15 שנה לתופת בקו 2, הראשון בזירה מספר: "ילדים ותינוקות בוכים, טבח ממש"

הפיגוע המחריד בקו 2 בירושלים הוא אחד הפיגועים המוכרים והזכורים ביותר בציבור החרדי, ולו רק בשל כמות ההרוגים והנפגעים בפיגוע ההתאבדות הנוראי, אשר רובם היו חרדים.

הייתה זו שעת ערב - יום שלישי, כ"א אב תשס"ג, לפני חמש עשרה שנה בדיוק. אוטובוס דו מפרקי - קו 2 של חברת 'אגד', מתמלא בנוסעים, רבים מהם בעמידה, מחזה אופייני לאוטובוסים היוצאים ובאים אל ומהכותל המערבי. הנוסעים כולם עומדים צפופים אך מרוצים, זה עתה יצאו הם מתפילה זכה לפני בורא כל בשר ומפליא לעשות.

מה שהם לא יודעים, הוא שביניהם ייטמע לו בעוד דקות אחדות רוצח אכזר אשר יגדע את חייהם. הוא לא מערער ולא מרחם. מעט לאחר שיצא האוטובוס לדרכו, ברחוב שמואל הנביא עלה המחבל כשהוא נושא על גופו מטען חבלה במשקל חמישה קילוגרמים.

המחבל, איש חמאס מחברון, הוא אמנם אב לשניים, אך הוא חדור שנאה וחסר חמלה. בסביבות השעה 21:00, הוא מתפוצץ וברגע אחד הוא משנה את חייהם של עשרות משפחות בישראל ובעולם. פיצוץ עז מחריד את שכונת שמואל הנביא בירושלים.

התוצאה קשה: האוטובוס נקרע, חור נפער בגגו, אנשים מתפזרים לכל עבר, שקט וזעקות שבר משמשים בעירבוביא, הסירנות המוכרות מאותן שנים איומות שוב נשמעות מכל עבר, אלו הם מלאכי ההצלה החותרים למגע עם הממצאים הקשים והבלתי נתפסים - 136 בני אדם נפצעו באותו פיגוע מחריד, 12 מהם באורח קשה וכ-40 מהם ילדים ותינוקות.

המלאכים בלבן של זק"א באים גם הם ומתחילים לחלץ את הגופות מהתופת. שעות ארוכות עמלו המתנדבים לאסוף את הממצאים מהזירה הקשה שראו אי פעם בחייהם. 23 גופות נערמו להם תוך דמעות הזולגות מבלי משים, נוכח עיניהם המשתאות מול ההרס והחורבן - לא רק הגשמי. גם הגילאים והסיפורים מתחילים להיערם ככל שנקפו השעות. חלקם היו פנים מוכרות שלא יישכחו מזיכרונם.

"אבא, אבא, בוא נלך הביתה, בוא נברח"

חמש עשרה שנה אחרי, חזר 'בחדרי חרדים' עם בנצי אוֹירינג, מפקד זק"א ירושלים, שהיה ראשון המסתערים על מלאכת ההצלה. אבל היה רק כפסע, הבדל של כמה רגעים, בין היותו של בנצי בין הנפגעים באוטובוס, לבין היותו שותף במלאכת ההצלה באסון הנורא הזה.

"באותו ערב" הוא משחזר, "היה אירוע גדול של זק"א, הבאתי עמי גם את בני בן התשע יעקב יצחק. כשהסתיים האירוע, יצאתי משם כדי לחזור לביתי שנמצא באזור רחוב שבטי ישראל. הייתי צריך לעבור בדיוק באותו מסלול של קו 2 כדי להגיע הביתה. זה היה המסלול ברחוב שמואל הנביא".

"אבל מה, בדרך ראיתי מישהו שביקש טרמפ לכיוון שלי, עצרתי לו. אחר כך היה עוד מישהו שביקש טרמפ והיה צריך לאזור קרוב ולקחתי אותו גם. וכך עצרתי לדקות ארוכות ויקרות, וכשסוף סוף הגעתי לרחוב שמואל הנביא אחרי כמה דקות שמעתי רעם גדול. מטרים ספורים לפניי, אולי שלושים או עשרים מטר סך הכל.

יצאתי מיד החוצה והרחתי את הריח של הפיצוץ ואנשים רצים, בורחים לכיוון שלי וצועקים בבלבול. רצתי נגד זרם האנשים שנמלט. חששתי ולא רציתי שהילד שלי יצא גם וירוץ אחרי אבל זה היה עניין של שניות. רצתי ואחרי רגע היינו מול האוטובוס שעלה באש ועשן וכל המראות הנוראים. ילדים. תינוקות בוכים. אנשים מדממים".

אוירינג מספר על רגע קשה במיוחד שעבר עליו: "מיד קלטתי את האירוע. אבל הילד שלי כיסה את עיניו בידיו והחל לצעוק: 'אבא, אבא, בוא נלך הביתה, בוא נברח'. נקרעתי. זה רע מאוד שהוא שם. אבל אני חייב להציל חיים. ביקשתי משני אברכים שהיו עמי שייקחו אותו וישימו אותו במכונית ויחכו אתו עד שאשוב".

"זה היה נורא. טבח ממש. הרבה ילדים. אנשים זועקים לעזרה. כל כך הרבה ילדים מדממים, מוטלים על הרצפה. היו כמה פצועים שכולם צעקו לעזרה וביקשו להתפנות מיד לבית-החולים. במקרים כאלה דווקא אלה שהם יחסית פחות פצועים רצים לחפש עזרה. אנשים הביאו לי כמה תינוקות לטפל בהם. בדקתי במהירות את הפצועים כדי לבדוק מה יותר דחוף".

בנצי מספר לנו גם על ההחייאה שעשה על התינוקת ופורסמה בכלי התקשורת בכל העולם: "הייתה תינוקת אחת בת כשנה וחצי, עם פגיעת ראש שלא נשמה. לא היה לה דופק והיא הייתה ללא הכרה. ואני טיפלתי בה קודם. מיד הנחתי אותה בזהירות על הרצפה לרגלי האוטובוס הבוער, לא הספקתי אפילו לשים כפפות, רק חשבתי מהר להציל. הנשמתי אותה בזהירות כדי לא לפגוע בחוט השדרה שכנראה גם נפגע".

(זירת הפיגוע. צילום: פלאש 90) 

"אני חייב ללחום במלאך המוות, לגנוב עוד נשמה"

"הלסת הייתה ממש מכווצת בעווית" מספר בנצי, "ועמלתי קשה לפתוח את דרכי הנשימה. זה נורא להנשים תינוק. נהיה קר בכל הגוף מזה. אחרי כמה דקות החייאה בפה, השתמשתי ב'פוקט מאסק' שהיא מסיכת הנשמה אישית. היא התחילה לנשום והדופק חזר לפעול".

"באותו רגע" מתאר אוירינג, "היה לי רגע של תודה שריבונו של עולם החזיר את החיים לעוד נשמה יהודית. הרמתי אותה ורצתי לפנות אותה עם אמבולנס מד"א לבית החולים. החזקתי אותה כל הדרך על הידיים כדי לוודא שלא תיפגע מטלטולי הדרך. מיד אחרי הפינוי חזרתי להמשיך לסייע ולהגיש עזרה ראשונה".

לאחר כשעה כיכב בנצי אוירינג בתקשורת הבינלאומית ברחבי העולם שצילמה אותו עסוק בהחייאת התינוקת. למחרת כיכבה גם תמונתו בכל העיתונות בארץ ובעולם. התמונה שלו כשהוא כורע על הרצפה עסוק בהנשמת התינוקת בסיוע עוד שני אזרחים הוגדרה כתמונה המזעזעת ביותר מאז תחילת האינתיפאדה. אבל לבנצי לא היה זמן רב להתעסק בכך, הוא היה עדיין עסוק בטיפול בנפגעי האסון.

בנצי לא רק עוסק בהצלה דחופה ומיידית. הוא מלווה את הנפגעים, את המשפחות. מטפל בקרבנות ובנרצחים, מטפל בהעברה לאבו-כביר, מסייע בכל צרכי הקבורה והאבלות. הוא עושה הכל כדי להקל ולו במעט על כאב השכול.

"אחרי האסון הנורא", הוא מספר, "נגמרו לי הכוחות. אין כוח. אבל חייבים".

לא קשה לך? המראות, הדברים שאתה רואה? איך אפשר לטפל עם כל המראות הקשים מסביב?

בנצי נאנח בכאב והחיוך נמחה מפניו. "זה לא קל. המראות לפעמים קשים. בפיגוע בקו 2 היו דברים מחרידים אבל ברגע שאתה מגיע לזירת אירוע אתה שוכח מהכל, כדי להציל כמה שיותר אנשים. אסור לעבוד עם רגשות בזמן אירוע שכזה. העובדה שמדובר בילדים ובתינוקות הופכת את המשימה לקשה יותר".

"חייבים לזכור" אומר אוירינג, "שבני האדם שווים, ולא משנה אם מדובר בתינוק או במבוגר. בפיגועים הללו נמצא מלאך המוות, מנסה לקחת. אני חייב ללחום בו. לגנוב עוד נשמה. שיברח. זו מלחמה שבה צריך להציל את כולם אבל אין ספק שבזמן טיפול בילד, יש לפעמים יותר רגש. נעשה לך קר בכל הגוף".

(בנצי אוירינג במלאכת הקודש. צילום: משה מזרחי) 

בפיגוע נהרגו:

הק' שלום מרדכי רייניץ הי"ד, בן ה-49 מקרית צאנז נתניה ובנו הק' יששכר דב רייניץ הי"ד, בן ה-9.

הק' שמואל זרגרי הי"ד, בן 11 חודשים מירושלים.

הק' מנחם ליבל הי"ד, בן 24 מירושלים

הק' לילך קרדי הי"ד, בת 22 מירושלים

הק' יעקב בינדר הי"ד, בן 50 מירושלים

הק' אליעזר וייספיש הי"ד, בן 40 מירושלים

הק' ליבה שוורץ הי"ד, בת 57 מירושלים

הק' שמואל ולנר הי"ד, בן 50 מירושלים

הק' אברהם בר אור הי"ד, בן 12 מירושלים

הק' בנימין ברגמן הי"ד, בן 15 מירושלים

הק' מרים אייזנשטיין הי"ד, בת 20 מבני ברק

הק' חנוך סגל הי"ד, בן 65 מבני ברק

הק' נחמה חווה רכניצר הי"ד, בת 19 מבני ברק

הק' אלישבע משולמי הי"ד, בת 16 מבני ברק

הק' גולדי טויבנפלד הי"ד, בת 46 מניו יורק ובנה, הק' שמואל הי"ד בן 5 חודשים.

הק' ציפורה (פייגה) דושינסקי הי"ד, בת 50, מירושלים

הק' רחל וייץ הי"ד, בת 70 מירושלים.

הק' מרדכי לאופר הי"ד, בן 27 מנתניה

הק' טובה לב הי"ד, בת 37 מבני ברק

וכן, עובדת זרה מהפיליפינים.

יהי זכרם ברוך

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!