י"ג חשון התשפ"ה
14.11.2024
ההתכתבות הדרמטית בין ראשי הישיבות נחשפת

"היעדים אינם לרוחנו, אך אין בהם מרכיב שיביא לגיוסו של בן ישיבה"

"גם אם בג"ץ לא ייתן ארכה מיידית, אין שום סיבה לפרוש מיד מהממשלה", אמרו השבוע כמה מחשובי האדמו"רים היושבים ראשונה במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל – כשהמשמעות המיידית היא אור אדום לפרישה מהקואליציה ולפרישתו של מאיר פרוש מתפקיד סגן שר החינוך

"היעדים אינם לרוחנו, אך אין בהם מרכיב שיביא לגיוסו של בן ישיבה"
הגרמ"ה הירש / הגר"מ ברזבסקי צילום: שוקי לרר ופלאש 90

אמור לי מי מתנגדיך

נציגי יהדות התפוצות שהגיעו לישיבת הממשלה לא ידעו לאיזו תפוצה להוליך את המבוכה. לא שר הפנים דרעי החרדי ואפילו לא אורי אריאל החרד"לי, אלא שר התיירות יריב לוין נטול הכיפה – הוא שהלם בהם במלוא העוצמה.

"תפסיקו לספר לנו על ניתוק הקשר עם יהדות העולם", הטיח לוין בדניס רוס ובחבריו, "אתם אלה שאחראים לניתוק הקשר ולסיכון הכי גדול לעם היהודי. כשאתם מאפשרים לבת של ביל והילארי קלינטון להינשא בטקס נישואין שמנהלים אותו במשותף ראביי וכומר, כשאתם מאפשרים לשחקן ברצלונה שאינו יהודי לקיים טקס נישואין באישור של ראביי – אתם מחריבים את העתיד של העם היהודי".

לרגע ארוך של תדהמה נפלה שתיקה במליאת הממשלה כשאפילו נתניהו שנוהג דרך קבע להגן על כבודם של החברים עם הכיסים העמוקים מעבר לים – לא יצא להגנתם. אצל נתניהו כרגיל, יש לחפש את המניע הפוליטי ולא האידיאולוגי. השתיקה שלו בצוק העיתים נבעה ממצוקתו האישית. בעורו עוד צרובה המפלה שהנחילו לו הרפורמים בקרב על תפקיד יו"ר הסוכנות. על אנשים שמחוללים לראש-ממשלתנו פיגוע שכזה בחצר האחורית, אפשר בהחלט לומר שהם "שכחו מה זה להיות יהודים"...

הרלוונטיות של דברי יריב לוין שנאמרו בישיבת הממשלה לפני שבועיים, גדלה השבוע שבעתיים לנוכח הניסיון להפוך את החרדים לקבלני הביצוע של הגורמים שמנסים לטרפד את חוק הלאום. החוק הזה – שאיש לא רוצה בו אך איש לא מסוגל להתנגד לו - יעבור כנראה היום (רביעי), חרף הניסיון להפוך את החרדים לשחקנים בעל כורחם נגדו.

מה לא סיפרו לנו בימים האחרונים? תיארו לנו איך רפורמים יפשטו על רחבת הכותל, הסבירו לנו שהחוק יעצים את אחיזתם בישראל ובתפוצות, הדליפו לנו מתוך הכספות הסגורות את הפרוטוקולים של זקני 'טמפל עמנואל' המצביעים על היתרונות כביכול שיעניקו להם סעיפי החוק. סגן השר משולם נהרי היטיב לתאר את המהלך והשווה אותו לתמיכת יאיר לפיד בחוק הגיוס – שחוללה את העליהום של המועצת החסידית: "אם זה היה כל כך טוב לרפורמים, הם לא היו רצים לספר על כך דווקא לנו ומדליפים מסמכים סודיים – אך ורק לעינינו". או כמו שמסכם השר הממונה אריה מכלוף דרעי: "אם יריב לוין בעד החוק וכל סיעות השמאל נגדו – אפשר להבין לבד מהו הצעד הנכון מבחינתנו".

לחרדים לא היה כל עניין בקידום החוק, מעצם היותו חוק יסוד – אך הם הבהירו מלכתחילה שהם מתכוונים לעמוד במילתם שניתנה בהסכם הקואליציוני ובפרט לנוכח התיקונים שהוכללו בחוק. אלא שעד לפני שבוע, החרדים לא היו אפילו שחקני משנה. נקודת המוצא שלהם הייתה שבנט ואיווט, ביבי וכחלון לא יצליחו להתכנס סביב נוסחה מוסכמת שתעבור עוד במושב הזה. הח"כים החרדים היו בטוחים שמלאכתם תיעשה על ידי אחרים. צדיקים הם לא, כנראה, לאור מבחן התוצאה.

לאום התורה

נקודת המפנה שבה הוברר לכל כי החוק יעבור, הייתה ברגע שבו נאלץ בנט להסכים לריכוך הסעיף המדבר על הקמת יישובים יהודיים. בנט קיווה כי שומר הסף האחרון בממשלה, משה כחלון, יעשה לו את העבודה כשיטרפד את העברת החוק, אך כחלון הפתיע כשהבהיר לחברים מהבית היהודי שאת "חמורו של משיח" הם מוזמנים לחפש על הגבעות שלהם, ולא אצלו בגבעת אולגה.

כמו אחיו החרדים, הבהיר כחלון – שחרף הסתייגותו, הוא לא יאפשר שהאשמה על טרפוד החוק, תיתלה רק בו. לבנט שהבין כי התעקשות שלו על 'אף שעל' תאפשר לנתניהו להציגו בקרב ה'בייס' כמי שטרפד את העברת החוק, לצד המחנה הציוני, מרצ והמשותפת, לא נותרה ברירה אלא להתגמש על הסעיף של התיישבות יהודית שהפך לבבת עינם של המתנחלים ואנשי תקומה.

בסיעות החרדיות מתארים איך מרגע זה ואילך החלו ניסיונות הבחישה בתוך המערכת החרדית. "בצלאל סמוטריץ' הוא ח"כ מבריק", מתאר אחד מחברי הכנסת החרדים, "אבל את הפוליש הוא ניסה לעשות על חשבוננו. כשסמוטריץ' הבין שאצלו בבית הוא הפסיד את המערכה, הוא הפנה את האש לכיוון החרדי. הוא ישב עם חברי הכנסת והסביר להם שסעיפי החוק מסוכנים ליהדות, וכך קיווה להפוך אותנו לקבלני הביצוע של טרפוד החוק".

סמוטריץ' מצדו, חדור להט ורהיטות כדרכו, מצביע על סעיף ספציפי, סעיף 6ג להצעת החוק המבקש לקבוע כי "המדינה תפעל לשימור המורשת התרבותית, ההיסטורית והדתית של העם היהודי בקרב יהדות התפוצות". סמוטריץ' מזהה את הסכנה האורבת לנו מעבר לפינה: "צריך לשים לב לניסוח", הוא הסביר לי השבוע בשום שכל, "הרי לא מבקשים פה לקבוע שהמדינה תפעל לשימור המורשת הדתית אך ורק בקהילות היהודיות מעבר לים. הנוסח המוצע קובע שהעם היהודי בקרב התפוצות יוכל לשמור את המורשת הדתית שלו. הקביעה הזאת תהפוך לחרב פיפיות בידי הרפורמים בכל מקום. גם כאן בישראל, גם ברחבת הכותל. הסעיף הזה הרסני. אי אפשר להבין מדוע חברי הכנסת החרדים לא נלחמים להסיר לכל הפחות את ההגדרה: מורשת דתית".

בש"ס וביהדות התורה טוענים שמדובר במציאות מדומה. כשקולו של סמוטריץ' נשמע מגרונו של אייכלר בישיבת הסיעה, שאל אותו סגן השר פרוש מדוע הוא נזכר להעלות ספקות בנוגע לחוק יומיים לפני שהוא עולה להצבעה.

דרעי ופרוש, מקלב ונהרי, כמו חברים חרדים נוספים שעברו על כל תג בחוק המוצע, מסבירים שמנקודת המבט החרדית, החוק הוא הרע במיעוטו: לא נכלל בו המונח 'מדינה דמוקרטית', נכללת בו חשיבות שמירת השבת כיום המנוחה. הוא דקלרטיבי ולא מהותי, אך אם יקום שופט עליון שיחפש בחקיקה אסמכתא להגדלת המשקל של מדינה יהודית – החוק הזה יעשה עבורו את המלאכה.

בעניין הזה, הצליח הדוקטורנט למשפטים משה ארבל בשליחות השר הממונה, להשוות באישון ליל שבין שני לשלישי, את הניסוח של שתי הפסקאות הנוגעות לשימור השפה הערבית ולשימור מעמד השבת, כך שבשתיהן ייכתב על שימור המעמד: "כפי שבחוק ועל פיו". מבלי להפוך את אחרון הקוראים לראשון המשפטנים, ניתן רק לומר בתמצית שהשוואת הניסוח הזו, אמורה למנוע כל ניסיון לפרש את מעמדה החוקי של השבת בהתאם לחוק היסוד, כפחותת ערך חקיקתי מכל הגדרה אחרת – מה שאמור להשפיע גם על אכיפת חוקי העזר לגבי השבת. השפה הערבית אפוא, היא הגוי של שבת של 'חוק הלאום', תרתי משמע.

בשורה התחתונה צריך להאזין לקולותיהם של דרעי וגפני, פרוש ומקלב כדי להבין שהעמדה החרדית לא תושפע מקולות הרקע שמגיעים מהסיעה הדתית לאומית. "העובדה שהם גילו שזה פוגע בנו רק אחרי ששונה הסעיף של התיישבות יהודית, מדברת בעד עצמה", אומר דרעי ומסכם, "אנחנו לא חסידים של שום חוק יסוד, אבל הסכמנו במסגרת ההבנות הקואליציוניות להעביר חוק לאום מתואם – ומבחינתנו אי אפשר להשיג יותר מהחוק שעבר".

"החוק הזה", ממשיך דרעי - ספק מעריך ספק מקווה - "גם יאפשר לנו לבוא ולדרוש במו"מ הבא את חקיקת 'חוק יסוד לימוד התורה'. הרי אי אפשר להתנגד עקרונית לכל חוק יסוד ואז לבקש לחוקק חוק יסוד אחר שאנו חפצים ביקרו".  

קבינט ירושלמי

רגע לפני שהסתגרו לכמה שעות של דיונים, כשהם מתערטלים מהמכשירים הסלולריים ומאפשרים את הדלפת התוכן במועד מאוחר יותר על סמך השמיעה והזיכרון, פתחו שלושה משרי הקבינט בשיחה מרתקת בענייני היום.

בתקופה שבה גשם ההדלפות מישיבת הקבינט מתחרה רק בגשם הרקטות שנוחתות על הדרום, אי אפשר להעביר שבוע בלי הדלפה חמה מישיבת הקבינט – וכל המקשר זאת לפרשיות מגזריות מסובכות הרי זה משובח.

המשתתפים בשיחה: שר הפנים, הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי, שר התחבורה, הבטיחות בדרכים והשר לענייני מודיעין ישראל כץ והשר להגנת הסביבה, לענייני ירושלים ולמורשת זאב אלקין. השיחה המוקדמת לא נסובה סביב ענייני משרדיהם מרובי התארים של השלושה, אלא דווקא לגבי התואר שבו חושק השלישי שבחבורה: ראש עיריית ירושלים.

"יש לו מזל", אמר דרעי לכץ – על אלקין ותיאר את ההתפתחויות האחרונות במגזר: "בשבוע שעבר הגיע הרב סולובייצ'יק מירושלים לגדולי הדור האשכנזים בבני ברק, אל הרב קנייבסקי ואל הרב אדלשטיין, והם היו אמורים להביע תמיכה במועמד חרדי לעירייה, אבל אז באה ההודעה של הפלג הירושלמי על הרצת מועמד מטעמו וטרפה את כל הקלפים, ומי מרוויח מזה? זאב".

ישראל כץ שמפת הדרכים החרדית בין בני ברק לירושלים נהירה וברורה לו ככביש מספר 1 שהוא אמון על פיתוחו, הרים מיד להנחתה: "מה עם ליצמן?" שאל כץ, "מה קורה עם ליצמן. באיזה מועמד הוא תומך בירושלים?"

"עזוב אותך, זו לא שאלה", השיב דרעי, "הרי ליצמן מהרגע הראשון היה עם זאב וכל השאר הצגה".

התיאוריה של דרעי ולפיה ליצמן תומך בדייטש בפומבי כדי שיוכל להימנע מתמיכה עתידית בליאון - כבר הובאה כאן בעבר. לפי התזה הזאת, פרוש לא יתמוך בליאון כדי לנקום בהימנעות דגל וש"ס מתמיכה בדייטש, ומי שיזכה מההפקר הוא דווקא המועמד שלא מזוהה יותר מדי עם אף אחד מהצדדים, הלוא הוא מיודענו זאב אלקין.

ליוסי דייטש וחוסר הביטחון העצמי החרדי עוד נשוב בהמשך, אך זכות התגובה הצנועה של אלקין ראויה בהחלט לציטוט: "אני מאמין בסייעתא דשמיא", הוא אמר לנו במזנון הכנסת, "גם אם דברים מסתדרים – זה לא אומר שאני מסדר אותם".

מחלוקת הסגנים

"אם בג"ץ לא יקבל את בקשת ההארכה עד ליום חמישי, אפרוש מהממשלה", הועבר השבוע המסר מלשכת סגן שר הבריאות – לאוזניו של ראש הממשלה נתניהו, ששב מרוסיה לישראל כדי להשתתף בגמר הגדול של אגודה-דגל על חוק הגיוס.

אם עד עתה דומה היה שהמשחק הקבוצתי של אגודת ישראל הופך אותה למנצחת הגדולה בקרב על ההובלה, הרי שהשבוע נראים סדקים ראשונים בתיאום המהלכים על המגרש הציבורי. הדד ליין שקבע ליצמן - מדויק יותר לומר: שנקבע עבורו מגבוה - הוא יום חמישי בשבוע זה. אם עד למועד זה בג"ץ לא יאשר את בקשת הארכה לחקיקת התיקון לחוק הגיוס, הוא מצווה ועומד לפרוש מהממשלה.

המסר הועבר בראשית השבוע, כשתוך פחות מעשרים וארבע שעות התפרסמה החלטת בג"ץ המאפשרת לצדדים להגיב לבקשת המדינה עד ליום חמישי הבא. ההחלטה הזאת למעשה, מייתרת את ההמתנה. משמעותה הטכנית-משפטית היא מתן מועד של פרק זמן סביר לתגובה. אלא שכאן נוספה לה באדיבות ליצמן גם המשמעות הפוליטית, כאשר תכף למחרת שיגור האיום הוברר כי בכל מקרה לא תינתן השבוע כל החלטה מהותית לגופה של הבקשה. גם אחרי הגשת תגובות הצדדים, השופטים שנכנסים לפגרה וכפיפותם להוראות מועצת גדולי התורה ידועה - ממש לא מחויבים להכרעה מהירה.

עוד לפני שנשמעה התגובה מגבוה לפשר ההתפתחויות, נשמעו בתוככי אגודת ישראל עמדות אחרות. "גם אם בג"ץ לא ייתן ארכה מיידית, אין שום סיבה לפרוש מיד מהממשלה", אמרו השבוע כמה מחשובי האדמו"רים היושבים ראשונה במועצת גדולי התורה של אגודה – כשהמשמעות המיידית היא אור אדום לפרישה מהקואליציה ולפרישתו של מאיר פרוש מתפקיד סגן שר החינוך.

בדגל התורה שהפכה מגורר לנגרר - יכולים השבוע לשחרר חיוך קטן בזווית הפה ולא יותר, למרות שהמחלוקת הקטנה הזאת לא תשנה את העובדה שאת ההובלה של סדר היום הציבורי נטלו חברי הכנסת של אגודה.

מי שיכול לחייך מאוזן לאוזן הוא הח"כ יעקב אשר, שיושב על המשבצת הנורווגית של מאיר פרוש. אשר יכול לחוש כמי שהמזל רודף אחריו, לפחות בשבוע האחרון. בשלישי שעבר זכה ראש לשכתו דודי זלץ בפריימריז הפנימיים של דגל בביתר עילית. כשאשר נשאל במהלך הקמפיין על התמודדות הנציג המקורב אליו, הוא הבהיר, כמו פרס בשעתו, שהוא 'לא עוייסק בייזה', אבל את החיוך שעלה על פניו לא ניתן היה להסתיר.

בפיס השני ולא כמטאפורה זכה יעקב אשר על חשבונו של ישראל אייכלר, כשנבחר כאחד משני נציגי הכנסת לגוף הבוחר של מועצת הרבנות הראשית.

בפיס השלישי והמשמעותי מכל הוא זכה בערבו של יום שני, כאשר חרף איומיו של ליצמן הוברר כי לא מדובר בהנחיה גורפת של כל חברי מועצת גדולי התורה – לפרוש מהממשלה. הציניקנים שראו את פרוש נגרר בעקבות ליצמן וחוזר לתפקד כחכפ"ש על חשבונו של אשר, כבר ראו בעיני רוחם את יעקב אשר עוזב את משכן הכנסת וחוזר לתפקד כמזכ"ל המפלגה, כשהוא פותח את הסיור הארצי בלשכת דגל התורה בביתר. נכון לאמצע השבוע דומה שהעננה הזאת חלפה, לנוכח חילוקי הדעות המהותיים בתוך מועצת גדולי התורה.

באגודת ישראל נמצא מי שהעריך השבוע שבסופו של יום תישמע מהמועצת עמדה אחת ברורה לכאן או לשם, אך לפחות לעת עתה, המחלוקת הפנימית בתוך אגודת ישראל מאפשרת ליעקב אשר לצחוק אחרון כל הדרך לסיום המושב ממקום מושבו במליאה.

תענית גיוס

על בטן ריקה - בטננו הריקה והמקרקרת - אמורים שופטי הבג"ץ לומר את דברם בנוגע לחוק הגיוס, כשהמועד האחרון למתן החלטה אינו בחמישי זה ואף לא בראשון הקרוב בעת שנתאבל על חורבן הבית, אלא בצום שלאחריו, שמסמל את משבר ההנהגה שפקד את היישוב היהודי בירושלים.

היום שלמחרת צום גדליה שיבוא עלינו לטובה, הוא המועד בו תפקע השנה שקצב הבג"ץ לתחולתו של חוק שירות ביטחון על כלל בחורי הישיבות. אם בג"ץ לא יקבל את בקשת ההארכה בת שבעת החודשים שביקשה השבוע המדינה – שראשיה, שריה ויועציה עשו ככל שהורתה להם מועצת גדולי התורה של אגו"י – ימצאו עצמם בחורי הישיבות תלויים ועומדים, בין כסה לעשור.

אם יש גורם במדינה שאינו עובד אצל חברי הכנסת החרדים, גם לא במשרה חלקית, זהו הבג"ץ. לא במהות הפסיקה וגם לא בתזמון ההכרעה. תיאורטית, יכולים שופטי הבג"ץ להכריע האם לקבל את בקשת המדינה ברגע האחרון ממש, ערב צום גדליה.

בחינה בהילוך איטי של המהלכים שליצמן נקט - מרגע פרסום תזכיר החוק ועד לאיום שנשמע מסביבתו השבוע לפרוש מיידית אם בג"ץ לא יקבל הכרעה עד ליום חמישי - מלמדת שאין מה לבוא בטענות לאיש עצמו, יען כי הוא עושה, באמת ובתמים, ככל אשר מורה לו ההנהגה הרוחנית.

במועד פרסום תזכיר החוק ליצמן שהה בגולה ולישראל הוא שב רק למחרת היום. הרושם הראשוני של מי ששהה בקרבתו לפני שנחת על אדמת הקודש היה – שהחוק שליברמן שלף מהבקבוק אינו כה נורא. עם ההתרשמות הזאת יצאו גם גפני ודרעי ששוחחו עם ליצמן ערב כינוסה של מועצת גדולי התורה ושמעו ממנו כיצד הקהה את שיניהם של הקנאים מעבר לים.

כוחניותו ועוצמתו של ליצמן הן מהתכונות היותר מפורסמות של האיש במערכת הבריאות ובמערכת הפוליטית, אך בעניין הזה של הכפפת דעתו לדעת רבו אפשר לומר השבוע בלי שמץ של ציניות שליצמן הוכיח שוב, כי אומנותו הגדולה היא הכפיפות וההכנעה לדעת רבותיו.

יכה יוסי

ליצמן אומנם הוביל בשבוע האחרון את הקו הקיצוני מבין חבריו באגודה, אבל את האש התקשורתית מכיוונה של דגל התורה חוטפת בעיקר שלומי אמונים. ההשוואות בין פרשת עמנואל למשבר הגיוס, מופרחות כמו עפיפוני תבערה מכיוונה של דגל התורה. בשלומי אמונים מצאו עצמם בשבועות האחרונים כשהם מסתובבים עם מטפים מדליקה לדליקה.

בראיון שנערך כאן לפני כשלוש שנים עם ח"כ משה גפני, השמיע יו"ר ועדת הכספים התבטאות שעוררה סערה בנוגע לדרמה שהתרחשה מאחורי הקלעים בפרשת עמנואל. באותו ראיון הצהיר גפני כי מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל אמר בתקופת המאבק בפרשת עמנואל כי "הנושא הוא כסף ולא אידיאולוגיה".

הראיון ההוא גרר תגובות נזעמות ומכתבי הלם ותדהמה שפורסמו בביטאונים החסידיים. חלפו עברו להן שלוש שנים, וחסידות סלונים שוב מוצאת עצמה כשק החבטות של דגל התורה. אחד מח"כי דגל התורה התראיין בשבוע שעבר והזכיר נשכחות כשהוא לועג במשתמע לטרמינולוגיה המתלהמת של ההנהגה הרוחנית בחסידות בפרשת עמנואל הזכורה לרע. לפני קצת פחות משלוש שנים, האמירה של גפני נענתה בתגובה סלונימאית הולמת. האמירה ההיא מהשבוע שעבר, גררה תגובה רפה. חצי משפט באתרים ואך בקושי אזכור בביטאונים.

האבולוציה הזאת מלמדת רבות על מה שמתחולל בתוך החברה החרדית, אך יש בה כדי ללמד גם עד כמה עמוקה המחלוקת הפעם – כאשר שני הצדדים מבינים כי חילוקי הדעות מהותיים ושורשיים. אם האמירה אז נתפסה כפליטת פה, הרי שכיום מדובר בתגובה כואבת של דגל התורה שח"כיה מרגישים כי נכפית עליהם התנהלות מוקצנת מעמדת רבותיהם.

בדגל התורה נמצא השבוע מי שעשה את הלינקג' בין המשבר הארצי למשברים המקומיים. "איך נוכל לתמוך ביוסי דייטש שהוא חסיד סלונים", שאל הגורם בדגל, "ומה יקרה אם מחר האיש יקבל הנחייה שעליו למסור את הנפש ולא לתקצב תרבות לחילונים. אנה אנו באים".

הקרב הפנים-חרדי על חוק הגיוס בא ליוסי דייטש בתזמון שאין גרוע הימנו. ההססנות בדגל, כמו הדילמה בש"ס – היא יותר אישית מאשר עניינית. האיש שמזוהה עם קרן קמ"ח ואחראי אולי יותר מכל נציג ציבור להשמה תעסוקתית של חרדים בעשור האחרון, הופתע לגלות שיש מי שמנסה להציגו כסמל להקצנה – והוא בכלל לא ידע שהוא כזה.

הפה שהתיר

דייטש אינו האישיו, וגם לא פרוש שמצלמות האבטחה הותקנו בביתו אי שם בעבר הרחוק, במקביל להתקנתם בבתיהם של ראשי ישיבות מהזרם הליטאי. פרוש הפך ליעד לגיטימי למחאה, הרבה לפני שגפני ומקלב נקלעו ללוע הארי. מרגע שהאיש נטל את ההובלה בראשית הקדנציה על ניסוח התיקון לחוק הגיוס, תקנות הגיוס ותקנות הפטור – הוא סומן כמטרה.

הכתובת האמיתית למתקפה התקשורתית היא בכלל תורנית. מי שמוצג כסמל ההקצנה האגודאית הוא ראש ישיבת סלונים הרב משה ברזובסקי, בנו של האדמו"ר המכהן. ראש הישיבה הדומיננטי, היה זה שהניח לפני מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל את המסמך שבעקבותיו יצאה ההוראה להתנגד לחוק גם במחיר פרישה מהממשלה – ומרגע זה ואילך הופנתה אליו האצבע המאשימה.

ההקפדה על כבודם של רבנים שמתרופפת לאחרונה במחוזותינו, נשמרת בקפידה באכסניה זו במשך השנים, ולפיכך – בזהירות המתבקשת, אפשר רק לסכם ולומר שבחוגים תקשורתיים המזוהים עם דגל התורה, נמצא מי שהעמיד את ראש הישיבה הסלונימאי בפני כיתת יורים. תקשורתית.

בנקודה הזאת, מבקשים בכירים בשלומי אמונים להזכיר נשכחות בנוגע למעורבותו של ראש הישיבה הצעיר – בתהליכים הציבוריים האחרונים. הגאון רבי משה ברזובסקי אולי פרץ לחיינו התקשורתיים בפרשה האחרונה, אך מאחורי הקלעים הוא נחשב לאחד מהגורמים התורניים שעמדתם תרמה לגיבוש חזית חרדית אחידה בשלל פרשות ציבוריות.

בתיקון הקודם לחוק הגיוס שנוסח בראשית הקדנציה ובגינו הועף השטריימל מראשו של סגן השר בעיצומו של יום השבת, כמו גם בניסוח תקנות הגיוס בוועדת חוץ וביטחון שסגן השר פרוש הקדיש שעות כדי לסייע בהבאתן לעולם – הרב ברזובסקי מהצד האגודאי, ביחד עם ראשי ישיבות ליטאיים שפרוש נוהג להיוועץ עמם בענייני חקיקה, הם שהובילו לקבלת ההכרעה על תמיכה בנוסחה שהושגה, חרף קולות הקרב של הקנאים.

ההתייעצות הזאת – מספרים בלשכת שר החינוך - נראתה גם בניסוח תקנות הפטור, שבשלבי גיבושן נועץ פרוש בראש הישיבה הסלונימאי, לצד חברי ועדת הרבנים לענייני חינוך מהצד הליטאי.

"שיאשימו את דייטש בהקצנה, שיבואו בטענות אלינו על שיקולים זרים, הכל לגיטימי כשמדובר בפוליטיקאים, למרות שלדעתנו המציאות הפוכה", אומרים בלשכת סגן שר החינוך, "אבל לדבר אחד אי אפשר להסכים, וזה לניסיון הנפסד בעינינו להכניס אישים תורניים לתוך הקלחת הזאת של האשמות ציבוריות ולנסות להזכיר לראש ישיבה מכובד אך ורק את פרשת עמנואל תוך התעלמות מכל ההכרעות הציבוריות המורכבות שהיו בין לבין ושבהן הוא היה מעורב עד צוואר. ברגע הזה צריך לקום ולומר: עד כאן".

תורה שבכתב

בימים בהם בני הישיבות יוצאים לחופשת בין הזמנים, מי בעתו ובזמנו בבני ברק ובירושלים, באלעד ובביתר, ומי על-פי האופק המשתנה שמחשיך את פני המזרח עד שבחברון, אולי כדאי להזכיר לבני הנעורים שחילופי המהלומות של הפוליטיקאים הם הטפל ולא העיקר. את המהות לא צריך לחפש בכנסת ישראל, אלא בבית המדרש ובבית הכנסת. בלהט הוויכוח הפוליטי-אגואיסטי כמעט ונשכח לו המשא ומתן התורני-הגותי בין ראשי ישיבות ויושבי על מדין משני הצדדים.

הוויכוח הזה, שהתנהל בשפה גבוהה, בשיח מכובד וללא שמץ של השמצות, נוהל גם בכתובים בין הגר"מ ברזובסקי לראשי הישיבות הליטאיים, שהתכנסו כזכור בביתו של ראש ישיבת בית הלל הגרמ"ה הירש. הראשון ששיגר את דבריו על גבי הכתב לחברי מועצג"ת של אגודה היה ראש הישיבה הסלונימאי. "אמת היא", הוא כתב והבהיר את עמדתו, "שבלא חקיקת החוק החדש אנחנו עומדים בפני מצב בלתי אפשרי של פקיעת תוקפו של החוק הנותן אפשרות לשר הביטחון לדחות את גיוס בני הישיבות כבר בחודש אלול בשנה זו. כאשר על פי מצב העניינים נראה שאין באפשרות הנציגות החרדית להביא לחוק יותר טוב מזה.

"מכל מקום סבורה מועצגה"ת של אגו"י שגם אם אין באפשרותנו עכשיו להשיג חוק יותר טוב, נוכל לעמוד על כך בכל תוקף במשא ומתן הקואליציוני הבא. לדרוש חוק שיענה על הבטחות ראש הממשלה בעת הקמת הממשלה 'שבמדינת היהודים לא יגבילו מכסה ללומדי תורה', בעוד שאם נקבל עכשיו את החוק המוצע, יהיה מאוד קשה עד בלתי אפשרי לקבל וויתור על מה שכבר הסכמנו. וזאת מלבד מה שהם סבורים שכלפי שמיא אי אפשר שתהא מצדנו הסכמה על כך שהזכות ללימוד התורה של בני הישיבות, שהיא כל יסוד וזכות קיומנו בעולם ובארץ ישראל - תהא מותנית בעמידה ביעדים".

עמדתם הנגדית של ראשי הישיבות הליטאיים הועלתה גם היא על גבי הכתב במענה ישיר ל"מכתבו של הגר"מ ברזובסקי שליט"א הבא לנמק מדוע היהדות החרדית צריכה לדחות את תיקון חוק הגיוס שהוצע על ידי משרד הביטחון".

התפיסה שהציגו ראשי הישיבות הייתה הפוכה והובילה להכרעה השונה בתכלית שנפלה בדגל התורה. "מן הראוי להדגיש בפתח הדברים שלאור הוראותיהם הברורות של גדולי הדורות האחרונים, ובפרט הוראתו המפורשת של מרן הגראמ"מ שך זצ"ל, אין היהדות החרדית נלחמת על פטור גורף לחרדים, אלא להסדר מעמדם של בני הישיבות, על מנת שכל מי שחשקה נפשו להקדיש כל עתותיו ללימוד התורה הקדושה לא יושת עליו עבודת הצבא, ויוכר מעמדו כמי ששירותו נדחה, כל זמן שהוא לומד בישיבה או בכולל".

ראשי הישיבות הליטאיים התייחסו לשלל התיקונים שמופיעים בחוק לעומת המצב הקודם – אודותיהם הורחב כאן מיום פרסום תזכיר החוק לפני יותר מחודש ימים. יותר מכל מעניין להיווכח בטון המכבד ובנוסח המתחשב בדעותיהם של אחרים, ומראשי הישיבות ילמדו הפוליטיקאים המשתלחים.

דעת המתנגדים

כמו ב'שיעור כללי' שמפרק כל קושיה ומיישב כל תמיהה, התייחסו ראשי הישיבות לכל החששות שהעלה הגר"מ ברזובסקי במכתבו, אך במוקד ראוי להתייחס לשתי סוגיות מרכזיות. הנקודה הראשונה נוגעת לקביעת המכסות והיעדים לגיוס בני הישיבות – כשהיחס של ראשי הישיבות הליטאיים היה פרקטי ולא הצהרתי: "התיקון לחוק מבקש וקובע יעדים [ולא מכסות] לציבור החרדי ולא לבני הישיבות, אדרבה, החוק המוצע קובע במפורש שכל מי שתורתו אומנותו יקבל דיחוי מגיוס ללא כל תנאי.

"היעדים שמוזכרים בתיקון לחוק מבוססים על המצב הנתון שבשנת 2017 התגייסו כ-3000 חרדים. אנו איננו מכירים אפילו בן ישיבה אחד שהתגייס לצבא, ומן הסתם גם הגר"מ ברזובסקי שליט"א אינו מכיר למעלה מחצי מנין בני ישיבות שהתגייסו, משמעות הדבר שפוטנציאל המתגייסים החרדים ברוב רובו המוחלט אינו מקרב בני הישיבות היושבים ועוסקים בתורה, ואכמ"ל. בוודאי שהיעדים אינם לרוחנו, אך אין בהם שום מרכיב שיביא לגיוסו של בן ישיבה היושב ועוסק בתורה... איננו מוצאים בחוק המוצע הגבלה חוקית של סך הלומדים – בני הישיבות – הזכאים לדחיית שרותם הצבאי, וגם איננו רואים סנקציות פליליות מעבר למה שקיים עד היום ובחיי חיותו של מרן הגראי"ל זצ"ל".

הנקודה השנייה שבה נחלקו ראשי הישיבות, נגעה לגלגול תפוח האדמה הלוהט של החקיקה לקדנציה הבאה: "איננו מתיימרים להבין בנבכי הפוליטיקה, אך אין לאף אחד ביטוח שהממשלה הבאה אכן תצטרך להישען על המפלגות החרדיות [וכבר היה לעולמים כזכור], וגם קרוב לוודאי שאותו בג"צ ימנע כל תיקון שהוא שייטיב יותר מהתיקון המוצע. בוודאי שומה עלינו לאחד כוחותינו לשפר את סעיפי החוק המוצע, וללא ספק ניתן למזער את הנזקים הכלכליים, בתפילה ותקווה שאחינו התועים והטועים יפקחו עיניהם להבין שאין השקעה בביטחון המדינה כמו ההשקעה בבניין וקיום הישיבות הקדושות".

מה שחשוב אולי יותר מכל בתכתובת מאירת העיניים שמובאת כאן לראשונה, היא השורה התחתונה, "והאמת והשלום אהבו". אין משפט הולם יותר ואין תכתובת ראויה מזו, בתקופה שבה חרב הבית בגין שנאת חינם. שאלת המחיר של "רדיפת השלום" הזו היא כבר עניין הנתון להכרעתם של גדולי ישראל.

לנוכח דבריהם הברורים של גדולי ראשי הישיבות, משתלב לו היטב הסיפור שהשמיע השבוע גורם בכיר בדגל התורה על כינוס משותף שכמעט ויצא אל הפועל של מועצת גדולי התורה של דגל התורה לצד מועצת חכמי התורה של ש"ס. אל הכינוס המשותף של המועצות של דגל וש"ס היו אמורים להיות מוזמנים עשרות ראשי ישיבות ויושבי על מדין, מתוך מטרה להעצים את הצורך בהעברת חוק הגיוס בתיקונים המתחייבים ולבצר את ההובלה של שתי המועצות בכל הנוגע לצרכי עולם התורה. היוזמים הביעו את ביטחונם שעמדה חד-משמעית שתושמע בראש חוצות, תגרום גם לאדמו"רים במועצת גדולי התורה האגודאית שדעתם שונה מהעמדה הרשמית שהתקבלה להשמיע את דברם, לא רק בפני מקורבים בשהותם בנאות דשא, אלא גם בפומבי – בטיש החסידי.

בש"ס ניתנה הסכמה למהלך וגם בדגל הובעה התלהבות בתחילה, אך הרעיון לא קרם לבסוף עור וגידים, בגלל החשש שהובע בדגל התורה מהעמקת הקרע בין דגל לאגודה והפיכת המאבק על חוק הגיוס למחלוקת פומבית בין שתי המועצות של יהדות התורה. בתוך התנועה הליטאית היה מי שהשמיע הרהורי כפירה, כשטען שמדובר בהתקפלות מתוך חולשה ולא בוויתור מתוך עוצמה. מבלי לנקוט עמדה חד-משמעית בשאלת הרפיסות-התחשבות, ניתן לסכם את המושב הזה ולקבוע כי חברי הכנסת של דגל המוצאים עצמם נגררים אחר מהלכי החברים מאגודה, הם "קורבנות השלום" החדשים. אשרם ואשרי חלקם, גם אם לא נעים גורלם.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.

אבי בלום חוק הגיוס הרב משה ברזבסקי רבי משה הלל הירש בחירות מוניציפליות

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 3 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}