גם אני נגד החסינות: תוביל לקץ הדמוקרטיה

בין שלל הקריאות המשונות של אנשי שמאל שנשמעים לאחרונה על רקע הדיון סביב חוק החסינות והרפורמה במערכת המשפט - בלטה במיוחד אמירתו המוזרה של עורך הדין דורי קלסברג במהלך "מפגש חירום של קץ הדמוקרטיה", שהתקיים אמש בהשתתפות עשרות עורכי דין בכירים.

"לא יכול להיות שבגלל שלאדם אחד יש בעיה, ישנו פה את כל המערכת המשפטית", אמר עורך הדין הבכיר בפאתוס. "לא יכול להיות שהכנסת לא תהיה כפופה לביקורת שיפוטית - כי אז הכנסת תוכל לחוקק שצריך להרוג את כולנו ולא נוכל להגיש עתירה נגד זה".

גם ראש המוסד לשעבר, שבתאי שביט, לא חסך משבט לשונו ואמר אמש: "לחצי מליון אזרחים בכיכר העיר יש סיכוי לעצור באיבו את מהלך ההוצאה להורג של הדמוקרטיה הישראלית". מר שביט שכח כנראה שממש לאחרונה היו פה בחירות.

ואלו לא האמירות האומללות היחידות. היו שקראו למרי אזרחי. היו שקראו להשבתת מערכת המשפט. היו שקראו להפסקת תרומות לפריפריה. היו שקראו להתפטרות קולקטיבית של כל חברי הכנסת מהאופוזיציה. וכמובן האמרה השחוקה השגורה בפיהם של עיתונאים רבים: "קץ הדמוקרטיה".

משמאל, השופט בדימוס אהרון ברק. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

אכן, הדמוקרטיה איננה

האמת, גם אני נגד החסינות. גם בעיניי היא מסמלת את קץ הדמוקרטיה. כן כן, אני נגד החסינות האוטומטית שמעניקים כלי התקשורת למערכת המשפט; ובחסותה הפכה זו האחרונה למערכת חסרת מעצורים שמטילה את אימתה על נבחרי הציבור.

גם אני נגד הברית העתיקה והמכוערת בין התקשורת לבין הפרקליטות ובית המשפט. במקום שהראשונה תעשה את תפקידה ותבקר את בתי המשפט - היא הופכת לשומר הסף, למגן הגדול של המערכת שסופג בשבילה את החצים.

במשך שנים התקשורת מטפחת את דמותה של מערכת המשפט ושומרת עליה מכל משמר - משל היו אנשיה השלמים שבאדם המשרתים ב"קודש הקודשים". מלאכים החפים מטעויות.

דווקא הברית הנכלולית הזאת היא היא שמביאה לקץ הדמוקרטיה. למעשה, הדמוקרטיה כבר איננה כאן מזה שנים. היא נלקחה בחטף ע"י אהרון ברק ו"כנופיית שלטון החוק" - כדברי ריבלין בזמנו, לאחר שסיכלו את מינויו לשר המשפטים - ומאז לא הושבה לבעליה המקוריים; קרי - העם.

פיגוע דמוקרטי

מאז "המהפכה החוקתית" ו"האקטיביזם השיפוטי" של אהרון ברק וחבריו, בג"צ מתערב בהחלטות הכי מהותיות של נבחרי הציבור - שאף נוגעות לחיי אדם. בלא מעט מקרים ההכרעות נובעות ממדיניות שמאל קיצונית ובלתי מייצגת, אותה מנסים השופטים לכפות על העם בכוח. הכל כמובן בגיבוי מלא מלא של התקשורת.

לא חסרות דוגמאות, אבל רצח בני משפחת חטואל בציר כיסופים ב-2004, הינו דוגמה מובהקת לפסיקה של בג"צ, שלמרבה הצער גבתה חמישה קרבנות. הי"ד.

גורמי הביטחון הזהירו אז כי למיטב שיפוטם מקבץ של כ-10 מבנים הסמוכים לציר כיסופים עשוי לשמש כמחסה לחוליית טרור ולכן יש להרוס המבנים. אולם בג"צ, באופן תמוה למדי, פסק שלא להרוס אותם ואלו הפכו לבתי דמים, כאשר שני מחבלים שהסתתרו במבנים ירו על משפחת חטואל מטווח אפס.

"כנופיית שלטון החוק". בית המשפט העליון. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

זעקת הקוזאק הנגזל

תרשו לי לא להתרגש מהקולות הצעקניים והקיצוניים שנשמעים לאחרונה. קולות המגיעים מאליטה מצומצמת, לא מייצגת ובעלת אינטרסים מובהקים לשימור מערכת המשפט. זעקתם היא זעקת הקוזאק הנגזל.

כל אותם עורכי הדין שנפגשו ל"כנס חירום", אלו עורכי דין עשירים ושבעים שגורפים לכיסם הון תועפות בשל יחסי הגומלין שלהם עם מערכת המשפט. בינתיים לא ראיתי קולות אותנטיים מהעם הרואים בפסקת ההתגברות קץ הדמוקרטיה.

להפך, ממש לאחרונה התקיימו כאן בחירות והעם אמר את דברו. הימין בעד פסקת התגברות. רוב הימין סבור שיש לשופטים כוח בלתי מידתי, אותו יש לרסן. תוצאות הבחירות חשפו את שיא השפל באמון הציבור במערכת המשפט, שקראה לתלות את נתניהו בכיכר העיר. אז תרשו לי לא לקנות את זעקות השבר.

האם נכון לשנות חוק לצורך אדם ספציפי? שווה דיון. האם חוק החסינות הוא קץ הדמוקרטיה כפי שאומרים נביאי הזעם? בוודאי שלא. עובדה שהוא קיים בדמוקרטיות בעולם (צרפת למשל) ולא ראינו שהן הפכו לדיקטטורות ברבות הימים. אפילו לפיד קרא בזמנו לחוקק את החוק הצרפתי. 

דבר אחד ברור: ככל שיגברו הקולות הזועקים חמס, ככל שהתקשורת תשמור על חסינות השופטים, יותר ויותר מתחדד עד כמה דרושה כאן רפורמה רחבה - בדמות פסקת התגברות מורחבת - שתרסן את כוחה של מערכת המשפט ותחזיר את השלטון לעם. ויפה שעה אחת קודם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!