לא, היהדות איננה מוגשת על מצע חסה
בערב שבת הנחמה, מסביר הרב בן ציון נורדמן בטור מיוחד נקודה מהותית בעם ישראל - שדווקא מתוך החושך והחורבנות, מתנער, קם מאפרו ועולה לשיאים חדשים
- הרב בן ציון נורדמן
- ט"ו אב התשע"ח
בשבוע האחרון, כמו רבבות עמך בית ישראל, ביקרתי בכותל המערבי, שריד בית מקדשנו, השריד האחרון שנותר לנו לפליטה מבית המקדש בו שרתה השכינה, מקום שהפך לתל תלפיות שהתפילות עולות ממנו השמימה.
בכותל המערבי אתה חש מתחבר לחורבן שקרה כאן, אל מול עינינו. בכותל אתה מתחבר למורשת עם ישראל, שאבלה 1,950 שנה על חורבן בית מקדשנו ותפארתנו.
וכאן במקום הזה, אני מבחין במנוף פיגומים רחב גובה, שמסתיר את רוב הנוף היפה של הכותל, לאלו העומדים מגבוה. מה תפקידו של המנוף המכוער? איש לא מתעניין. כנראה עסוק בעבודות תשתיות באתר הקדוש. אבל הרב אליעזר סורוצקין, יו"ר 'החינוך העצמאי' ו'לב לאחים', אמר בצחות לשונו: "התחילו לבנות את בית המקדש...".
וזו לא בדיחה. כל הרס מביא עמו בניין, כל כישלון מביא הצלחה, וכל צרה מביאה בכנפיה בשורה טובה. כי כך דרכו של עולם וכך יצר הקב"ה את עולמו: רק לאחר שהזריעה נאכלת ונרקבת - או אז היא יוצאת ומצמיחה זרע חדש.
אמר לי פעם שד"ר (שלוחא דרבנן) נכבד, שהיה נוסע לעיתים תכופות לארה"ב ולאירופה לגייס כספים עבור מוסד חינוך שניהל: "על כל טריקת דלת – אתה יודע שהנך מתקרב ליעד". כי אחרי תשע טריקות דלת מגיעה הדלת העשירית ומכפרת על כל עוגמת הנפש של קודמיה.
כשם שבניין צריך יסודות, כך נחמה וגאולה צריכה גלות וחורבן. ומשעה שישראל הוכתה ונחרב ביתה, מיד באותו רגע החל מסע הגאולה של בני ישראל. אמור מעתה: בני ישראל לא נמצאים בגלות 1950 שנה, אלא במסע ארוך של גאולה, ולוואי שכבר נזכה לראותה.
ידיד הראה לי השבוע טור נחמד שמספר בשם הרב מפוניבז' אמירה נאה ומשמעותית. היה זה בימים של מלחמת העולם השנייה, והרב מפוניבז' כבר החל לתכנן את הקמת קריית ישיבת פוניבז' המעטירה בלב בני ברק.
באו אליו עסקנים ודורשי שלומו ושאלו אותו: עכשיו? בימים אלו שעם ישראל כה חרד לגורלו וכל כך לא בטוח לגבי העתיד? והרי באותם ימי צר התקדם הגנרל רומל בדרכו לאל-עלמיין שבמצרים במטרה להגיע אל ארץ ישראל ולכובשה.
נענה הרב מפוניבז' ואמר: "אם אקים ישיבה, גם אם היא תיחרב, על חורבותיה תקום ישיבה נוספת, כי דווקא מתוך החורבן מגיע הבניין".
זה היה הלך מחשבתו של מי שהקים את הישיבה המעטירה וזכה להעמיד דורות של תלמידים העוסקים בתורת ה'. דוקא מתוך השכול והאפר, ידע להרים את עצמו ולהקים הכול מחדש.
כי זה סודו של היהודי, המתנער וקם מאפרו.
בערב תשעה באב ביקרתי בכלא הדרים, כמנהגי כפעם בפעם. אמרתי להם את עיקרי הדברים הללו כי שווה להתאמץ, גם אם ניכשל, כי דווקא מתוך הכשלון תצמח הישועה. מלא לעשות כלום – לא קורה כלום. מלעשות ולנסות – קורה הרבה. חיזקתי אותם לעמוד איתן ולהתחזק גם נגד כל המכשולים והקשיים שנקרו בדרכם.
ואז קם אחד מהאסירים, בחור נחמד, ושואל: "כבוד הרב, על אלו קשיים אתה מדבר? הכול טוב!". חבריו חייכו ואני סברתי לתומי כי הינו מגחך עליי, ואז כששאל שוב ושוב, השתכנעתי שבאמת הוא חש כי טוב לו, וממש הזדהיתי עם הבחור.
והוא מספר: התדרדרתי מעבירה לעבירה ומניסיון לניסיון, הקב"ה עצר אותי באחת, זה לא חסד? כאן אני מתרגל לחיות את חיי מחדש, ומכין את צעדיי לקראת היציאה מכאן בבוא היום, וכי יכולתי לבקש טוב מזה?
ואז גיליתי, שאני אולי מדבר על כך, אבל שם בפנים, יש שכבר הגיעו להכרה הזו. כי רק מתוך הנפילה תצמח העלייה. מתוך החושך – זורח האור.
כותב השורות
חכמינו זכרונם לברכה מספרים לנו במסכת מכות (כד, א): "רבן גמליאל ורבי אלעזר ורבי יהושוע ורבי עקיבא, פעם אחת היו עולים לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קודשי הקודשים, התחילו הם בוכים ורבי עקיבא משחק. אמרו לו: "מפני מה אתה משחק?", אמר להם: "מפני מה אתם בוכים?".
מה שמונח מאחורי הבכייה והשחוק הוא מחלוקת על הבסיס הקיים לנגד עינינו. חכמי ישראל סברו ובצדק, כי החורבן לנגד העיניים, שועלים הילכו בו, למה זה לא נבכה? אבל רבי עקיבא, ראה כאן בחורבן דווקא את סוד התקומה. כמו אותו גרעין שנרקב ומצמיח עץ לתפארת ולכן שמח. כי ללא החורבן לא תהיה אח"כ תקומה. ועכשיו ידע רבי עקיבא כי לאחר החורבן יבוא בניין בית המקדש השלישי והנצחי שלא ייחרב לעולם.
בפרשתנו, פרשת ואתחנן, אנו למדים על הכנת משה רבינו את בני ישראל אודות כניסתם לארץ ישראל. הוא אומר להם ומספר את התלאות שהם יעברו בימים הראשונים בכניסתם לארץ ישראל עד שיתיישבו בטח. הוא מספר להם שהם יצטרכו לעמול ולהילחם בשבעה האומות שמיישבות את ארץ הקודש עד אשר "נתנם ה' אלוקיך לפניך והשמידם".
כי זו תכליתו של האיש היהודי: ללחום ולקבל. אין יהדות על מצע של חסה. תזיע, תעמול, תיכשל, ואז תקום שוב, וכמו שאמר שלמה המלך ע"ה החכם מכל אדם: "שבע ייפול צדיק וקם". לאחר הנפילה תבוא התקומה והיא תכפר על כל ימי הנפילה.
וכה אמר הנביא ישעיהו בדברי נבואתו אותו קוראים בהפטרה של שבת נחמו: "כל גיא יינשא, וכל הר וגבעה ישפלו, והיה העקוב למישור, והרכסים לבקעה". רק מעט סבלנות והרבה אמונה.
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות