוויות שמגר בירושלים, ספדו לו גיסו הגאון רבי משה קלירס ובניו, הרה"ח ר' מרדכי שלמה והרה"ח ר' אברהם מאיר.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות