מה מותר ומה אסור בתשעה באב נדחה

לפניכם דיני תשעה באב שנדחה לראשון ונכנס עם צאת שבת חזון, מאת הגאון הרב יצחק לוקסנברג, רב שכונת נאות שמחה - נופי עילית במודיעין עילית.

ליל תשעה באב

מסירים את הפרוכת מלפני ארון הקודש. ובהרבה מקומות נוהגין להחזירה קודם מנחה.

אין מדליקין אור בביהכ"נ כמו שרגילים אלא רק מעט נרות, באופן שע"י הדחק יוכל לומר הקינות לאורו, וגם בבית אין מדליקין אלא רק בכדי הצורך. והטעם משום שאומרים בקינות במחשכים הושיבני וגו'. לאחר שמו"ע של ערבית אומר החזן קדיש שלם עם תתקבל. אבל בכל הקדישים מאחר איכה עד שיוצאים למחרת מבית הכנסת אין אומרים תתקבל. ואין אומרים ויהי נועם ולא ויתן לך, רק אומרים ואתה קדוש לאחר הקינות כבכל שנה.

יש שכתבו שראוי להשאר בבית הכנסת ללמוד מענייני החורבן עד רביעית הלילה.

יש לאדם להצטער במשכבו בליל תשעה באב, כגון שאם רגיל לישון בשתי כריות יישן עם אחת, אבל אדם חלש וכן מעוברות וכו' יכולים לישן כדרכם.

נכון לישון בלילה עם הטלית קטן, כדי שלא ייכנס לספק ברכה, שהרי אין מברכין על טלית קטן בשחרית, וכשפושטו בלילה הוא מכניס עצמו לספק בחיוב ברכה.

בתשעה באב בלילה צריך לנהוג בדרכי הרחקה בדיני אישות. יש שכתבו להחמיר בכל ההרחקות.

ק"ש שעל המטה קורא כהרגלו.

למעט בכבודו ובהנאתו

וימעט אדם מכבודו והנאתו בתשעה באב בכל מה שאפשר, ולענין עישון, המשנה ברורה (תקנ"ז סק"ח) החמיר בזה, אם לא שהוא שעת הדחק מאד, ואז אפשר להקל אחרי חצות בצינעא. ונחלקו האחרונים אי מותר להריח בשמים בתשעה באב. על כל פנים לכתחילה בוודאי יש להמנע מזה.

אכילה בתשעה באב לחולה וליולדת בצום נדחה

חולה שאין בו סכנה אינו מתענה בתשעה באב. ובאופן שיכול להמתין כמה שעות מלאכול, וכן לאחר שכבר אכל פעם אחת ויש בכוחו לצום חצי יום, נחלקו האחרונים אם חייב להתענות כל מה שאפשר.

אמרו בגמ' וכן נפסק בשו"ע (תקנ"ד ס"ה) עוברות ומניקות מתענות ומשלימות. אך דעת גדולי הוראה שבזמננו מעוברת שמרגישה חולשה מיוחדת יש לדון שעוברת לגדר חולה שאין בו סכנה שאינה צריכה לצום ובכל אופן מומלץ לשאול חכם שיפסוק לגופו של עניין.

אישה מניקה באופן שמרגישה שעל ידי זה יחסר חלב לתינוק ועדיין לא התנסה התינוק בתחליף אחר אפילו באופן עראי, מותר לה לשתות בלי שיעורים היות וזה צורך התינוק שהוא כחולה שיש בו סכנה. ויש לה לשתות מיץ טבעי שמזין יותר שלא תצטרך להזדקק לאכילה, כיון שאין היא "חולה" אלא היתר הוא עבור החלב, ודאי אין להתיר האכילה כל זמן שהשתייה מספקת לזה.

השו"ע פסק שבעלי ברית, כלומר אבי הבן אימו המוהל והסנדק אינם משלימים את התענית בצום נדחה, אלא לאחר מנחה גדולה יכולים לאכול. והמשנה ברורה הוסיף שגם הפודה את בנו והכהן, וזה דווקא כשהפדיון נעשה בזמנו ביום הל"א. והביאור הלכה כתב שהוא הדין מעוברת שיש לה מיחוש קצת וחולה קצת אינה צריכה להשלים התענית, ומותרת לאכול לאחר מנחה גדולה. ויש אומרים שגם מינקת יכולה להקל.

רחיצה בתשעה באב

אסור לרחוץ גופו במים אפילו בצונן, ואפילו להושיט אצבעו במים אסור.

אם התלכלכו ידיו בטיט וכדו' מותר לרחוץ ידיו להעביר הלכלוך, שאין אסור אלא רחיצה של תענוג, ולכן גם נשים המבשלות אוכל לצורך הערב מותר להם לרחוץ מאכלים או כלים, אף שממילא רוחצות גם את ידיהם.

מותר לרחוץ התינוקות במקום שהתלכלכו אבל אין לעשות להם מקלחת אא"כ מצטערים הרבה.

בשחרית כשקם ממיטתו נוטל הידיים שלוש פעמים עד סוף קשרי האצבעות. והנוהגים בכל השנה ליטול ארבע פעמים יכולים לנהוג כן אף בתשעה באב. ולא יברך "על נטילת ידיים" אלא אחר שעשה צרכיו והוא מוכן לתפלה.

ומותר להעביר ידיו על פניו כשהם לחים ואין בהם טופח על מנת להטפיח, ודווקא בדרך העברה בעלמא אבל לרחוץ פניו ממש אסור. ומ"מ כשיש לפלוף בעיניו מותר לנקותו במים כיוון שהוא בכלל להעביר לכלוך שמותר.

ובכל מקום שהותר ליטול ידיו עד קשרי אצבעותיו, אינו צריך לדקדק שיהיו הנטילות בצמצום עד סוף קשרי האצבעות כי אין זה בגדר רחיצה של תענוג.

אם עשה צרכיו ולא נגע במקומות המכוסים ספק אם יטול ידיו, לכן נכון שיגע במקומות המכוסים [או בנעליים] ואז לכולי עלמא יכול ליטול עד סוף קשרי אצבעותיו, אמנם לתפילה יכול ליטול ידיו עד קשרי אצבעותיו אפילו כשלא עשה צרכיו לפני כן.

מעיקר הדין הותר ליטול קודם "אשר יצר" רק פעם אחת, ויש שהתירו ליטול שלוש פעמים לרגיל בכך.

כהנים העולים לדוכן, וכן חולה או קטן האוכלים פת, נוטלים ידיהם עד סוף כף היד כרגיל. ובמים אחרונים נוטלים מעט כרגיל.

רבים נוהגים לברך בתשעה באב ברכת "שעשה לי כל צרכי" אף שאסור בנעילת הסנדל. ויש נוהגים לברך ברכה זו בלילה במוצאי תשעה באב.

סיכה

מי שיש לו פצעים בידיים או בשפתיים מותר לסוך אותם בשמן, הסיבה לכך, כיוון שאין איסור אלא בסיכה של תענוג, וכן לסוך מעט בושם הנצרך להעביר הזוהמא שרי.

נעילת הסנדל

אסור לנעול נעלי עור ואפי' אם רק חלק עשוי מעור. וראוי ללבוש נעליים שעשויות מדבר קשה וכדו' שמרגישים באמצעותו מעט צער ועינוי ולא בנעליים מרופדות ונוחות. ומאותו טען יש שנהגו ללכת רק עם גרביים.

יש אומרים שאין חיוב לחנך הקטנים [אפילו הגיעו לכלל חינוך] באיסור נעילת הסנדל, אבל המנהג לחנכם גם בזה. אך בקטנים שלא הגיעו לחינוך לכולי עלמא אין להחמיר.

תלמוד תורה

אסור ללמוד תורה בתשעה באב משום שנאמר בתהילים "פקודי ה' ישרים משמחי לב". ואפילו בהרהור אסור, וכן אסור להורות הוראה אם לא לחולה הצריך עכשיו, וכן אסור לכתוב דברי תורה ואם סבור שישכח אחר כך יש שהקילו לרשום ראשי פרקים.

אבל מותר ללמוד בענייני החורבן והלכות אבלות או בספר איוב וכדומה, וגם זה מותר דווקא כשלומד פשוטו של דברים ולא כשלומד בעיון. אמנם החזון איש התיר ללמוד דברים אלו אף בעיון ואפילו עם חברותא.

יש נוהגים לומר דברי תורה שלא בדרך לימוד כגון אמירת תהלים בדרך תפילה וה"ה באמירת שיר השירים או פרק שירה לסגולה. וגם בדרך לימוד כל מה שהוא בסדר קבוע מסדרי התפילה מותר. ולכן מותר לומר פרשת התמיד ואיזהו מקומן והברייתא של רבי ישמעאל. אבל פיטום הקטורת שאחר התפלה וכן שיר של יום אין אומרים בשחרית ומשלימים במנחה.

שאילת שלום

אסור לשאול בשלום חבירו בתשעה באב. ואפילו לומר בוקר טוב אסור. ואם עם הארץ שואל בשלומו ישיב לו בכובד ראש ובשפה רפה. וכן אסור לשלוח דורון לחבירו.

איסור היסח הדעת מאבלות

אסור להסיח דעתו מן האבלות, ולכן אסור לקרוא ספר סיפורים או עיתונים אלא אם כן מספרים על ענייני החורבן והצרות שהיו בעם ישראל. [שכידוע כל הצרות בעם ישראל הוא כתוצאה מהחורבן].

לא יטייל בשוק כדי שלא יבוא לשחוק וקלות ראש. וכשהולך לבית הקברות לא ילך בכנופיא שלא יבא להסיח דעת מן האבלות. וכ"ש שיש ליזהר מסתם כנופיא שמדברים שלא מענייני החורבן. ובחיי אדם כתב שיש למעט בדיבור ביום זה. ואין צריך לומר שאסור לעשות דבר המביא לידי שחוק אלא יושב ודווה כמי שמתו מוטל לפניו.

כתב הרמ"א, נוהגים שלא לעשות מלאכה שיש בה שיהוי מתחילת הלילה ועד חצות היום, והטעם כדי שלא יסיח דעת מן האבלות, אבל דבר שאין בו שיהוי כמו הדלקת הנר או קשירה וכדו' מותר. ולענין כתיבה יש מקילין וי"א שדינו כמו בחול המועד שמותר רק בדבר האבד.

ומ"מ גם לאחר חצות לא יקבע עצמו במלאכה כדי שלא יבא להסיח דעת מן האבלות. וכל העושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה. [ומלאכה הנעשית בפרהסיא כגון בנין או מסחר אסור אפי' ע"י עכו"ם ואפילו לאחר חצות].

ובדבר האבד מותר לעשות מלאכה אפי' קודם חצות ואפי' ע"י ישראל, אבל במלאכה בפרהסיא אפי' בדבר האבד אין להקל כי אם על ידי עכו"ם.

דין ישיבה על הארץ

ליל תשעה באב ויומו ישובים על הארץ כאבלים, ומי שקשה לו לשבת על הארץ, רשאי להניח תחתיו כר או כסא קטן. וכשנוסע במכונית או באוטובוס אין איסור בישיבה ע"ג הספסל.

תפילין וציצית ואמירת נחם

נוהגים שלא להניח בשחרית טלית ותפילין כי אם במנחה. ומנהג העולם שכמו"כ אין מחזיקים הציצית בשחרית בזמן אמירת קריאת שמע. ומאריכים בשחרית באמירת הקינות עד מעט קודם חצות. כתב הרמ"א, נהגו לילך על הקברות בתשעה באב מיד כשיוצאין מביהכ"נ [ויעמוד בריחוק ד' אמות] והטעם כדי שיבקשו עלינו רחמים.

אומרים "נחם" בבונה ירושלים [לדעת המחבר בכל התפילות, ולדעת הרמ"א רק במנחה]. ואם שכח אומרה בברכת 'רצה' [ולא בשומע תפילה]. ואינו חותם בברוך מנחם ציון. ואם נזכר רק לאחר מכן אומרה קודם יהיו לרצון בלא חתימה, ואם שכח לגמרי אינו חוזר. אף מי שאינו צם אומר "נחם" דאינו תלוי כלל בתענית, אבל ב"עננו" לא יאמר ביום צום תעניתנו רק ביום צום התענית הזה.

מוצאי תשעה באב

נכון ליטול הידים שלוש במוצאי הצום, כיון שבמשך היום לא נטלו נטילה גמורה. והמנהג לקדש הלבנה במוצאי תשעה באב אבל יש ללבוש הנעלים וכן לטעום קודם לכן. ומבדילים על הכוס ואומרים רק ברכת "הגפן" וברכת "המבדיל". ואין צריך לתת היין הקטן.

השנה יש להמנע מלאכול בשר ויין בליל מוצאי הצום, וכן יש להמשיך לנהוג בכל דיני בין המיצרים כגון שלא לשמוע מוזיקה או להסתפר. אך מותר לכבס ולהתרחץ ושאר הדברים האסורים בתשעת הימים.

ותבשיל של בשר מותר בכל שנה במוצאי תשעה באב מיד. ובסעודת מצווה מותר בשר ויין לכל הקרואים ולא רק למקורבים.

כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה (תענית ל' ע"ב).

(מקור: 'דרשו')

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!