"בשבריר שנייה נסחפו שלושה מבני משפחתי"

נתנאל איזק ובני משפחתו טיילו והגיעו לחוף הים. הם נכנסו, התרחצו ונהנו עד שלפתע, ברגע אחד, שלושה ילדים נסחפו אל תוך הים, אל לב לבה של מערבולת. בפוסט שפרסם אמש בפייסבוק מתאר נתנאל את הרגעים המפחידים, את השניות הקשות ואת נס ההצלה שהיה בו הרבה 'סיעתא דישמיא'.

"מכירים את הביטוי 'לי זה לא יקרה'?'', שואל איזק את הקוראים, "מהיום לא תשמעו אותו ממני", הוא מבטיח ומתחיל לספר את הסיפור המפחיד: "נוסעים לטיול משפחתי בגליל המערבי ועוצרים לרחוץ ברצועה קסומה וללא שירותי הצלה בחוף אכזיב. מקיימים תדריך בטיחות קצר, מגדירים את גובה המים המותר לכניסה ואת כמות הילדים המותרת בכל פעם. כמעט ואין מתרחצים נוספים, הילדים עם ה״בוגי״ כבר במים, הגלים גבוהים והים כחול, תאילנד זה פה", הוא מספר על רגעי השלווה לפני החרדה.

"בשבריר שנייה 3 ילדים נסחפים עם הבוגי צפונה לכיוון הסלעים, ובשנייה שאחריה הם כבר בתוך מערבולת. ואנו מזהים את המצוקה ומזנקים אליהם שני מבוגרים - גיסי תופס את בנו ואני תופס את בני ועוד אחיין. עוד גל מגיע ושניים מהבוגים נשמטים מאיתנו. עוד גל ולפתע אנחנו נסחפים לתוך מערבולת חזקה ואני לא מצליח לעמוד כי כעת המים עמוקים מדי".

איזק מתאר את הניסיון שלו להציל את שני הילדים שהחזיק: "אני דוחף למעלה הכי חזק בעולם שני ילדים בני 9 ומנסה למצוא דרך לנשום בעצמי. פועל כמו מכונה - לא שומע כלום, העיניים שורפות ובמקביל אני כל הזמן בולע מים - המטרה היא רק לנשום. אני גם מרגיש אפיסת כוחות שלא חשתי מעודי. תשישות עצומה. הילדים באינסטינקט הישרדותי מטפסים עליי לנשום ומטביעים אותי עוד".

"אני מבין שאני חייב להחזיק את הבוגי הנותר בכל הכח כי בלעדיו אנחנו אבודים - במקביל אני אוחז בילדים בטרוף. אחד רגוע מדי בצורה משונה ואחד היסטרי מדי בצורה משונה. רק שלא יישמטו לי. פתאום דברים שבשגרה כמו לדבר, לנשום או לעמוד הם הכי קשים שיש", מתאר איזק בכאב.

על ההצלה וההקלה שבעקבותיה מתאר איזק במילים מתונות יותר וכותב: "בינתיים מתקרבים גיסים נוספים ומצליחים לחלץ את בני ואת גיסי ובנו. האחיין ואני נסחפים עוד קצת ולאט לאט מתקרבים אל החוף עם הגלים. סופסוף מחלצים אותנו. כל הגוף מלא חתכים ושריטות מהסלעים. אני מרגיש תשוש בצורה יוצאת דופן ומקיא המון, רואה את בני עומד לידי ומרשה לעצמי לשכב על החוף. ברוך ה' שניצלנו".

איזק מסכם את האירוע, שלקח 3 דקות לכל היותר, אבל את השיעור שלו הוא מנסה להעביר גם לאחרים: "כששמעתי אנשים מתראיינים אחרי אסונות - כחוט השני הם טענו שזה הרגיש להם כמו נצח, ובפרק הזמן הזה התרוצצו להם עשרות מחשבות בראש. שם בלב ים עפו לי עשרות שברי מחשבות, זכרונות ופסוקים מהתהילים שקשורים בים ומים. אבל המחשבה היחידה שלי שהייתה ממוקדת וצלולה הייתה שמפה אני בטוח יוצא עם שני הילדים".

את הכמעט-אסון הפרטי שלו מסכם איזק: "האירוע ארך 3-4 דקות ובהחלט הרגיש לי כנצח. 3 דקות של שיעור לחיים על שבריריות האדם אל מול איתני הטבע".

"אז מה למדנו? בלי 'סמוך עליי' ובלי 'יהיה בסדר', לא הולכים יותר לחוף רחצה שאינו בפיקוח של מציל! שכולנו חייבים שיעורי שחייה ושהאלוקים משגיח על כל בריותיו".

"עד כמה?" הוסיף איזק, "תמיד אומרים שאלוקים נמצא בפרטים הקטנים וכמה שזה נכון. העובדה שלא היו עוד ילדים במים בזמן הזה, שהיו שניים צמודים כדי שאתפוס אותם יחד, שלאחד מהם היה בוגי קשור ליד שבו נאחזנו ועוד עשרות פרטים קטנים שהרכיבו מציאות שבזכותה אתם לא קוראים על המקרה בעיתון".

"אז בירכנו הגומל בחרדת קודש והודינו לבורא עולם על הטוב שגמל איתנו", מסכם איזק ואומר: "למדנו לא להגיד יותר ״לי זה לא יקרה״ על כלום".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!