"גאווה, גאווה, גאווה": הישיבות אינן מועדון ואתם לא הסלקטורים

"אֶבֶן וָאֶבֶן אֵיפָה וְאֵיפָה – תּוֹעֲבַת ה' גַּם שְׁנֵיהֶם".

בשלושת השבועות שבין תשעה באב לראש חודש אלול, רוב הבחורים שווים בזה שכולם בבית/במחנה או בקעמפים / טיולים וכדו'. בימים אלו, מאות אלפי בחורי ישיבות יוצאים לנוח ולפוש מעמל העסק בתורה, ואוגרים כוחות מחודשים ומרעננים לקראת השנה הבאה הבעל"ט. ובבוא אותו יום המיוחל הלא הוא ראש חודש אלול יארזו במזוודה קטנה כמה חפצים אישיים ובגדים ליום יום ולשבתות, ויחלו צועדים מעדנות בדרכם לישיבה החדשה שם התקבלו.

אך למרבה הצער לא כולם שווים לטובה, ולא כל הבחורים יזכו לחוות את ר"ח אלול תשע"ח, באותה התחדשות והתרעננות כחבריהם הנ״ל. כן, גם ב-2018 עדיין מתהלכים בקרב אנ"ש במגזר החרדי, אינספור סיפורים על 'סלקציה' ו'איפה ואיפה'.

בר"ח אלול, בזמן פתיחת שערי הישיבות למאות אלפי הבחורים שיעשו את דרכם אל ההיכל הגדול בציפייה ובהתרגשות רבה, ישנם גם מאות בחורים שלא עברו את ה'סלקציה' של הסלקטור בשער.

הם קיבלו סירוב ויישארו בבית. בושה תעטוף אותם בימים ממבטי השכנים והם יעשו כל דבר על מנת להימנע מלהיתקל בחבריהם לספסל הלימודים עד הזמן קיץ.

בלילות יתחבאו תחת השמיכה עד למעלה ראש, ובשקט יבכו בדמעות שמרטיבות את הכרית, ומפה הדרך קצרה להתדרדרות לדיכאון ומרה שחורה, ולאבדון רוחני.

מי שנקלע פה לסיטואציה הכי קשה וחמורה, אף יותר מבחורי החמד, אלו הוריהם, שבימים שבשגרה עליהם לנווט בית מרובה ילדים ולדאוג לפרנס את המשפחה, וכעת נאלצים להתרוצץ - תוך ביזיון והשפלה - מר"מ למשנהו, מראש ישיבה אחד לחברו, בניסיון להביא לכך שיקבלו את בנם מחמדם כחבר מן המנין בישיבה/חיידר.

הם אלו העומדים פנים אל פנים מול המנהלים (שמספרים לנו כי עושים 'עבודת קודש') ויתר אנשי השררה, אשר פוסלים במחי יד את מחמד עיניהם - ללא מינימום אחריות לעתידו של הצעיר. לפעמים אף חווים ההורים המבוגרים השפלה מול אנשים קטנים מהם, בגיל, בחכמה ובמעמד. גם עסקנים קטנים בוחשים ומתערבים, בלי לבחול בשום אמצעים, באכזריות מרושעת והכל ב'איצטלא דקדושה' או של 'קנאות'.

ואותו הורה, שעבר דבר או שתיים בימיו - מעול הפרנסה ועד חינוכם של עוד תריסר ילדים, שכל אחד מהם מחכה בבית לקצת תשומת לב של אבא שחוזר הביתה טרוד וכו' - מתמודד פתאום עם בעיות בריאותיות, מרוב צער ועגמת נפש. ואז נעלמים לפתע כל הצדיקים/העסקנים/המחנכים, אותם אפוטרופוסים וספסרים שדואגים ברוע שכזה לרוחניות בני משפחתו.

אין הבדל בין מנהלי הישיבות, מנהלי התתי"ם ומנהלי בתי הספר. אתם בעלי הכוח והשררה, תאבי הבצע - היושבים ראשונה במלכות (לוחשים לי שאסור להכליל וכי יש צדיקים בסדום), כמו כן אתם המחנכים (גם כאן אני לא מכליל), שעבודתכם היא עבודת קודש שמתן שכר נאה בצידה (לכאורה) - לפעמים נראה שאתם טועים ומתבלבלים ולרגע חושבים שהמוסד בו אתם מחנכים הוא סוג של 'מועדון', כשאתם המנהלים כמו אותם בריונים רוסים שומרי סף חמורי סבר ועליכם לשמור על טיב הבאים למועדון, ולערוך 'סלקציה' מבזה למי שלא בא לכם בטוב.

הורים שחוו את הסלקציה על בשרם מספרים, שלפעמים המנהלים עושים זאת בהנאה מרושעת ומתוך אינטרסים זרים, שאין בינם לבין דרך התורה ולא כלום.

יבואו אי אלו מנהלים ומחנכים שיטענו, כי קל לשבת מאחורי המקלדת ולהאשים, כשבסופו של דבר מי משמתמודד בפועל עם ה'בחורים הבעייתים' עם ה'ילדים ההיפראקטיביים' וכדו' - הם אנחנו, הצוות החינוכי!

אתכם, מנהלים / מחנכים עצלנים, אני רוצה להפנות, לדבריו הנוקבים של אותו זקן, האי צדיק וקדוש גאון ישראל, מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצ"ל - כשהוא זעק בכאב 'גאוה', 'גאוה', 'גאוה', בתיעוד המפורסם, הוא התכוון אליכם. זאת, בתשובה לשאלת הגרש"ב סורוצקין על שני ילדים שהינם קצת יותר 'מודרניים' או 'פתוחים' בהשוואה לאופי החיידר, מה שגרם להתנגדות של הורים ומורים לקבלם לחיידר.

כאבם של ההורים וצערם של הילדים, זועקים עד לשמיים. בניסיון לעשות מה שאפשר על מנת למנוע זאת, אפרסם כאן ב'בחדרי חרדים' בימים הקרובים כמה סיפורים - טיפה מן הים, כלי ראשון מהורים שחוו זאת על בשרם ממש - על היחס שקיבלו מההנהלה במהלך ההרשמה לישיבות ולתתי"ם והחליטו לשתף ולפרסם.

אומנם זה רק מעט מן המעט, אבל אני תקווה שהפרסום יעשה את שלו ויגיע אל לבם של המעורבים ואל אוזניים שומעות וקשובות, ואולי יוביל להיעלמות המהירה של השיטה הקלוקלת של 'סלקציה' בבתי החינוך, וכמאמר הנביא במשלי שאתו פתחנו את דברינו: "אֶבֶן וָאֶבֶן אֵיפָה וְאֵיפָה – תּוֹעֲבַת ה' גַּם שְׁנֵיהֶם".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!